ממשלת גולדה מאיר וועדת אגרנט

 1. ישיבה ב-2.4.1974: האם היו הבדלים בידיעות בין אמ”ן ל”מוסד”? האם דיין וגולדה נושאים באחריות מיניסטריאלית?

בחודשי החורף של שנת 1973 ו-1974 נמשכה עבודתה של ועדת החקירה למלחמת יום הכיפורים – ועדת אגרנט. הוועדה שמעה 58 עדים במשך 140 ישיבות, ובהם מפקדי צה”ל בדרגים שונים, ראש המוסד, וחברי ההנהגה המדינית.

ב-1 באפריל 1974 פרסמה הוועדה דוח חלקי (שבטעות כונה “דוח ביניים”). בדוח נכללו מסקנות והמלצות אופרטיביות, אולם  את מרכז סדר היום הפוליטי והציבורי תפסו מסקנותיה לגבי האישים המעורבים. בין מסקנותיה העיקריות קבעה הוועדה כי אמ”ן כשל בהערכת ידיעות המודיעין שהיו בידיו לגבי אפשרות של פרוץ מלחמה עקב דבקותו ב”קונספציה” המודיעינית. את האחריות לכך הטילה בעיקר על כתפיהם של ראש אמ”ן אלי זעירא  וראש אמ”ן מחקר אריה שלו והמליצה שלא ימשיכו בתפקידיהם. הוועדה קבעה שהרמטכ”ל דוד אלעזר נושא באחריות לכשלים המבצעיים והמודיעיניים שאירעו עד לפרוץ המלחמה והמליצה על סיום תפקידו. לגבי הדרג המדיני – ועדת אגרנט לא מצאה דופי בהתנהגותו של שר הביטחון דיין וקבעה ש”לא היה חייב להורות על אמצעי זהירות נוספים או שונים מאלה שהוצעו על ידי המטה הכללי של צה”ל’. לגבי ראש הממשלה קבעה שתפקודה של גולדה ‘במשך הימים המכריעים שלפני המלחמה מעידות על גישה ההולמת את כובד האחריות שהייתה מוטלת עליה’. הוועדה אף שבחה את הכרעתה בעד גיוס מלא בבוקר 6 באוקטובר וקבעה: ‘ובכך עשתה מעשה חשוב ביותר להגנת המדינה’. אולם האם הוועדה פטרה לחלוטין את הדרג המדיני מאחריות כפי שנהוג לחשוב? ומה בעניין האחריות המיניסטריאלית?

ב-2 באפריל התכנסה ישיבת ממשלה שלא מן המניין לדון בדוח החלקי של הוועדה. בתחילת הישיבה סקר שר המשפטים צדוק את המסקנות וההמלצות העיקריות שמצויות בדוח. בהמשך פרס את המסקנות האישיות. בדברו על המסקנות לגבי הדרג המדיני, דיבר צדוק באריכות רבה והדגיש שהוועדה לא פטרה את שר הביטחון וראש הממשלה מן האחריות הפרלמנטרית (מיניסטריאלית) אלא קבעה שעניין התפטרותם של שרים הוא עניין פוליטי ולכן אינו בתחום סמכויותיה (דברי צדוק עמ’ 14-10).

אחריו דיבר השר משה קול. במהלך דבריו התפתח דיאלוג בין השר קול לראש הממשלה גולדה מאיר לגבי חוסר הבהירות בעניין תפקידיהם של אמ”ן מול המוסד בעניין העברת ידיעות שקשורות לאפשרות של פרוץ מלחמה. גולדה אמרה שלא היו הבדלים משמעותיים בידיעות שהעבירו שני מוסדות המודיעין, אבל ניתן להבין מדבריה שכנראה היו ביניהם הבדלים בהערכת הידיעות, אם כי תפקיד המעריך הלאומי היה בידי אמ”ן בלבד. זו התייחסותה היחידה המוכרת של גולדה לעניין שנתון עד היום לוויכוח בין ראשי שני המוסדות:

גולדה השיבה:

(דברים גולדה המלאים עמ’ 17-16).

