תעודות נישואין בישראל 1929-1949

רקע

תעודת הנישואין היא מסמך יסוד במערכת המשפטית והאזרחית, המעגן את מעמדם האישי של בני זוג בפני רשויות המדינה. מעבר לתפקידה המשפטי המיידי, תעודת הנישואין מהווה מקור מידע ראשון במעלה עבור חוקרי היסטוריה משפחתית (גנאלוגים).

ארכיון המדינה רואה ערך רב בהנגשת חומרים גנאלוגיים רבים השמורים בו

אוסף זה הוא אחד מעשרות האוספים שהונגשו בשנים האחרונות וניתן לצפות בהם כאן

הבסיס המשפטי לרישום נישואין ותעודות הנישואין

הצורך ברישום ממלכתי:

התפתחות המנהל המודרני יצרה צורך ברישום מסודר של אירועי מעמד אישי, ובראשם נישואין. רישום זה חיוני למטרות ניהול מרשם אוכלוסין, קביעת זכויות וחובות אזרחיות, והבטחת ודאות משפטית.

ב23 לספטמבר 1919 פרסמה ממשלת המנדט הבריטי את פקודת הנישואין והגירושין, בה הוסדר לראשונה באופן מנדטורי נושא רישום הנישואין בארץ ישראל.

“פקודת הנישואין והגירושין”, חייבה את הרשויות הדתיות המוכרות (של העדות השונות – יהודים, מוסלמים ונוצרים) לנהל פנקסי רישום של הנישואין והגירושין הנערכים על ידן, ולהנפיק תעודות המעידות על כך. פקודה זו, המבוססת על רישום דתי בעל תוקף אזרחי יצרה את הבסיס למערכת רישום הנישואין המוכרת על ידי המדינה.

לאחר קום המדינה, מדינת ישראל אימצה את העיקרון של רישום נישואין דרך העדות הדתיות המוכרות. “חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי”ג-1953” קבע כי נישואין וגירושין של יהודים בישראל ייערכו לפי דין תורה ויהיו בסמכותם הייחודית של בתי הדין הרבניים. כפועל יוצא, הגופים המוסמכים על ידי הרבנות הראשית (לשכות הנישואין במועצות הדתיות ובתי הדין הרבניים) הם המופקדים על רישום הנישואין של יהודים והנפקת “תעודת נישואין” רשמית, שהיא המסמך המשפטי המוכר על ידי המדינה. עבור בני דתות מוכרות אחרות, הרישום והנפקת התעודות נעשים על ידי בתי הדין הדתיים המוסמכים שלהם.

חשיבותה המשפטית של תעודת הנישואין

תעודת הנישואין היא האסמכתא המשפטית הרשמית לקיומו של קשר נישואין תקף במדינת ישראל (או במדינה בה הונפקה). חשיבותה המשפטית נובעת בעיקר מהשימושים הבאים:

הוכחת מעמד אישי:

התעודה נדרשת כהוכחה רשמית לסטטוס “נשוי/אה” בפני רשויות המדינה (לצורך עדכון מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, קבלת זכויות, מוסדות פיננסיים, מקומות עבודה ועוד.

בסיס לזכויות וחובות:

מעמד הנישואין יוצר מערכת של זכויות וחובות הדדיות המעוגנות בחוקים אזרחיים (כגון חוק יחסי ממון, חוק הירושה). התעודה היא הראיה לקיומו של המעמד שמכוחו נוצרות זכויות וחובות אלו.

הליכים מנהליים ומשפטיים:

התעודה משמשת גם כבסיס הכרחי בתהליכים כמו רישום ילדים, שינוי שם משפחה, הליכי הגירה, קבלת אזרחות, וכן כנקודת מוצא בהליכי גירושין וחלוקת רכוש.

תעודת הנישואין כ”מכרה זהב” גנאלוגי: פענוח עבר משפחתי

מעבר לחשיבותה המשפטית, תעודת הנישואין היא אחד המסמכים החשובים ביותר עבור העוסקים בגנאלוגיה ובחקר שורשים. היא מספקת מידע קונקרטי ומהימן המאפשר:

אימות קשר זוגי: הוכחה חד-משמעית לקשר הנישואין בין החתן והכלה.

תיקוף המידע בדבר תאריכים ומקומות: מספקת את תאריך הנישואין המדויק (לרוב עברי ולועזי) ואת היישוב בו נערכו הנישואין – נתונים חיוניים לבניית ציר זמן משפחתי.

