מדיניות השלום של ממשלת ישראל- מצרים

זמן קצר אחרי יציאת השבת נחת סאדאת בישראל והתקבל בהתלהבות עצומה של הציבור. הנשיא אפרים קציר, ראש הממשלה בגין, שרי הממשלה וצמרת המדינה נסעו לשדה התעופה לקבל את פניו. הוזמנו גם ראשי הממשלה לשעבר יצחק רבין וגולדה מאיר, וסאדאת שמח במיוחד לפגוש את גולדה. 3,000 עיתונאים, שדרנים ואנשי טלוויזיה הגיעו ארצה לסקר את הביקור והטקס שודר בשידור חי בארצות הברית. אבי פזנר, יועץ התקשורת והדובר של שגרירות ישראל בוושינגטון, סיפר במברק למשרד החוץ שבכירי השדרנים לא יכלו להסתיר את התרגשותם. לדברי השדרנים שהגיעו אמר סאדאת שהוא מגיע עם הצעות קונקרטיות, ושם ביודעין את עתידו הפוליטי בידי ישראל.

סאדאת נסע לירושלים בחברת הנשיא אפרים קציר, והשרים נסעו בחברת מקביליהם המצרים. דיין נסע במכונית עם בוטרוס גאלי, וניצל את ההזדמנות לבקש שסאדאת לא יזכיר את אש"ף בנאומו בכנסת. עם בואם לירושלים נועדו בגין וסאדאת ביחידות לשיחה של כמה דקות.

מוקדם בבוקר ה-20 בנובמבר ביקר סאדאת במסגד אל-אקצא והשתתף בתפילת חג הקרבן. לפי המסורת המוסלמית מציין החג את עקדת ישמעאל (ולא את עקדת יצחק כפי שכתוב בספר בראשית). הוא ביקר גם בכנסיית הקבר. בינתיים דיווח בגין לממשלה בקצרה על שיחתו הראשונה עם סאדאת במוצאי שבת ועל תכנית הפגישות עם המצרים ((תעודה מס' 27). בגין מסר לממשלה את כוונותיו לגבי נאום התשובה שלו לסאדאת (ראו נספח, טיוטת הנאום בכתב יד): הוא יאמר שישראל לא תוכל לקבל את דרישות מצרים, אך הוא לא ייכנס לפולמוס ויוסיף שהכול פתוח למשא ומתן. שר החקלאות אריאל שרון הציע שישראל תעשה מחווה כלפי מצרים ותאפשר לה גישה לעיר אל-עריש בסיני, אך דיין טען, על בסיס גישושים אצל המשלחת המצרית, שהמצרים אינם מעוניינים במחווה נפרדת למצרַיִם. היא רק תיתן בסיס להאשמות מצד מדינות ערב שסאדאת בא לחפש הישגים עבור מצרים בלבד. הוא גם אמר שמחווה כזאת היא 'לעג לרש […] סאדאת בא לחפש מלוכה ואנו נותנים לו אתונות'. אפשר להציע מעבר חופשי בין ישראל למצרים, כפי שכבר קיים בין ישראל לירדן, ובין ישראל ללבנון ב'גדר הטובה'. בגין אימץ את דעתו של דיין בנאומו.

לאחר מכן ביקרו בגין וסאדאת ב'יד ושם' ונערכה סעודת עבודה קצרה. במהלך הביקור נערכו כמה פגישות עבודה בהרכבים שונים, אך בארכיון המדינה לא נמצאו פרוטוקולים של השיחות ונראה שלא נרשמו. המקור העיקרי לתוכן השיחות הוא דיווחי בגין והשרים בממשלה ותרשומות אחדות שמסר דיין לראש לשכתו אליקים רובינשטיין (לימים היועץ המשפטי לממשלה ושופט בית המשפט העליון).

בארוחת הצהריים ניסה דיין לברר מה הן ציפיות המצרים מן הבקור כדי שייחשב להצלחה ואיך אפשר להתקדם בתהליך המדיני שהחל (תעודה מס' 28, תעודה מס' 28 נספח). באותו בוקר נתקבל מברק מן הנשיא קרטר ובו בקשה מבגין לגלות גמישות בשאלה הפלסטינית ובעניין קבוצות העבודה בוועידת ג'נבה לנוכח הביקורת הקשה על סאדאת בעולם הערבי. אך סאדאת הבהיר שהוא מעוניין במהות ולא בנוהל, ודיין פירש: "אמרתי, אתה מעונין בעבודה (working) ולא בנייר (paper)'. לדברי דיין נגולה אבן מעל לבו כשהבין שזו גישתו של סאדאת.