בשעה שהשרים התווכחו על הנוהל לגבי המלצות הוועדה ומתי לדון בהן, כשברקע שב ועולה עניין הביקורת הציבורית הצפויה, הפתיע שר העבודה הטרי יצחק רבין ושאל:

רבין האשים בעקיפין את חברי הוועדה בהתחמקות מלדון בעניין האחרות המיניסטריאלית דבר שהופך את הצבא לאשם הבלעדי בשעה שהממשלה יוצאת נקיה. (דברי רבין עמ’ 20).

הרמטכ”ל דוד אלעזר דיבר בפני חברי הממשלה בהתרגשות רבה. הוא הודיע על החלטתו להתפטר וקרא באזני השרים את מכתב ההתפטרות ששלח לגולדה. הוא סתר בו אחת לאחת את מסקנות הוועדה לגבי תפקודו. דדו הביע פליאה מדוע הוועדה הגיע למסקנות שונות לגביו מאשר לגבי שר הביטחון בעניין ההחלטה לגייס מילואים, ואמר: ‘אין זאת אלא שהוועדה לא התייחסה אל שנינו באותה אמת מידה’.

(דברי דדו עמ’ 26 – 29)

רבין הציע שלא לקבל את התפטרותו של הרמטכ”ל עד שהממשלה תקיים דיון (עמ’ 30).

פנחס ספיר תקף ברמיזה את המסקנות מכיוון שנעשו לדעתו לאחר דיון חפוז מדי, ואהרון יריב תמך בכך, וכמו רבין רמז שיש בעיה בעניין המסקנות לגבי האחריות הפרלמנטרית (עמ’ 34). התנהל ויכוח ער אם יש למנות מחליף לרמטכ”ל כבר עתה. שרים נוספים ובהם רבינוביץ ושלמה רוזן רמזו בדבריהם שהדיון בעניין האחרות הפרלמנטרית לא הסתיים, והוועדה הטילה למעשה את הכדור הזה למגרשה של הממשלה. שר המשפטים אישר למעשה את הדברים אם כי אמר שעדיין לא החליט אם יש לדון על כך בממשלה:

גולדה החלה להתייחס למסקנות האופרטיביות ואמרה שעל פניו נראה לה שיש לשנות את המצב ועל פיו רק לאמ”ן יש את הסמכות לשמש כמעריך הלאומי (עמ’ 50-49).

השרים העריכו כי הביקורת הציבורית החריפה ביותר תהיה על עניין האחריות הפרלמנטרית של שר הביטחון וראש הממשלה. אולם גולדה אמרה:

הממשלה החליטה לקבל בצער את התפטרותו של הרמטכ”ל ולאמץ את מסקנות ועדת אגרנט לגבי בעלי תפקידים אחרים בצה”ל. הממשלה תמשיך ותדון בישיבה נוספת ביתר המסקנות וההמלצות של הוועדה. מדברי שר המשפטים ושרים אחרים עלה שמסקנות הוועדה אינן סוף פסוק לגבי שר הביטחון וראש הממשלה מכיוון ששאלת אחריותם הפרלמנטרית – מיניסטריאלית לא נבדקה, ורוח הדברים הייתה שהממשלה תדון בכך בישיבה קרובה.

לפרוטוקול המלא של הדיון, א-62/7

 

ספיחי הדיון ב-2 באפריל:

1א. “שמו בפי דברים שכלל לא אמרתי” – התכתבות בין יצחק רבין לשופט אגרנט

דברי המשתתפים בישיבה הודלפו בהרחבה בעיתונות. לגבי דבריו של רבין נאמר שהוא תקף את דוח הוועדה, האשים את חבריה בהתחמקות ואף כינה את הדוח שלהם “דוח של טלאים” (מעריב, 5.4.1974). באותה העת מחלו חברי הוועדה על דבריו של רבין ולא הגיבו. אולם משהתמנה יצחק רבין למחליפה של גולדה בתפקיד ראש הממשלה ב-3 ביוני 1974, שלח השופט אגרנט מכתב אליו וביקש לדעת אם הפרסומים בעיתונות משקפים את דעתו של רבין על עבודת הוועדה “וזאת בשים לב לכך שאתה  מכהן עתה כראש ממשלה ושהוועדה ממשיכה בעבודתה” (שמעון אגרנט אל יצחק רבין, 5.6.1974, א-7027/2). רבין התייעץ עם ישראל גלילי  וענה לשופט אגרנט. הוא חזר על עיקרי דבריו בממשלה והכחיש את הדברים שנכתבו בשמו בעיתונות. “אלו הדלפות מסולפות ואף שמו בפי דברים שכלל לא אמרתי”, וכך כתב:

