ההיסטוריה במסמכים – מארכיון המדינה למערכת החינוך

ד.1 | מבוא

ב-29 בנובמבר 1947 קיבלה עצרת האו”ם את תכנית החלוקה. לפי התכנית היו צריכות לקום בשטח המנדט הבריטי בארץ ישראל שלוש ישויות מדיניות: מדינה יהודית בגליל המזרחי, במישור החוף מחיפה דרומה עד סמוך לאשדוד והנגב עד חוף אילת. בסך הכול כ-62% מהשטח המנדטורי. מדינה ערבית בגליל, בשומרון, ביהודה, יפו ומישור החוף מאשדוד דרומה ושטח במערב הנגב עד ניצנה של היום. נוסף לכך נקבע שטח בין-לאומי הכפוף במישרין לאו”ם בירושלים ובית לחם. ראו מפה (מפה-4532/1):

קישור לתיק המלא.

הפלסטינים (ערביי ארץ ישראל) ומדינות ערב דחו את החלטת האו”ם ופתחו במלחמה.

ד.2 | מסמכים מהשלב הראשון - המלחמה בין הפלסטינים ליישוב היהודי

בשלב הראשון, מ-30 בנובמבר 1947 עד 14 במאי 1948, הלחימה הייתה בין הפלסטינים וארגוני מתנדבים מארצות ערב לבין כוחות היישוב היהודי: ההגנה, האצ”ל והלח”י. מדינות ערב כמעט ולא השתתפו במישרין בלחימה.

א. ידיעות על עבודת הקהילה בירושלים, 11 במארס 1948

במרס 1948 הצליחו הכוחות הערבים להטיל מצור על החלק היהודי בעיר ירושלים: מערב ירושלים והרובע היהודי בעיר העתיקה. הערבים הצליחו לחסום חלק משיירות האספקה ולגרום למחסור במזון ובמים. לנוכח זאת התארגן ועד הקהילה בירושלים לארגון האספקה לציבור. סגירת הדרך להר הזיתים מנעה המשך השימוש במקום לקבורה ולכן אורגן בית קברות חליפי בשכונת סנהדריה – למורת רוחם של מנהיגי השכונה. כמו כן נאבק ועד הקהילה בספסרות שנוצרה בשל המחסור שיצר המצור ואסר על מכירת אקדחי צעצוע לקראת פורים.

ראו תיק “הוועד הלאומי”, תת-20/10, עמ’ 10:

קישור לתיק המלא.

ב. פגישה בין ראשי הקהילה היהודית בחיפה לבין ראשי הציבור הערבי שנשאר בחיפה, 23 באפריל 1948

ב-21 באפריל 1948 הודיע מפקד הצבא הבריטי בחיפה על הוצאת כוחותיו מרוב שטחי העיר וריכוזם באזור הנמל. בעקבות זאת התחולל ב-22-21 באפריל 1948 קרב שסיים מערכה בת כחמישה חודשים בין היהודים לערבים. כתוצאה מקרב זה כבשה ההגנה את העיר חיפה. רוב התושבים הערבים (שמנו לפני המלחמה כ-70,000) בחרו לעזוב את העיר כדי לא לחיות תחת כיבוש יהודי ורק כ-6,000 מהם נשארו בה.

ב-23 באפריל נפגשו מנהיגים משתי הקהילות ביניהם ראש עיריית חיפה שבתאי לוי. הוחלט להודיע לאוכלוסייה הערבית שזקנים, נשים וילדים יוכלו עוד באותו יום לשוב לבתיהם. גברים צעירים יוכלו לחזור לבתיהם לאחר שיעברו חקירה. המאפיות הערביות יוכלו לפעול.

ראו תיק “שחרור חיפה”, פ-941/3, עמ’ 207:

לעיון בתיק המלא.

ד.3 | מסמכים מהשלב השני – המלחמה בין מדינות ערב למדינת ישראל

ב-14 במאי 1948 הוקמה מדינת ישראל. במגילת העצמאות נקבעו מוסדות להנהגתה: הממשלה הזמנית בה כיהן דוד בן-גוריון בתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון ומועצת המדינה הזמנית. למחרת פלשו לארץ מדינות ערב: מצרים, עבר הירדן, סוריה, לבנון ועיראק. בסוף מאי הוקם צה”ל ועל ראו בפרק “צבא וביטחון” בפרסום זה.

