ביום שישי ה’ באייר תש”ח, 14.5.1948, בשעה 16:30 התכנסה “מועצת העם” במושבה הרביעי בתל אביב לצורך הכרזה על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל היא, מדינת ישראל
בסיום האירוע חתמו חברי מועצת העם על מגילת היסוד של מדינת ישראל הנקראת מגילת העצמאות.
מרגע זה קמה מדינת ישראל והחלה לפעול, בתחומי הביטחון, החוץ, המינהל והכלכלה.
בפרסום זה ריכזנו כ-150 מסמכים המתעדים את ימיה הראשונים ש המדינה החדשה. המסמכים שנלקטו מיותר ממאה תיקים, סודרו על פי סדר כרונולוגי ושובצו לכל יום מארבעת השבועות הראשונים לקיום המדינה.
המסמכים שלפניכם נאספו ע”י יאיר פרץ וצבי לוי, מתיקים שמקורם בגופי ממשל ובארכיונים אישיים. בינהם:
משרד ראש הממשלה, משרד החוץ, משרד המשפטים, מושל ירושלים, ועדת המצב, הרבנות הראשית ועוד.
אוספים אישיים מרכזיים: רה”מ דוד בן-גוריון, ד”ר דב יוסף – המושל הצבאי של ירושלים, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג – הרב הראשי האשכנזי לישראל, דוד צבי פנקס – יו”ר ועדת הביטחון של מועצת המדינה הזמנית והמשפטן פרופ’ ליאו כהן – יועץ שר החוץ.
לכל מסמך הוספנו תיאור קצר והקשר שלגביו הוא נוצר. לחיצה על התיאור מובילה לתיק המסמכים המלא. כמו כן נוספו כמה קישורים לדפי “יזכור” לזכרם של חיילים שנפלו במלחמת העצמאות המוזכרים במסמכים.
רקע היסטורי
המסמכים הם כאמור מטווח התאריכים 14.5.1948 – 12.6.1948. טווח זמן הכולל את שלב הפלישה וקרבות הבלימה במלחמת העצמאות בין הכרזת המדינה לבין תחילת ההפוגה הראשונה. זוהי תקופה יחודית שבה נולדה המדינה לתוך מלחמה שהחלה כחצי שנה לפני הכרזת העצמאות ונאלצה להתמודד עם החרפתה מייד לאחר ההכרזה.
במקביל למהלכים הצבאיים התחילו לפעול בתקופה זו המוסדות האזרחיים של המדינה בראשות הממשלה הזמנית. ומועצת המדינה הזמנית (הגוף המחוקק). הממשלה הגדירה גם את חלוקת תחומי האחריות של השרים השונים והתמנו בעלי תפקידים בתוך משרדי הממשלה ובגופים שונים הכפופים אליהם. חלק ממוסדות המדינה שהיו קיימים כבר בתקופת המנדט עברו ארגון מחדש כמוסדות של מדינת ישראל וחלקם הוקמו על בסיס מוסדות שפעלו קודם לכן במסגרת הסוכנות היהודית והוועד הלאומי. הגוף שהופקד על ארגון מוסדות המדינה בתקופת המעבר שלפני הכרזת העצמאות היה “ועדת המצב” ולאחר ההכרזה הוא הפך למזכירות הממשלה הזמנית (אף כי בפועל היו עדיין מכתבים שמוענו בתקופה זו בטעות אל “ועדת המצב” במקום אל מזכירות הממשלה).
הממשלה הזמנית התחילה לפעול באמצעות משרד החוץ גם בתחום בניית יחסי החוץ של ישראל עם האו”ם ומדינות אחרות. המשרד, בראשות השר משה שרתוק (שרת), ניהל סדרה של מגעים מדיניים עם מדינות שונות (שהיוו המשך לפעילות המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית), שתרמו להכרה במדינת ישראל ע”י שורה של מדינות כבר בימים הראשונים לקיומה. המדינה הראשונה להכיר בישראל הייתה ארצות הברית שהכירה דה-פקטו בישראל כבר ביום ההכרזה ב-14.5. תוך ימים ספורים קיבלה ישראל הכרה מברית המועצות ומשורה של מדינות נוספות, ברובן מאמריקה הלטינית (גואטמאלה, ניקרגואה ואורוגוואי) וממזרח אירופה (רומניה, צ’כוסלובקיה, יוגוסלביה ופולין). בנוסף לכך התנהלו מגעים עם בריטניה, שכמה גופים ונציגים שלה המשיכו לפעול בנמל חיפה וסביבתו גם לאחר הכרזת המדינה והסיום הרשמי של שלטון המנדט.
בפרסום מופיע מגוון של מסמכים המשקפים הן את הפעילות המדינית של משרד החוץ והן היבטים אחרים של התקופה: הקמת הממשלה הזמנית, הקמה וארגון של צה”ל וגופים ממשלתיים שונים (כגון: הצנזורה הצבאית, השירות הסטטיסטי, שירותי הדואר ועוד), פעולות הממשל הצבאי בירושלים, ההתמודדות האזרחית עם המצור על ירושלים והפצצות חיל האוויר המצרי על תל-אביב ועוד.
תודה מיוחדת לשרון רווח, אליהו קליין וניר שרון שסייעו אף הם בפרוייקט זה.
המשך לקרוא
