“מצטיינת בעבודה, לימוד והתנהגות” – הכשרת מטפלות לתינוקות ולגיל הרך

מחנות העולים והמעברות היו משופעים בתינוקות ובילדים קטנים. תנאי המחיה הקשים, התברואה הלקויה, הצפיפות, פגעי מזג האוויר וקשיי ההסתגלות, הפכו אותם לפגיעים ורגישים עוד יותר עד כדי סכנה חמורה לבריאותם ואף חשש לחייהם. תינוקות וילדים רכים שוכנו בבתי תינוקות שנפתחו במעברות, שם זכו לתנאים משופרים  ולטיפול צמוד של מטפלות. במקומות האלו הורגש מחסור חמור בכוח אדם מיומן שידע להתמודד עם המצב ולסייע ככל הניתן בטיפול.

 

הכשרת המטפלות

כמענה לצורך הגובר, נפתחו בבית התינוקות של מועצת הפועלות בחיפה – “אמנה”, ובמוסד ויצ”ו בתל אביב, קורסים להכשרת מטפלות. בשנותיה הראשונות של המדינה עברו בשני מוסדות אלו מאות נשים צעירות. התלמידות שעמדו בדרישות, קבלו בתום הקורס שנמשך 13 חודשים, תעודת מטפלת מוסמכת.

 

מהלך ההכשרה כלל לימודים עיוניים משולבים בעבודה מעשית עם התינוקות השוהים במוסדות.

במסגרת מסלול ההכשרה עברו התלמידות בין קבוצות הגיל השונות במוסדות, עבדו במטבח וקיימו תורנויות לילה. לקראת סופו של הקורס היו תלמידות שאף תעדו את חוויותיהן מתקופת הלימודים (תיק כרטיסיות ויצ”ו תל אביב,  עמ’ 15-14), או תארו באופן פרטני מקרה יחיד של מטופל, (תיק נוסף של כרטיסיות ויצ”ו תל אביב  עמ’ 187-186).

 

הכרטיסיות האישיות

הנהלת המוסדות ניהלה כרטסות מסודרות ובהן נתוניה האישיים של כל תלמידה: מקום לידתה, ארץ המוצא, תאריך עלייתה, השכלתה, גילה, מצבה המשפחתי, שפות דיבור, תקופת הלימודים ולעתים גם את ציון המקום בו נקלטה לעבודה. (לדוגמה, כרטסות תלמידות ממוסד אמנה, כרטסות תלמידות ממוסד ויצ”ו תל אביב )
הכרטיס האישי כלל גם פרוט חדשי של מסלול ההכשרה שעברה התלמידה בתחנות השונות של המוסד וחוות דעת מפורטת על פעולותיה. (לדוגמה, עמ’ 134-5)

חברי ועדת קדמי מצאו את מאגר הכרטיסיות הזה כמקור חשוב ביותר לשם איתור מטפלות שעבדו בבתי התינוקות בהם שהו ילדי תימן. כשאותרו התלמידות, זימנה הוועדה רבות מהן לשם מתן עדות.

בכל כרטיס אישי הייתה גם תמונת התלמידה וכן חוות דעת של ההנהלה בדבר מידותיה, התאמתה לתפקיד, תכונותיה האישיות, חסרונות ויתרונות. בכרטסות זכו התלמידות לשבחים בגין תכונות חיוביות כמו “יחס מצוין לילד”, “עצמאית”, “אינטליגנטית”, “זריזה”, “נקייה יוצאת מהכלל”, “חרוצה” וכיוצא בזה. או מאידך לציון תכונות כגון “בעלת גאווה”, “חוצפנית”, “בינונית מאד”, ואף “חלשה שכלית”, “מסובכת” ו”לא מתאימה למקצוע”.

בכרטסות רבות צוין כי התלמידה סובלת מ”קשיי שפה”. ואכן, רובן הגדול של התלמידות לא היו ילידות הארץ והגיעו אליה בסמוך להקמת המדינה או בשנותיה הראשונות.

 

 

 

 

רובן הגדול של התלמידות היו רווקות, מעט מביניהן היו נשואות. ביניהן היו אף אלמנות של חיילים שנפלו במלחמת השחרור. לתלמידות לא מעטות לא הייתה כתובת מגורים קבועה בארץ. במוסד אמנה בחיפה הייתה פנימייה שאכלסה תלמידות רבות. אחרות, התגוררו בבית החלוצות או בחדרים שכורים.
מועמדות לשירות צבאי קבלו, בשל לימודיהן, אישור לדחיית הגיוס. חיילות משוחררות שלמדו בקורסי ההכשרה היו פטורות משירות מילואים בזמן לימודיהן. הנהלת המוסד דאגה לפנות במכתב למפקדי הצבא בעניין כל חיילת משוחררת שנקראה לשירות מילואים, ולדרוש את שחרורה שכן “הוצאתה מהלימודים האלה אפילו לתקופה הקצרה ביותר תגרום להפרעות רציניות בלימודיה” (עמ’ 29)