חוק השבות תש”י (1950) הוא הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. החוק מעניק את הזכות לכל יהודי בעולם לעלות לישראל ולקבל בה מעמד של עולה, אשר לפי חוק האזרחות התשי”ב (1952), מזכה באזרחות ישראלית את בעליו. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950.
חוק השבות, תשי – 1950
מאז 1919, נרשמו על-ידי פקידי העלייה של הסוכנות היהודית, כל היהודים שהגיעו לשערי הארץ. רישום זה נעשה באופן רציף בכל נמלי הים, התעופה ומעברי הגבול, ורוכז באופן אחיד, עד 1975. בפנקסים אלה נרשמו באופן כרונולוגי כל העולים (כולל התיירים והתושבים החוזרים), על-פי אניות, מטוסים או רכבות בהם הגיעו. בפנקסים משנות העלייה ההמונית (1949), ניתן לראות את מגוון המדינות השונות שמהן הגיעו העולים.
בארכיון המדינה שמורים עשרות אלפים של דרכונים, תעודות זהות, הגירה, עלייה, ואחרות וכן תיקי התאזרחות של יהודים מכל רחבי העולם, בעיקר מסוף שנות הארבעים ועד לאמצע שנות החמישים של המאה העשרים. החומר נוצר כנראה, במסגרת קיום הנוהל המקובל בזמנו, של קבלת אזרחות ישראלית. נוהל זה כלל ויתור על האזרחות והדרכון (או תעודה מזהה אחרת) הקודמת, הפקדת התעודה במשרד הפנים וקבלת דרכון או/ו תעודת זהות ישראלית. מקורן של חלק מן הדרכונים הוא במחלקת ההגירה של ממשלת ארץ ישראל, שקיימה בתקופת המנדט הבריטי נוהל התאזרחות דומה. פרט לדרכונים ותעודות שהונפקו על-ידי מדינות ריבוניות, כוללת הסדרה גם תעודות שהנפיקו ארגונים וגופים שונים: “דרכון נאנסן” של חבר הלאומים, ארגון “קרבנות הפאשיזם”, הממשל הצבאי הבריטי בקירינאיקה (לוב), הממשל הצבאי המערבי בגרמניה הכבושה, ועוד.
להסבר על חיפוש חומר גנאולוגי בארכיון המדינה כאן
בשנת 2017 ביצע ארכיון המדינה בשיתוף חברת my heritge מיפתוח של שמעון פרסקי (פרס).
בקשת ההתאזרחות של מי שלימים יהיה ראש הממשלה ונשיא המדינה, שמעון פרס ( Perski Szymel) 1943)
דוגמה לתעודת מסע ישראלית. מקום הלידה: Kovno. תאריך לידה מלא: 4.6.1901 התעודה הוצאה ע”י קצין העלייה בבואנוס איירס
דוגמה לתעודת מסע ישראלית 000hggl – נבחרה אקראית
רשימות עולים – ניתן לשים לב שבחלק גדול מהמקרים אין הרבה פרטי זיהוי
לחיפוש ברשימות העולים נוספות כאן
בעקבות ההחלטה שהתקבלה באו”ם בכ”ט בנובמבר 1947, לפיה תוקם מדינה יהודית לצד מדינה ערבית בארץ-ישראל, פרצו פרעות באחדות ממדינות ערב, אשר כוונו כנגד תושבי הקהילות היהודיות שם. תושבי עדן המוסלמים, פרעו ופגעו גם הם בבני הקהילה היהודית שבמקום, עד כי נשקפה סכנה ממשית להמשך קיומה. ואולם, רק במאי 1949, עם חילופי השלטון בתימן, התאפשרה העלאתם לישראל של אלפי היהודים, במבצע שנודע בשם: “על כנפי נשרים”. במהלך שנת 1949, הועלו לישראל ברכבת אווירית כ-50 אלף מיהודי תימן אשר שוכנו, עם בואם, במחנות עולים זמניים.
עולים מתימן, אוסף זולטן קלוגר, ארכיון המדינה
לתערוכת צילומים על ה”עלייה מתימן” כאן
במהלך השנים הועלו טענות קשות נגד הממסד בדבר “העלמות ילדים ממחנות העולים” שיוחסו בעיקר ליוצאי תימן.
בעקבות מחאות ציבוריות ואחרות הוקמו 3 ועדות חקירה לבדיקת הפרשה. בשנת 2016 חשף ארכיון המדינה את כל המסמכים הקשורים בפרשת העלמות של יוצאי תימן בשנים 1948-1954 והם מונגשים בצורה דיגיטלית כאן
לאחר קום המדינה, סבלו קהילות היהודים שנותרו בכורדיסטאן מהתנכלויות שונות והתפרצויות אלימות שכוונו כנגדם, מצד האוכלוסייה המוסלמית המקומית. באמצע שנת 1950, נמלטו מכפריהם כ-2,500 יהודים מצפון-מערב איראן והגיעו אל טהרן, שם התיישבו בשני מחנות פליטים ארעיים; האחד – בבית עלמין יהודי, מחוץ לטהרן, והשני – בבית-כנסת בעיר. בספטמבר 1950, לקראת ראש-השנה תש”י, הם שיגרו מכתב ברכה מעוטר זה לראש-הממשלה דוד בן-גוריון, כחלק ממאמציהם לשכנע את פקידי משרד העלייה והסוכנות היהודית להעלותם לישראל מייד. עד לסוף 1951 עלו לישראל מרבית יהודי כורדיסטאן הפרסית, ובהם גם שוכני המחנות הארעיים בטהרן.
