למרות הקשיים ולמרות הגירעון הכספי החריף, דאגה הנהלת 
התיאטרון להתמקצעות מתמדת של צוות השחקנים ועובדי התיאטרון: שחקנים בכירים כיוסף מילוא (בשנת 1950) ועודד תאומי (בשנת 1962) נשלחו לחו”ל לצרכי השתלמות, ונדרשו בשנים הראשונות לאישור האוצר ומשרד העלייה לעצם היציאה מהארץ ולצורך הקצאת מטבע זר. “הקאמרי” אף ביקש להעניק מלגת לימודים בת 1,000$ לעודד תאומי ונדרש לקבל אישור גם על כך (בקשת מלגה במט”ח). בקשות אלו נענו בתחילה במשורה ובאופן חלקי (אישור חלקי למילוא). במשך הזמן החל יוסף מילוא להיות נודע ומוערך גם בתיאטרונים בחו”ל ואף הוזמן להשתלמויות ולביום הצגות באירופה. באוגוסט 1951 כתבה הנהלת “הקאמרי” למחלקה להיתרי יציאה במשרד העליה כי מילוא הוזמן לביים בתיאטרון בציריך, ובקשה לאשר את יציאתו משום: ש”על-ידי פעולתו הברוכה בחו”ל מחזק מר מילוא את קשרי התרבות והידידות בינינו לבין העמים” (המלצה ליציאה לחו”ל עבור מילוא).
הקשרים שקשר מילוא בחו”ל התבטאו גם בהזמנת אנשי תיאטרון זרים, ובהם במאים וציירי תפאורות, כדי שיתרמו ממומחיותם לקידום התיאטרון הקאמרי. ביוני 1951 כתב מילוא אל משרד החינוך וביקש לאשר את בואם של אמנים כאלו משוויץ ומאנגליה “כי אמנים אלו חיוניים לתיאטרוננו” (בקשה להבאת אמנים מחו”ל) . גם בנובמבר 1965, ביקש תיאטרון הקאמרי מ”הוועדה לאישור הבאת אמנים מחו”ל” אישור להבאת במאים ולהקציב עבורם מטבע זר (בקשת אישור לבמאים מחו”ל). בנוסף רכש “הקאמרי” את זכויות היוצרים על מחזות שנכתבו בחו”ל, בין היתר בידי סטפן צוויג, ברנרד שאו, טנסי וויליאמס ואחרים, כפי שכתב מילוא למשרד החינוך בבקשה לאשר מטבע זר לצורך התשלום (דרישה לתמלוגים) .
אסתר מרגלית עם בעלה אברהם בן יוסף במחזה “אהבתה של יובל אור” מאת הסינג, תיאטרון הקאמרי, 18.5.1952. אלבום אברהם בן-יוסף ואסתר לבית מרגלית. אתר ישראל נגלית לעין
להציג את המחזמר “שלמה המלך ושלמי הסנדלר” באירוע תרבות בין-לאומי שהתקיים במסגרת התערוכה העולמית שהתקיימה בעיר. משרד החוץ תמך תקציבית בנסיעה אולם התיאטרון נדרש לשלם לאוצר את מס הנסיעות שהיה נהוג אז לגבי כל נסיעה לחו”ל. בצר לו פנה ישעיהו וינברג, מנהל התיאטרון, אל משרד החוץ וביקש כי ימליץ בפני האוצר על הענקת פטור מהמס. 