א. השינוי בפיקוד הערבי, 20-15 במאי 1948

שירות הידיעות של ההגנה – הש”י, ניהל מעקב אחרי כוחות האויב הערבי. חמישה ימים לאחר קום המדינה דיווח הש”י על שינוי מכריע בצד הערבי – השליטה במערכה עברה לידי מדינות ערב שחילקו ביניהן הגזרות הלחימה וההשפעה בארץ ישראל.

ראו תיק “הפיקוד הערבי במחוז ירושלים”, פ-1055/6, עמ’ 26-24: קטע ממסמך שי, מאי 1948, פ-1055-6, ע 26-24

קישור לתיק המלא.

ב. בקשה להוציא אנשים מירושלים, 6 ביוני 1948

כאמור ירושלים הושמה במצור. באפריל הוקל המצור בזכות מבצע “נחשון”, אך בעקבות הפלישה הערבית ותפיסת לטרון על ידי הלגיון הירדני גבר המצור. צה”ל נכשל בהתקפותיו על לטרון אך הצליח להשתלט על שטח סביב לטרון ובזכות זאת נפתח בתחילת יוני נתיב חלקי לאספקה שכונה “דרך בורמה”. נתיב זה אפשר לתושבי העיר לצאת ממנה, אך היציאה מירושלים הייתה כרוכה בהשגת רישיון מיוחד. בתיק “בקשות ליציאה”, ג-283/12, שמורות בקשות של אנשים שונים מירושלים בגלל סיבות מגוונות. אחת מהן היא בקשתו של אליעזר פרלסון (פרי) שעמד בראש המוסד לאספקה חלוקה ופיקוח על יצור מזון, אל שר האוצר אליעזר קפלן, לאפשר לשישה מומחים לייצור מזון לעבור מירושלים לתל אביב (עמ’ 199 בתיק):

קישור לתיק המלא.

ג. צו גיוס בירושלים, 7 ביוני 1948

בדצמבר 1947 הוחל בגיוס חיילים למלחמה. גיוס זה נעשה באמצעות צווים פומביים, בשונה מהגיוס החשאי למחתרות. הגיוס נעשה באמצעות גוף ציבורי בשם “מרכז המפקד לשירות העם” שאיגד ארגונים שונים ביישוב. רצוף בזה כרוז גיוס לגברים בני 45-18 שהופץ בירושלים. תיק “כרוזים של ועדת ירושלים”, א-394/12, עמ’ 2:

קישור לתיק המלא.

ד. מפת השטחים שכבש צה”ל, 2 בספטמבר 1948

עד סוף אוגוסט 1948 הצליח צה”ל להדוף את המתקפות של מצרים בדרום, עבר הירדן ועיראק במזרח וסוריה ולבנון בצפון, ואף להשתלט על מספר שטחים בצפון ובמרכז מעבר לשטח שהוקצה לישראל בתכנית החלוקה. אולם רוב הנגב היה עדיין בידי האויב. את זאת מראה “מפת ארץ ישראל, השטחים המוחזקים מעבר לגבולות החלוקה”, תת-20/16, עמ’ 2:

קישור לתיק המלא.

ה. רכישת מטוסי ספיטפייר בצ’כוסלובקיה, 23 בדצמבר 1948

במהלך שנת 1948 נעשו מספר עסקאות נשק בין ישראל (וקודם להקמתה מוסדות היישוב) לבין צ’כוסלובקיה. בשעה שרוב העולם קיים אמברגו על יצוא נשק לארץ ישראל. בין השאר מכרה צ’כוסלובקיה מטוסי קרב מדגם “ספיטפייר” לישראל. בדצמבר 1948 פנה עובד משרד הביטחון שמעון פרס אל שר האוצר אליעזר קפלן והסביר לו שנוצר חוב ל”עופרי” (צ’כוסלובקיה) בסך 721,000 דולר בגלל רכש “יורקים” (ספיטפיירים), מעבר ל-6 מיליון הדולר שהוקצו לרכש. ראו תיק “חוזה 1949”, ג-5622/15, עמ’ 178:

קישור לתיק המלא.