ברכה מעוטרת לדוד בן-גוריון לקראת ראש-השנה תשי”א מאת קבוצת יהודי כורדיסטאן ששהו במחנה עולים בטהרן
https://youtu.be/Ff9LSnjJejM?t=2m4s
לעיון תיקים נוספים אודות העליה מכרודיסטאן
יוצאי פרס כורדיסטאן ועירק , יהודה איזנשטארק
הניסיונות השונים שנעשו מצד ישראל להציל את יהודי אתיופיה נעשו בחשאי מאז שנות השבעים, ונתקלו בקשיים מרובים. בין נובמבר 1984 לינואר 1985 הועלו לישראל כ-8,000 מיהודי אתיופיה, במבצע מרוכז שנודע בשם “מבצע משה”. מבצע זה פסק, לאחר שדבר קיומו דלף לעיתונות ופורסם כי מעבר היהודים נעשה דרך שטח סודן. הפסקתו הפתאומית של המבצע הביאה לכך שמשפחות רבות נותרו קרועות בין אתיופיה וישראל, נוסף על-כך שמצבם של היהודים שהמתינו לעלייה, הלך והחמיר. בעקבות חידוש היחסים הדיפלומטיים בין ישראל ואתיופיה, בספטמבר 1987, הוקמו מחנות עולים באדיס אבבה ונעשו פעולות שונות מצד ישראל להטבת מצבם של היהודים שנותרו במקום. במאי 1991, הלכו והשתלטו כוחות המורדים בשלטונו של מנגיסטו היילה מריאם באתיופיה, ובישראל גבר החשש לגורלם של היהודים לאחר ביצוע ההפיכה. במבצע בזק שנמשך פחות מ-36 שעות, הועלו לישראל כ-15,000 מיהודי אתיופיה, לאחר שנתקבל אישור מאת ממשלת מנגיסטו, אשר כבר נמלט מן המדינה. מבצע זה, כפי שאפשר לראות ממברק “פקודת המבצע”, נוהל כפעולה צבאית, תוך שיתוף פעולה מלא עם צה”ל.
מברק מסווג ובו פקודת מבצע להעלאת יהודי אתיופיה – “מבצע שלמה” – שבו עלו במהלך יממה וחצי כ-15 אלף מיהודי אתיופיה א-5144/13
קליטת יהודי אתיופיה ככל הנראה לוותה בסיוע של ממשלת ארה”ב שאף קבע לממשלת ישראל היכן ליישב אותם
מחאת ממשלת ארה”ב – שיכון יוצאי אתיופיה בגדה
בתחילת 1987 החל להסתמן מפנה במדיניותה של ברית-המועצות, שכונתה “מסך הברזל”, שבא לידי ביטוי באיסור עליית היהודים מתחומה למדינת ישראל. בעקבות המפנה במדיניות, אפשרה ברית-המועצות עלייה גדולה של יהודים. לנוכח המצב פנה דוד שטרן נשיא התאחדות הקבלנים לשר משה ארנס וביקש להיערך להכנת דיור לעולים החדשים. השר ארנס הורה לעוזרו גיל סמסונוב לענות לשטרן. תחזיתו של שטרן התגשמה והעלייה מברית-המועצות גדלה והייתה לגל המוני שמנה למעלה מחצי מיליון עולים בשנים 1993-1989.
מברק בנושא תכנון מבצע לאומי לקליטת יהודי ברית-המועצות, ששיגר נשיא התאחדות הקבלנים בישראל דוד שטרן אל השר משה ארנס ג-2445/1
בחלק מאזורים בברית המועצות נדרשו היהודים האקדמיים שרצו לעלות לישראל לשלם כופר בעבור כך ואף חלקם נכלא ועונה קשות
תשלומי כופר של אקדמיים יוצאי ברית המועצות
לחומרים נוספים על עליית ברית המועצות בשנות ה-70 כאן
בצד הפעילות הממשלתית להגברת העלייה לארץ ישראל דואגת המדינה למניעת ירידה מהארץ באמצעות זיהוי המניעים לרצון לרדת מהארץ, טיפול בקשיים ועוד. בתוך כך, הוקמה בין היתר ועדת מנכ”לים לטיפול בנושא ובשנים מסויימות גם סגן שר הקליטה טיפל בנושא.
סגן השר דב שילנסקי, בטיפול במניעת הירידה מהארץ.
הקלידו שאלת חיפוש