יו”ר הוועדה השיב שרצוי החילופי המכתבים ביניהם יתפרסמו ברבים (לחילופי המכתבים בין יצחק רבין לשמעון אגרנט, ארכיון המדינה א-7027/2)

 

1ב. “מרשנו חולק על נכונות הממצאים”: התכתבות בין פרקליטיו של דוד אלעזר לשופט אגרנט

הרמטכ”ל דדו ראה במסקנות הוועדה פגיעה אישית בו. יתר על כן, הוא חש שהוועדה לא שמעה את דבריו בהיקף מספיק ולא נתנה לו אפשרות להגן על עצמו. בצר לו פנה דדו אל משרד עורכי דין. כשבועיים לאחר פרסום הדוח החלקי פנו פרקליטיו של דדו במכתב אל ראש הוועדה השופט אגרנט. הם כתבו שהרמטכ”ל כופר במסקנות הוועדה:

הפרקליטים טענו שלמרשם לא ניתנה הזכות להציג את עמדתו במלואה כפי שמחייב חוק ועדות החקירה, ולפיכך ביקשו לעכב את פרסום הדוח שהתכוונה הוועדה לפרסם ובו הנימוקים למסקנותיה:

השופט אגרנט פסל את טענותיהם, וההתכתבות נמשכה עד ראשית מאי 1974.

(להתכתבות המלאה בין פרקליטיו של הרמטכ”ל לשופט אגרנט, ארכיון המדינה, א-7027/2)

 

2. המשך הדיונים בממשלה במסקנות ועדת אגרנט – 9.4.1974 חלק ראשון: איך שומרים על סודיות המידע שנמסר לוועדה?

כצפוי חולל הדוח החלקי של ועדת אגרנט סערה ציבורית עזה. המחאה המתעצמת לא שככה אלא להפך. רבים בציבור לא הבינו את השוני בין מסקנות הוועדה לגבי דיין למסקנותיה לגבי הרמטכ”ל אלעזר. הוועדה זכתה לקיתונות של ביקורת והמפגינים דרשו שגולדה ובעיקר דיין יקבלו אחריות מיניסטריאלית ויתפטרו.

נושא האחריות המיניסטריאלית תפס את כותרות העיתונים ובכנסת הגישה האופוזיציה הצעה דחופה לסדר היום, לדון בדוח החלקי בעיצומה של פגרת הפסח. אל לשכתה של ראש הממשלה הגיעו מכתבים רבים שדרשו ממנה לפטר את דיין, למשל מכתב משמעון אבידן בשם מזכירות הקיבוץ הארצי (אבידן אל גולדה מאיר, 8.4.1974, א-7027/1). גולדה נכשלה בקריאת הלכי הרוח בציבור, שרצה באמת ובתמים לראות בשינוי פרסונלי יסודי בהנהגת המדינה. היא התלבטה והחליטה שלא להתפטר מיד, ולדבריה חשבה שההחלטה צריכה להתקבל במוסדות המפלגה. הציבור ראה בהחלטתה זו אחיזה בקרנות המזבח.

ב-9 באפריל התכנסה הממשלה לישיבה מיוחדת בעיצומו של חול המועד פסח ובין הסעיפים שעמדו על סדר יומה היה המשך הדיון על הדוח החלקי. הישיבה נחלקה לשני דיונים; בתחילתו של החלק הראשון מסרה ראש הממשלה על חילופי מכתבים בינה לבין השופט אגרנט והציגה את נוסחם המלא של המכתבים.  יו”ר הוועדה כתב שהוועדה עומדת לפרסם דוח חלקי נוסף ובו הנמקותיה המלאות למסקנותיה והמלצותיה שכלולות בדוח החלקי הראשון. בדוח הזה אמור להופיע חומר רגיש ביותר מבחינת בטחון המדינה, והשופט הביע דאגה שמא ידלוף המידע וביקש לדעת “אם הממשלה מוכנה לשקול נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים, שיהיה בהם כדי להבטיח סודיות מוחלטת”. גולדה ענתה לו שעם כל האמצעים שינקטו לא ניתן יהיה להבטיח סודיות מוחלטת והציעה שהוועדה תביא מצב זה בחשבון בבואה לשקול את מידת הפירוט של תיאור החומר הסודי בדוח החלקי הבא. היא אמרה לשרי הממשלה שלוועדה נמסר חומר סודי רב, ובכללו כזה שלדעתה לא היה צריך להימסר. בתום דיון ארוך בעניין שאלתו של השופט אגרנט ותשובת ראש הממשלה, החליטה הממשלה לאמץ את קביעתה של גולדה “כי יהיו אמצעי הזהירות אשר יהיו, לא ניתן להבטיח סודיות מוחלטת”. לפיכך החליטה הממשלה לוותר על קבלת הפרוטוקולים של דיוני הוועדה לעיון השרים:

