בחודש ינואר 1996 פרסם האגף לתכנון ולמחקר, במשרד לקליטת עלייה, דין וחשבון תקופתי המסכם את קליטת עולי אתיופיה בין השנים 1995-1992. מסמך זה, הופק באמצעות ראש האגף לקליטת עולי אתיופיה במשרד – מר עוזי גדור. “מטרת דו”ח זה, כתב, להוות סיכום לתקופה תוך הימנעות מלנבא את שיקרה בעתיד. יש להניח שהקשיים יתעצמו בשנים הבאות ואיתם – סימני השאלה“. (תעודה 1, עמוד 263 בתיק לשכת השר יאיר צבן – אתיופים – כללי, גל-16923/6).
את הדו”ח הארוך הוא חותם כך: “הזמן כגורם בתהליך הקליטה פועל בעיקר לרעה. בהדרגה מאבדים עולי אתיופיה את ייחודיותם, המקנה להם זכאויות שונות ומעניקה להם העדפה מתקנת. החברה הישראלית, שאינה חסרת בעיות ואתגרים, מתקשחת ומתחספסת. נוכחות עולי אתיופיה בשכונה ובבית המגורים אינה מגדילה את האהדה. סיפורי פשיעה ומחלות (תוך פירוט עדתו של הנדון) נקלטים היטב ומצטרפים לתדמית שמשחירה והולכת. נדרשת הרבה אופטימיות כדי להאמין בהפי-אנד” (תעודה 2, עמוד 309, בתיק לשכת השר יאיר צבן – אתיופים – כללי, גל-16923/6).
הפי אנד בהחלט לא היה שם. עוזי גדור ביקש אמנם שלא להתנבא, אך הציב מראה בפני החברה הישראלית המבקשת להתמודד עם אופן קליטת יהדות אתיופיה. סדקים אלו נחשפו במלוא עוצמתם כעבור ימים ספורים, עם פרסומה של הכתבה בעיתון מעריב בדבר השמדת מנות הדם של בני העדה.
מטרת סקירה זו, להציב זרקור אל חדרי הדיונים של ועדת נבון, לציון 100 שנה ללידתו ב-9 באפריל 1921, ובמלאת 25 שנה להקמתה. ועדה שהוקמה במהירות על מנת לברר את נכונות הטענות שפורסמו בעיתונות, ונועדה להפיג את הזעם הציבורי שהצטבר בעדה האתיופית, ולתת לה מענה. אולי מעט מדי ומאוחר מדי.
אין בכוונתנו לבצע סיכום של כל אפיקי פעולת הוועדה, אלא להאיר זוויות שונות של הלבטים, התחושות והאווירה ששלטה בין כתלי ועדת הבירור. מצד אחד ניצבו הממסד ואולי אפילו החברה הישראלית כולה, ומן העבר השני- עדה פגועה ונבוכה.
פרסום זה מצטרף לפרסומים נוספים שלנו על עליית יהדות אתיופיה וקליטתה: “תיקי משרד העלייה והקליטה העוסקים בעולים מאתיופיה“, “מפעל דפי העד של היהודים האתיופים” ו”עליית יהודי אתיופיה לישראל 1985-1948“.
המשך לקרוא
