ב-17 בנובמבר, עוד לפני קבלת תשובה מסאדאת, כבר העביר השגריר האמריקני לואיס לדיין פרטים ראשונים על תכנית הביקור (תעודה מס' 22) ובישראל התחילו בהכנות המעשיות. סאדאת ביקש להגיע במוצאי שבת, 19 בנובמבר. על פי התכנית כבר ב-18 בנובמבר יגיע לישראל מטוס מצרי עם קבוצת חלוץ בראשות ראש לשכתו חסאן כמאל. ביקורו המתוכנן של בגין בבריטניה נדחה, והוקמה ועדה בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה אליהו בן-אלישר (לימים השגריר הראשון של ישראל בקהיר) לתכנון הסידורים. למבצע ניתן שם הקוד 'מבצע שער'. תחילה לא היה ברור כמה זמן ירצה סאדאת לשהות בארץ והוכנו שתי תכניות חלופיות, האחת לביקור בן יום והאחרת לביקור בן יומיים. לבסוף התברר שבכוונתו להישאר יומיים ולהשתתף בתפילה החגיגית ביום א', 20 בנובמבר, במסגד אל-אקצא, לרגל חג הקרבן (עיד אל-אדחא). נקבע שסאדאת ינאם בכנסת באותו יום אחר הצהריים. בגין ביקש מסאדאת שיבקר ביד ושם, ולפי המלצת קרטר נענה סאדאת לבקשה. נעשו סידורים מפליגים לשמירה על שלומו ובין השאר גויסו עשרות אלפי שוטרים, חיילים ואנשי ביטחון. היועץ שרון המליץ להגביל את מספר המתפללים במסגד בזמן ביקורו של סאדאת כדי למנוע אפשרות של פגיעה בנשיא, אפילו מתוך רצון ללחוץ את ידו (תעודה מס' 24).
הוחלט שהנשיא סאדאת ופמלייתו יתארחו במלון המלך דוד ההיסטורי בירושלים. עוד ב-15 בנובמבר, בשעה שעדיין לא היה בטוח שהביקור יצא לפועל, כתב בעל רשת בתי המלון 'דן' יקותיאל פדרמן לבגין והציע לשכן את האורח במלון שבבעלותו. הוא הזכיר את פעולת האצ"ל ב-1946 – פיצוץ המטה הבריטי במלון – וכתב ש'אין מקום מתאים יותר מאשר מלון "המלך דוד" בירושלים, לקבל את נשיא מצרים, מלון אשר נמצא בבירה, ע"ש מלך יהודי גדול בהיסטוריה של עמנו, זה מקום אשר בשנת 1946 הרים בו העם היהודי הקטן, את הכח והעוז נגד הממשל הבריטי' (תעודה מס' 20).
אף שהמהלך של סאדאת אכן נועד לעקוף את התסבוכת שיצרו האמריקנים סביב ועידת ג'נבה, לא הוא ולא בגין רצו שהנשיא קרטר ירגיש שאין מעריכים את מאמציו למען השלום. לישראל נודע שסאדאת נמצא בקשר מתמיד עם הנשיא, וב-18 בנובמבר שלח בגין מברק תודה לקרטר המביע הוקרה עמוקה של מאמציו, שתרמו תרומה חשובה ביותר להביא למפגש ההיסטורי. בז'ז'ינסקי עדיין קיווה שאפשר יהיה לנצל את הביקור כדי לקדם את ועידת ג'נבה ולחץ על ישראל לעשות ויתורים לסאדאת בעניין הפלסטיני. קיסינג'ר סיפר על כך לדיניץ, ואמר שלדעתו בממשל 'הולכים בעיוורון מוחלט ואינם רואים את המציאות החדשה שמתפתחת לנגד עיניהם'. הוא אמר להם שהישראלים נבונים דיָם ואין צורך להשיא להם עצות. גם סאדאת יודע לשמור על מעמדו בעולם הערבי. קיסינג'ר סיפר על שיחת הטלפון שלו עם סאדאת, שאמר כי ברצונו לסיים את מה שקיסינג'ר התחיל. קיסינגר הוסיף שחשוב מאוד ליצור יחסי אמון אישיים עם סאדאת וציין לטובה את טיפולו של ראש הממשלה בפרשה עד עתה (תעודה מס' 25).
באותו יום נערכה ישיבת ממשלה לדיון על סידורי הביקור ועל תשובתו של בגין לנאום שיישא סאדאת בכנסת. נבחרה ועדת שרים לניסוח התשובה. הוחלט לאפשר גם לראש האופוזיציה שמעון פרס לנאום, כדי להדגיש את האופי הדמוקרטי של המשטר בישראל. דיין חשש שלא יישאר זמן לשיחות מדיניות בשל ריבוי הטקסים ובשל רצונם של אישים רבים להיפגש עם הנשיא, בהם נציגים פלסטינים מן הגדה המערבית ומרצועת עזה. לדעתו רצוי לקיים שיחות פרטיות בהרכב קטן ביותר, אפילו בביתו של בגין. תוך כדי הדברים הגיעו ידיעות על בואה של קבוצת החלוץ המצרית ודווח שנוצרה מהומה בשדה התעופה ו"שיהודים רבים יצאו מן הכלים ורצו אחרי המצרים כאילו ירדו מן המארס [המאדים]". שר הפנים יוסף בורג הבטיח לבדוק את תפקוד המשטרה. בגין אמר: "דיילות ושוטרים רצו לראות את האורחים" והשר יגאל הורוביץ העיר: "הדיילות רצו והשוטרים רצו אחריהן…".
לאחר מכן מסר בגין דיווח על תוכניות הביקור ועל החלטות הממשלה לוועדת חוץ וביטחון של הכנסת. חברי הוועדה שאלו שאלות והעלו הצעות בענין תוכנית הביקור ובענין תשובת ישראל לתביעות שצפוי שסאדאת להעלות בנאומו בכנסת, ובמרכזן התביעה לנסיגת ישראל מכל השטחים (תעודה מס' 23). ראש הממשלה סיפר על הגישושים שקדמו ליוזמת סאדאת ונעשו באמצעות רומניה. חבר הכנסת חיים בר לב תהה אם יש קשר לפגישות הסודיות של שר החוץ בעת נסיעתו לארצות הברית. בגין ענה שהוא חושש מהדלפות, אך הבטיח למסור תשובה בקשר ל"עשרים וארבע השעות המסתוריות של דיין" בבוא היום.
ב-19 בנובמבר, זמן קצר לפני נחיתת מטוסו של סאדאת, הגיע מכתב ממנו ובו תשובתו הרשמית כי הוא מקבל את הזמנתו של בגין לבקר ירושלים (תעודה מס' 26). את העותק החתום של המכתב, המתפרסם כאן, קיבל ראש הממשלה לידיו רק בדצמבר 1977 מן הממונה על שגרירות ארצות הברית בתל אביב, שהעיד על היותו 'אחד המסמכים ההיסטוריים של ימי חיי'.