לפרוטוקול המלא של החלק הראשון א-62/7 אגרנט ממשלה 4

 

3. 9 באפריל חלק שני: “אם מבחינה קונסטיטוציונית אני צריך להתפטר” – הממשלה מחליטה לדון באחריות הפרלמנטרית של שר הביטחון וראש הממשלה.

עם סיום הדיון בעניין סודיות הדוח של ועדת אגרנט, פנתה הממשלה להמשך הדיון על מסקנות והמלצות הוועדה. הפעם עלו הדי הסערה הציבורית על שולחן הממשלה מיד עם תחילת הדיון. אמנם בתחילתו הציעה ראש הממשלה שלא לדון עתה באחריות הפרלמנטרית, אולם שר הדתות יצחק רפאל טען:

בעוד הדיון על מה לדון נמשך הציע דיין לדון מיד על מינוי רמטכ”ל ללא כל קשר לעניינים האחרים (עמ’ 71). מן הדיון עלה שמעמדו הרופף של שר הביטחון הפך את עניין מינוי מחליפו של דדו לנושא לפולמוס בין מפלגתי. חרושת של לא פחות שמונה שמות של מועמדים שונים עלתה בתקשורת.

משהוחלט שהעניין לא ידון עתה, העלה  שר הביטחון את שאלת אחריותו המיניסטריאלית. כשהקולות להתפטרותו נשמעים בציבור ובתקשורת ביקש שר הביטחון לקבל חוות משר המשפטים לקראת הדיון בישיבת הממשלה הבאה בעניין האחריות המיניסטריאלית,  “האם משמעותה של האחריות הפרלמנטרית, כפי שהיא צריכה להתפרש בישראל, היא ששר הביטחון צריך להתפטר או לא” (עמ’ 80).  משענה צדוק שיהיה מוכן למסור חוות דעת בתחילת הישיבה הבאה ביקש דיין “לשמוע זאת  היום”, והוסיף:

משהוחלט שלא לדון במינוי הרמטכ”ל עתה המשיך דיין בהתעקשותו לקבל חוות דעת בעניין  האחריות המיניסטריאלית ואם עליו להתפטר. צדוק הודיע שיהיה מוכן למסור חוות דעת לשרים למחרת וחוות דעת מורחבת בעל פה בראשית ישיבת הממשלה הבאה שתדון בעניין האחריות המיניסטריאלית.

(דיון דיין – צדוק עמ’ 81-79, 93-91)

לפרוטוקול המלא של הדיון, א-62/7, אגרנט ממשלה 5

 

4. 11 באפריל – “אחרי ישיבת הממשלה אמסור את מכתב התפטרותי לנשיא״: גולדה מודיעה על התפטרותה והממשלה ממשיכה לדון בדוח החלקי

ב-10 באפריל, הגיש שר המשפטים לחברי הממשלה “חוות הדעת בעניין אחריות מיניסטריאלית”.  שר המשפטים כתב חוות דעת של המצב החוקתי בלבד והביא דוגמאות מישראל וחוות דעת מבריטניה שהראו ששר בהחלט אחראי לכישלון בתפקוד משרדו. עם זאת היו בחוות דעתו רכיבים שעל פניהם נראו בעיתיים עבור שר הביטחון וראש הממשלה. למשל הוא הביא חוות דעת שקבעה ששר יוכל לצפות לגיבוי ממשלתי אם הביקורת עליו באה בשל ביצוע מדיניות הממשלה המוסכמת, אך אינו יכול לצפות לגיבוי מהממשלה אם הוא מבצע מדיניות זו באופן כושל, מחמת כישלון בתחום משרדו בלבד או בגלל תפקוד אישי לקוי. לגבי האפשרות שהממשלה תדון בעניין האחריות המיניסטריאלית כתב שר המשפטים:

(חוות הדעת המלאה של של צדוק, ארכיון המדינה, א-364/7).

