מדיניות השלום של ממשלת ישראל- מצרים

בשיחה עם דיין בדרך לשדה התעופה אמר בוטרוס גאלי שהמבחן להצלחת הביקור יהיה בהמשך. לדעת המצרים בעיית המפתח היא הפלסטינים. דיין הצביע על הסתירה בעמדת המצרים: הם אינם מוכנים למשא ומתן נפרד אך גם לא רוצים לעסוק בפרוצדורה בג'נבה. הם מתעלמים מן הקשיים שיתעוררו במשא ומתן, כיוון שמצרים לא תוכל לדבר בשם הסורים והפלסטינים אלא רק בשם עצמה. דיין וגאלי התייחסו גם לנושאים של עתיד ירושלים ועזה, ודיין סיפר על הקשיים המעשיים שצפויים לעלות בפתרון שאלות אלו. בסוף אמר שיש להמשיך להיפגש, רצוי בישראל אך שהוא מוכן להיפגש עמם בכל מקום, אפילו ב'ציר [הקוטב] הצפוני' (תעודה מס' 33).(תעודה מס' 33 מוקלדת)

ב-23 בנובמבר נפגשו בגין ודיין עם השגריר לואיס וסיכמו את שיחותיהם עם המצרים (תעודה מס' 34). בגין מסר לשגריר איגרת עבור הנשיא קרטר באותו נושא (תעודה מס' 35). בין השאר סיפר בגין ללואיס על תגובתו של סאדאת לשאלות עיתונאים אם בגין יוזמן לביקור גומלין בקהיר. סאדאת התחמק מתשובה ובגין הבין ממנו בשיחותיהם שביקור זה אינו נוח לו בשלב זה, בין השאר מסיבות ביטחוניות. סאדאת הזמין אותו לביקור באיסמעיליה.

גם לואיס התעניין בשאלת המשך השיחות ורצה לדעת אם מדובר בהכנות לוועידת ג'נבה או במשא ומתן נפרד. דיין סיפר על שיחתו עם גאלי ואמר שלדעתו המצרים רוצים לדון תחילה עם ישראל על עקרונות הפתרון הפלסטיני ואחר כך על יחסי ישראל-מצרים. לדברי בגין אווירת השיחות היתה ידידותית וכנה. לדעתו אין להיחפז בעניין ג'נבה, אלא לחכות לשיחות דיין עם "איש האמון שלו" [תוהאמי] והשיחות בנושאים צבאיים שנקבעו בין ויצמן ושר הביטחון המצרי, מוחמד אל-גמאסי. דיין אמר שסיוע כלכלי מארה"ב יוכל לתרום להצלחת המשא ומתן.

ב-24 בנובמבר התכנסה הממשלה לישיבה שהוקדשה כולה לסיכום ביקור סאדאת ולדיון באפשרויות להמשך המגעים. בדיון הביע בגין שביעות רצון מכך שישראל לא החמיצה את ההזדמנות שנקרתה בדרכה וניצלה את הביקור היטב לקידום השלום. החשדנות ניכרה עדיין בדברי חלק מן השרים שטענו שיש לשמור על מידה של ערנות מפני אפשרות של התקפה מצרית. לעומתם אמר בגין: "ישנה אמרה "כבדהו וחשדהו"…ואימרה זו נכונה על שני חלקיה. אך עד כמה שיש לאדם התרשמות, אני יכול לומר, שדברי סאדאת לא נראו לנו בטלים ולא נראו לנו שנאמרו בכוונה להונות". סאדאת הבהיר שהוא מעוניין בהמשך השיחות גם לאחר שישראל דחתה את תביעותיו.

