.1 | מבוא
בקום המדינה היו בה כ-650 אלף יהודים וכ-160 אלף ערבים. בארבע השנים הראשונות לקיומה נדרשה אוכלוסייה זאת להתמודד עם קליטת כ-710 אלף עולים חדשים – זוהי העלייה ההמונית. מדינת ישראל והסוכנות היהודית התקשו להתמודד עם הצורך במימון העלייה ההמונית וזאת לצד הצורך במימון מלחמת העצמאות וההתיישבות הגדולה (על כך נדון בפרק נפרד). היה קושי להזין את האוכלוסייה שהכפילה עצמה תוך ארבע שנים. לעתים התקשתה המדינה לשלם אפילו על החיטה שייבאה לארץ. אחד הפתרונות היה הנהגת מדיניות “הצנע” – הקצבת המזון לתושבי ישראל באמצעות תלושים.
הפתרון הראשוני לקליטת עשרות אלפי העולים שהציפו את מדינת ישראל שזה עתה נולדה היה הקמת מחנות מעבר שנועדו לקליטה ומיון ראשוניים של העולים ומשם הועברו למחנות עולים. שהייתם של העולים במחנות המעבר ובמחנות העולים התארכה מעבר לכל תחזית ואלה הפכו למוקדי מצוקה עם תשתיות רעועות ביותר ותנאים פיזיים בלתי נסבלים. ראו מפה מ-26 באפריל 1949, “תיק מלשכת ראש הממשלה בן גוריון בענייני קליטה, בחמש שנות המדינה הראשונות”, ג-3013/12, עמ’ 349:
ניתן לעיין במפה באיכות טובה יותר באמצעות קישור למפה. קישור לתיק המלא.