במהלך עבודתן של שלושת ועדות החקירה, התקשו החוקרים להגיע למידע אודות מסמכי פטירה וקבורה של ילדים שנעלמו. מטבע הדברים אמור היה התיעוד להימצא בארכיונים של המוסדות הרפואיים בהם נפטרו הילדים. אלא שהתברר שרבים מהארכיונים של אותם מוסדות נעלמו ואף נשמעו טענות כי הם הושמדו בכוונה תחילה כדי להקשות על חקר האמת.
האם תיקי ועדות החקירה מספקים תשובה לשאלת גורלם של הארכיונים?
מחנה העולים בבית ליד, 1949, לע”מ, צלם: טדי בראונר
בתיק של ועדת שלגי מצויה התכתבות של מנהל האוכלוסין (כיום רשות האוכלוסין וההגירה) עם מוסדות רפואיים בקשר לאיתור מידע על פטירות ורישיונות קבורה, וממנו עולה תמונה מעניינת על גורלם של הארכיונים המדוברים.
מסתבר שבמקרים מסוימים הארכיונים נעלמו כתוצאה מהזנחה או מחוסר מודעות לחשיבותם הרבה.
הנה למשל מכתב שנשלח מהמרכז הרפואי סורוקה, בבאר שבע לגבי הילד מני דן שנולד בבית החולים “הדסה” בעיר שנסגר ב-1959. מנהלת הרשומות הרפואיות כתבה כי כשהוקם בית החולים סורוקה הועברו אליו כל תיקי האשפוז, אולם: “באישור הנהלת בית החולים הושמדו התיקים מהשנים הללו לחלוטין מפאת הצורך הדחוף למקום עבור הקמת יחידה אונקולוגית”
עמוד 80
דוגמה נוספת : מבית החולים בנהריה כתבו כי בארכיון שלו נשמר חומר ארכיוני רק משנת 1962 ואילך, וכל ה”חומר הארכיוני לגבי אשפוזים משנת 1949 עד 1954 לא נשמר, אלא נשרף”. כך הושמד גם החומר של בית היולדות מלבן בנהריה מאותן השנים שהועבר אף הוא לבית החולים.
עמוד82
במקומות נוספים, כמו במחנה העולים פרדסיה ב’, החומר מבית התינוקות נעלם או ש”רוכז בצריף עלוב והגשם והזמן כילו אותם”
עמוד 102
לא רק השמדתם של ארכיונים הקשתה על השגת המידע המבוקש. מבתי החולים רמב”ם בחיפה ודונולו בחולון נכתב כי הם משמידים תיקי אשפוז לאחר 20 שנה ונשמרים רק סיכומי מחלה
(עמ’ 99, 105).
ואם בתי החולים לא שמרו אז מה לגבי לשכות הבריאות המרכזיות? מסתבר גם מכאן לא צמחה הישועה. לשכת הבריאות מחוז המרכז מסרה שהעתקי הודעות פטירה שהועברו אליה מבוערים לאחר 15 שנים, והעתקי רישיונות קבורה לאחר 10 שנים (115-114).
מידע נוסף על העניין הזה בתיק, עמ’ 79 – 157
