ב-17 במאי 1977 זכתה מפלגת הליכוד בבחירות וכעבור חודש הקים מנהיגה מנחם בגין ממשלה חדשה. בחירתו של בגין עוררה חששות כבדים בארצות הברית ובעולם הערבי לעתיד תהליך השלום. בגין התנגד לכל נסיגה מן הגדה המערבית (והקפיד לכנותה 'יהודה ושומרון') ומרצועת עזה, וראה בהן חלק מארץ ישראל, שאין לחלקה. ב-1970 פרש מממשלת האחדות במחאה על החלטתה לקבל את תכנית רוג'רס ובמרכזה החלטה 242 של האו"ם, שקראה לנסיגה ישראלית משטחים שנכבשו ב-1967. הוא התנגד בחריפות להסכמים החלקיים עם מצרים וסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים. אולם בגין לא ראה סתירה בין עמדותיו בעניין ארץ ישראל למדיניות חדשה, המבוססת על משא ומתן להסכמי שלום מלאים עם שכנותיה של ישראל. הוא מינה לתפקיד שר החוץ את משה דיין, שפרש מן המערך. דיין היה מדינאי מנוסה בעל יוקרה רבה בזירה העולמית, ומינויו סייע להרגיע את האמריקנים ואת יהודי העולם.
שר החוץ משה דיין לוחץ את ידו של נשיא המדינה אפרים קציר בעת הצגת ממשלתו של מנחם בגין בבית הנשיא,21 ביוני 1977. צילם משה מילנר, לע"מ
ב-20 ביוני הציג בגין את הממשלה בכנסת והקריא את קווי היסוד שלה. הוא הדגיש את זכותו של עם ישראל לכל ארץ ישראל וקרא לכל מנהיגי מדינות ערב להיפגש עמו כדי לדון על שלום. הממשלה הצהירה על נכונות להשתתף בוועידת ג'נבה על בסיס החלטות 242 ו-338 (שסיימה את מלחמת יום הכיפורים), והתחייבה לקיים את ההסכמים שהממשלות הקודמות חתמו עליהם ולא לספח את השטחים כל עוד מתנהל משא ומתן על שלום (תעודה מס' 1).