בדיון עלו מספר נקודות מחלוקת עם המצרים סביב הגדרת הביטחון של ישראל ומהות השלום. לדברי דיין בשלב זה מוכן סאדאת להבטיח רק חתימה על הסכם לסיום מצב המלחמה, ללא יחסים דיפלומטיים. לדעתו גם הציפיות של ישראלים רבים לנורמליזציה מהירה, עוד לפני חתימה על הסכם שלום, דינם לנחול אכזבה. דיין הדגיש שסאדאת נוהג להחליט על נושאים חשובים לבדו ואינו מתחשב בדעת אנשיו; לכן יש לנהל את המשא ומתן עמו אישית. ויצמן הדגיש שהביקור פתח עידן חדש ביחסי שתי המדינות, ויש להתכונן היטב למצב חדש של "מלחמת שלום". בגין, שהרגיש כנראה שחלק מן השרים נסחפו לאופטימיות יתרה או לחששות שווא אם ישראל לא תגבש תגובה מידית, סיכם את הדיון: 'יש לי עצה לחברי הממשלה – שאנו נמשיך בקו שקבענו עוד לפני בואו של סאדאת, ושהלכנו בו בזמן שהוא היה פה, וזה הקו של טקט וטבעיות. אנו לא הפרזנו…אני לא השמעתי שום הודעה שבה היה המונח "הביקור ההיסטורי" וגם לא אמרתי שהשלום עומד מאחורי הדלת. אני חושב שעשינו מעשה חשוב בשביל עם ישראל (לעם המצרי צריך לדאוג סאדאת) ובשביל השלום'. בגין סיפר שסאדאת אמר לו ליד המטוס, שהם ישובו להתראות, ובשעת פגישתם בארבע עיניים אישר שיש דברים שיאמר רק לראש הממשלה עצמו. יקבעו שיחות נוספות, אמר בגין, ובהן יהיה על ישראל לא רק לומר מה היא אינה מקבלת אלא להביא את ההצעות שלה "ולומר מה אנו מציעים לגבי כל גזרה, יהודה ושומרון, הסיני והגולן. זו תהיה מהות ההחלטה – ואני מבקש את סליחת הגברות, יהיה עלינו לקבלה כמו גברים" (תעודה מס' 36).

לעת עתה הסתפקו הצדדים בקביעת מועד למפגש חדש – באופן ישיר ולא באמצעות האמריקנים. ב-27 בנובמבר נפגש חיים הרצוג, שגריר ישראל באו"ם, עם עבד אל-מגיד, שגריר מצרים באו"ם, שנהג לתקוף את ישראל בחריפות מעל במת האו"ם. הם לחצו ידיים וברכו זה את זה על שהגיעו לזמן הזה. השגריר המצרי מסר להרצוג הזמנה לוועידה מכינה לוועידת ג'נבה בקהיר, בהשתתפות ישראל ומדינות ערב, ארצות הברית, ברית המועצות ומזכ"ל האו"ם, שתתקיים ב-3 בדצמבר (תעודה מס' 37). באותו יום גם נפגש דיין עם תוהאמי במרוקו והחל לדון עמו על סידורי ביטחון בסיני, גורל הישובים הישראליים ורצונו של סאדאת לדון בשאלה הפלסטינית. הדיווח של המוסד על פגישתם מופיע בתעודה מס' 37א. קשיים רבים עוד עמדו בפניהם, אך גלגלי המשא ומתן בין ישראל למצרים התחילו לנוע.

לקריאה נוספת
משה דיין, הלנצח תאכל חרב: שיחות [–חוויות אישיות, ידיעות אחרונות/הוצאת עידנים, 1981

ויליאם קוונדט, קמפ דיוויד, השלום והמשחק הפוליטי, כתר, 1988

אריה נאור, בגין בשלטון: עדות אישית, ידיעות אחרונות, 1993

שמואל שגב, הקשר המרוקני: המגעים החשאיים בין ישראל למרוקו, מטר, 2008

קנת שטיין, מדיניות אמיצה: סאדאת, קיסינג'ר, קרטר ובגין והחתירה לשלום ערבי-ישראלי, הוצאת משרד הביטחון, 2003