ב-13 לינואר 1955, לאחר שעבר עינויים קשים, התאבד בכל אל-מאזה בדמשק, חייל צה”ל – אורי אילן. סמל אורי אילן מחטיבת גולני, היה חבר בחוליית לוחמים שנשלחה במשימת מודיעין לרמת הגולן (שהייתה אז בשליטה סורית), נחשפה ונפלה בשבי. אילן השאיר אחריו פתק: “לא בגדתי” שעורר טלטלה בציבור והפך למיתוס מכונן ולחלק ממורשת הקרב של צה”ל.
עוד לפני היוודע דבר התאבדותו של אילן, עוררה פרשת נפילתם בשבי של חוליית הלוחמים תגובות קשות בציבור ויצרה חילוקי דעות קשים בממשלה, בעיקר בין ראש הממשלה, משה שרת, לבין שר הביטחון, פנחס לבון באשר לדרך הטיפול בעניין.
החזרת גופתו של אילן מיד לאחר התאבדותו, ושחרורם, מאוחר יותר, של ארבעת חבריו לחוליה, לא היוו סוף פסוק לפרשה. שניים מחברי החוליה הועמדו לדין על ידי צה”ל, הורשעו והורדו בדרגה. רק שנים רבות מאוחר יותר, זוכו ודרגותיהם הושבו להם.
הערכים הטמונים מאחורי הפתק “לא בגדתי” היו ונשארו ערכי יסוד בתורת הלחימה של צה”ל עד היום. לעומת זאת, היחס הממסדי והציבורי כלפי שבויים ופדויי שבי עבר שינוי קיצוני במהלך השנים וכיום העמדתם לדין של פדויי שבי, הוא דבר שלא יעלה על הדעת.
המשך לקרוא