אחר הצהריים נערכה הישיבה החגיגית של הכנסת וסאדאת נאם בערבית (לתרגום דבריו לעברית). שני המנהיגים ציינו בנאומיהם בכנסת את מועד הביקור בירושלים, בחג הקרבן, המציין את מעשה ההקרבה של אברהם, אביהם המשותף של העם היהודי ושל העם הערבי. סאדאת אמר דברים נרגשים על החלטתו 'ללכת לארץ היריב, כאשר עודנו במצב של מלחמה' ועל רצונו להרוס את חומות העוינות והחשד המפרידות בין העמים. הוא הבטיח לישראל שתוכל לחיות בקרב העולם הערבי בשלום ובביטחון. עם זאת הדגיש שלא בא לחתום על הסכם נפרד, אלא על שלום 'צודק ויציב', שחייב להתבסס על העקרונות הידועים: נסיגת ישראל מן השטחים הכבושים, כולל ירושלים המזרחית, והקמת מדינה פלסטינית. הוא לא הזכיר את אש"ף. לדעתו, איש אינו יכול להתנגד לעקרונות אלו. בגין בתשובתו הביע הערכה לאומץ לבו של סאדאת ודיבר על רצונה של ישראל בשלום עם כל שכנותיה. הוא הזמין את הנשיא אסאד, את המלך חוסיין ו'דוברים אמתיים של ערביי ארץ ישראל' ללכת בדרכו של סאדאת ולבוא לשיחות שלום. הוא חזר על עמדותיה של ישראל שלא תוכל להיענות לתביעות מצרים, והציע המשך הדיונים על בסיס החלטות 242 ו-338 בוועידת ג'נבה או בקהיר. בסוף דבריו, ששוסעו כמה פעמים בקריאות של נציגי המפלגה הקומוניסטית (רק"ח), אמר 'זה יום מיוחד לבית-הנבחרים שלנו […] אשא תפילה, שאלוהי אבותינו המשותפים יתן בנו חכמת הלב הדרושה כדי התגבר על קשיים ומכשולים, על דברי הסתה ופגיעה; ובעזרת השם נגיע ליום המיוחל, שאליו כל עמנו מתפלל – השלום'. לאחר מכן נאם גם שמעון פרס, שהדגיש את האחדות הלאומית בשעה זו ואת רצונם של כל חלקי הבית בשלום.

בערב נערכה ארוחת עבודה במלון. לדברי דיין האווירה הייתה עגומה לאחר הנאומים הנוקשים שנשאו בגין וסאדאת בכנסת. בגין אמר דברי ברכה בעת הרמת כוסית (בלא יין, בשל הקפדת סאדאת המוסלמי על איסור שתיית אלכוהול) (תעודה מס' 29). במהלך ארוחת הערב הכין תוהאמי הצעה להודעה רשמית שתפרסם ממשלת ישראל בסוף ביקור סאדאת. טיוטת ההודעה עם הערות בכתב ידו של יגאל ידין ויהודה אבנר נמצא בתעודה מס' 29א. בטיוטה ניתן לראות את מחיקת המילה "providential" (בהשגחה עליונה) אותה ביקשו להכניס אנשי הנשיא, כפי שמתואר בדיווח של בגין לממשלה על הביקור (תעודה מס' 36). בגין הסביר לסאדאת שלא נהוג להשתמש במליצות כאלו בישראל, והוא שינה אותו. יותר מאוחר שינה היועץ של בגין יהודה אבנר את הנוסח ל "significant" (משמעותי).

לאחר מכן התראיינו סאדאת ובגין אצל השדרנית הידועה ברברה וולטרס ונפגשו לשיחה נוספת בארבע עיניים. ויצמן וידין שתו כוסית עם ד"ר מוצטפא חליל, ראש מפלגתו של סאדאת, ועם בוטרוס גאלי. על פגישה בלתי רשמית זו הם סיפרו בישיבת הממשלה ב-24 בנובמבר (תעודה מס' 36), ונראה שנוצרו יחסים פתוחים וחמים יותר בין הצדדים. למחרת נפגש סאדאת ביחידות גם עם ויצמן, שביקר בקהיר בעת שירותו בחיל האוויר הבריטי בזמן מלחמת העולם השנייה, והתחבב על הנשיא בשל גישתו הפתוחה והלבבית. סאדאת גם פגש משלחת פלסטינית.

באותו יום סיפר בגין לדיין על השיחה בארבע עיניים עם סאדאת, שהשניים התחילו לדון בה בשאלת הנסיגה הישראלית מסיני. סאדאת דרש נסיגה מלאה, בגין לא סירב אם כי לדבריו 'החמצתי פנים'. סאדאת הודיע על נכונותו לפירוז סיני (תעודה מס' 31 והקלדה של השיחה). לאחר מכן דנו על המשך השיחות, וסאדאת הציע שדיין ותוהאמי ייפגשו שוב במרוקו 'לדבר ביזנס'. בגין רצה שהפגישה תיערך בבוקרשט ודיין העדיף את טהראן.

באותו יום, 21 בנובמבר, נועד סאדאת עם חברי סיעות הקואליציה והאופוזיציה בכנסת. בתשובה לדברי חברי הכנסת של הקואליציה, בהם גאולה כהן ומשה שמיר, הידועים בעמדותיהם הקיצוניות, אמר סאדאת שמוקד דיוניו בישראל הוא להבטיח שלא תהיה מלחמה נוספת ושיובטח ביטחונה של ישראל (תעודה מס' 30). לאחר מכן הופיעו בגין וסאדאת במסיבת עיתונאים ופורסמה הודעה משותפת לסיכום הביקור, שהשניים הסכימו בה על הצורך בהמשך הדו-שיח בין המדינות. בשעה ארבע אחר הצהריים המריא סאדאת לקהיר. המונים מריעים קיבלוהו שם כגיבור. מארגני הביקור נשמו לרווחה. למרות ההתראה הקצרה הוא עבר בשלום והמצרים התרשמו לטובה מקבלת הפנים החמה. מפכ"ל המשטרה חיים תבורי שלח דברי תודה לשוטרים הרבים שגויסו במיוחד למבצע (תעודה מס' 32).