גילוי פרטים על דור ההורים: לרוב, הפרט הגנאלוגי החשוב ביותר בתעודה הוא ציון שמותיהם המלאים של הורי החתן והורי הכלה. מידע זה מאפשר “לקפוץ” דור אחורה באילן היוחסין ולהמשיך את המחקר על משפחות המוצא של בני הזוג.

מידע על מוצא ופרטים אישיים: התעודה עשויה לכלול פרטים כגון:

* מקום לידה של החתן והכלה: רמז חשוב למוצא גיאוגרפי ולמסלולי הגירה.

* כתובת מגורים בעת הנישואין: מאפשר לאתר את המשפחה במרחב בתקופה נתונה.

* מצב אישי קודם (רווק/ה, גרוש/ה, אלמן/ה): מצביע על נישואין קודמים אפשריים או על אירועי חיים משמעותיים אחרים, שיכולים להוביל למסמכים נוספים (כתבי גירושין, תעודות פטירה של בן/בת זוג קודם).

* גיל או תאריך לידה: מאפשר לחשב שנת לידה משוערת או לאמת תאריך לידה ידוע.

* זיהוי קשרים חברתיים (שמות העדים) לנישואין עשויים להיות של קרובי משפחה (אחים, דודים), שכנים או חברים קרובים. זיהוי העדים יכול לעיתים לפתוח כיווני מחקר נוספים על הקשרים החברתיים והמשפחתיים של הזוג.

הפרטים הגנאלוגיים המצויים בתעודת הנישואין

תעודת נישואין רשמית, בין אם הונפקה בתקופת המנדט או על ידי הרבנות במדינת ישראל, כוללת בדרך כלל את הפרטים הבאים שלהם ערך גנאלוגי גבוה (מבנה התעודה השתנה מעט עם השנים ולכן ימצאו הבדלים באופן הצגת הפרטים):

* פרטי החתן: שם מלא, שם האב, שם האם, גיל/תאריך לידה, מקום לידה, מצב אישי קודם, כתובת, משלח יד.

* פרטי הכלה: שם מלא (לעיתים שם נעורים ושם משפחה נוכחי), שם האב, שם האם, גיל/תאריך לידה, מקום לידה, מצב אישי קודם, כתובת, משלח יד.

* פרטי הנישואין: תאריך נישואין (עברי ולועזי), מקום עריכת הנישואין (יישוב).

* פרטים נוספים: שם הרב מסדר הקידושין (עשוי להיות דמות מוכרת בקהילה), שמות העדים (סדר רישום העדים עשוי גם הוא לרמז על מעמדם).

* פרטים מנהליים: מספר תיק, שם הרשות הרושמת (לשכת רבנות/מועצה דתית/בית דין או ועד הקהילה ), תאריך הנפקת התעודה ומספר התעודה.

תעודות נישואין בארכיון המדינה:

אוסף תעודות הנישואין שבארכיון הגיע משלושה גופיים מרכזיים:

בתי הדין הרבניים
המשרד לשירותי דת
אוסף מנדטורי של מושל מחוז לוד.

האוסף כולל כ-600 תיקי רישום נישואין המכילים כ- 115,000 עמודים סרוקים.

ארכיון המדינה מעמיד לרשות הציבור בשלב זה את התעודות מהשנים 1929 ועד 1949.

עשרות אלפי תעודות עברו מיפתוח וניתן לעיין בהן כעת באתר ארכיון המדינה.

התעודות כתובות לרוב בכתב יד ולכן החיפוש נעשה לפי “מספר התעודה” באמצעות שכבת OCR. במידה וידוע לכם מספר התעודה שבה אתם מבקשים לצפות יש לרשום אותו במנוע החיפוש בסביבת ה-PINPOINT או להעזר ברשימות הנמצאות בפרקים הבאים שמסודרים בסדר הא-ב לפי שמות המשפחה של החתן והכלה (שם המשפחה של הכלה הוא שם הנעורים).

ניתן לבצע חיפושים גם לפי עדות או רבנים בהתאם לחותמות

לדוגמה : ועד עדת אשכנזים

עותק אישי: המקור הראשוני הוא העותק שנמסר לבני הזוג לאחר הנישואין.
המשרד לשירותי דת ולשכות הנישואין/בתי הדין הרבניים שומרים לעצמם עותק של התעודה. וניתן להוריד עותק סרוק שלו באזור האישי של IL : להנפקת “העתק נאמן למקור” של תעודות נישואין (שנרשמו בישראל), של בני משפחה, יש לפנות ללשכת הנישואין בה בוצע הרישום או דרך השירות המקוון באתר הממשלתי. שירות זה מיועד בעיקר לצרכים אישיים .