באותו היום ביקש שר החוץ אבן מהיועץ המשפטי של משרדו, מאיר רוזן, חוות דעת על עניינים שקשורים בחקירת הועדה ובהם עניין האחריות המיניסטריאלית כדי “לעזור לי בגיבוש עמדתי בממשלה”, והעביר אותה באותו היום אל שר המשפטים  (אבן אל שר המשפטים, 10.4.1974, ארכיון המדינה, א-7027/1)

חוות הדעת של צדוק אמורה הייתה להוות בסיס לדיון בממשלה בעניין האחריות המיניסטריאלית של הנהגת ישראל במלחמת יום הכיפורים,  אולם הדיון הזה לא התקיים לעולם. באותו היום, ב-10 באפריל, הודיעה גולדה על התפטרותה. גולדה לא נתנה הסברים מדוע החליטה להתפטר דווקא באותו היום. יש שקושרים את זאת בדיון סוער בישיבת לשכת המפלגה והסיעה בכנסת בדרישת הציבור שדיין יתפטר. ייתכן מאוד שגם חוות הדעת של צדוק, הלכי הרוח בממשלה והכתף הקרה שקיבלה משרים אחדים בעניין האחריות המיניסטריאלית, כמו למשל חוות הדעת שביקש אבן בעניין, השפיעו עליה. האם הניחה שבדיון בממשלה תתקבל החלטה שלא תותיר לה כל ברירה אלא להתפטר והחליטה להקדים את המאוחר?

למחרת התכנסה הממשלה. בתחילת הישיבה הודיעה גולדה על החלטתה להתפטר שלצערה גוררת אחריה את התפטרות הממשלה כולה. לאחר מכן עברה הממשלה לדון  ב”מסקנות הוועדה והמלצותיה במישור המוסדי”. הן נגעו לסמכויות של הגופים שעוסקים בענייני מודיעין ביטחון, לקשר בינם לבין מקבלי ההחלטות, לאופן קבלת ההחלטות בממשלה בעניינים ביטחון רגישים ועוד. הממשלה דנה גם בדאגה שהביעה הוועדה מ”מכת ההדלפות” של הדברים שנאמרים בישיבות הממשלה. רוב השרים התייחסו לעניין בחומרה אבל הטון שעלה מדבריהם היה שאין בעצם מה לעשות. למרות התפטרותה של ראש הממשלה ובעקבותיה הממשלה כולה, הרי שהביקורת הציבורית הנוקבת על הממשלה בסוגית האחריות המיניסטריאלית עשתה את שלה. שרים אחדים דברו בישיבה על עקרון האחריות המיניסטריאלית והציעו שהממשלה תאמר משהו בנידון, למשל השר ישראל גלילי שאמר:

הממשלה החליטה להקים את המנגנונים שידונו במימוש המלצות ועדת אגרנט במישור המוסדי. בעניין ההדלפות קבלו השרים החלטה לדון בכך בעתיד, אולם דומה שההחלטה נפלה כדי לצאת ידי חובה והשרים הניחו שאין לכך פתרון של ממש. בעניין האחריות המיניסטריאלית לא אמרו החלטות הממשלה דבר.

לפרוטוקול המלא של הדיון, א-62/7 אגרנט ממשלה 7

היה זה הדיון האחרון שנערך בממשלתה של גולדה מאיר בעניין הפרשה מעוררת המחלקות של הקמת ועדת אגרנט, דיוניה ומסקנותיה. ב-4 ביוני 1974 נערך טכס חילופי ראשי הממשלה במשרד ראש הממשלה בירושלים ויצחק רבין החל בכהונתו. בחודשים הבאים המשיכה ועדת החקירה בעבודתה ופרסמה עוד שני דוחות, והממשלה המשיכה לדון בהם. אולם אלו הם כבר עניינים לפרסום אחר.