אישור מיוחד שנתנה משפחת סינואני לפירסום סיפורה

סיפורה של משפחת סינואני מתחיל ב-10 באוקטובר 1949,עת עלו מתימן זוג הורים ושלושה ילדים.המשפחה שוכנה במחנה העולים עין שמר. הצעיר בילדים היה יהודה – כבן שלוש. בעת שההורים נעדרו מהאוהל נלקח יהודה לאשפוז. ועדת כהן-קדמי מצאה שב-27 בנובמבר 1949 הוא אושפז בבית החולים רמב”ם עם דלקת קרום המוח, ב-3 או ב-4 בדצמבר נפטר, וב-5 בדצמבר 1949 נקבר בבית העלמין במחנה דוד בחיפה.

האם שושנה הייתה בהריון וב-10 בדצמבר 1949 נולד בנה דוד, בבית החולים בפרדס חנה. כששבה למחנה עין שמר שוכן הילד בבית התינוקות של המחנה והיא הייתה מגיעה להניק אותו – עד שבאחד הימים הגיעה ולא מצאה אותו. ועדת כהן-קדמי שהסתמכה על חקירות קודמות, מצאה שדוד אושפז בבית החולים בצריפין ב-1 בפברואר 1950 בגלל מצב תזונה לקוי והקאות. הוא התקבל לבית החולים בשם “דוד בן אברהם שלמה” – ללא שם המשפחה. ב-11 במרס 1950 נפטר והובא לקבורה בעין עירון שליד כרכור. הוא נקבר כנפל ללא ציון מקום מדויק.

ב-1958 פנתה האם, שושנה סינואני, במכתב לשר הפנים ישראל בר-יהודה (עם העתק לראש הממשלה דוד בן-גוריון). השר העביר את העניין לטיפולה של המשטרה שמצאה ששני הילדים נפטרו. ב-14 בנובמבר 1958 כתב ישראל שוחט, ממייסדי ארגון “השומר” בימי העלייה השנייה ועתה הממונה על משרד המשטרה, לשושנה סינואני ששני הילדים נפטרו. ב-6 ביוני 1959 כתב לה שוחט מכתב נוסף – אך המשפחה לא השתכנעה בכך ופנתה בעניין הילדים לוועדות החקירה השונות.

אבי המשפחה לוקה במחלת נפש

בתיק העד נתן עדיני מופיע חומר אישי רגיש על אודות משפחת סינואני – מחלתו של האב אברהם והצורך של האם שושנה להיעזר ברשויות הרווחה.  על-מנת לפתוח תיק רגיש זה העוסק באב, ביקשנו אישור מן המשפחה. ב-1 בנובמבר 2016 אישרה לנו ורד קהתי, נכדתם של שושנה ואברהם, לפרסם את התיק. אנחנו מפרסמים כאן את האישור שלה, שהוא עצמו מסמך חשוב.

המכתב של משפחת סינואני

 

סיכום ממצאי החקירה בעניינם של יהודה ודוד סינואני

מידע בעניינם של האחים נמצא בתיקים המשטרתיים: דוד בן אברהם סינואני, ויהודה בן אברהם סינואני ובתיק הנעדרים יהודה ודוד סינואני של ועדת כהן-קדמי.