השחקנים ימימה פטובסקי (מילוא) ואברהם בן יוסף בהצגה ‘אנטיגונה’ בתאטרון הקאמרי, דצמבר 1946. מתוך אתר ישראל הנגלית לעין, יד יצחק בן-צבי
בנוסף לדאגה לפיתוח האישי-מקצועי של השחקנים, ולמרות הדוחק התקציבי, בקשה הנהלת תיאטרון הקאמרי להרחיב גם את תחומי פעילותו של התיאטרון ולכוונו מבחינה ארגונית למחוזות חדשים לטובת “הקאמרי” בפרט ואמנות התיאטרון בכלל. ב-1950 יזמו יוסף מילוא ורעייתו ימימה את הקמתו של בית ספר הדרמטי שליד התיאטרון הקאמרי מתוך “הצורך הדוחק בחינוך שחקנים וכוחות צעירים לבמה העברית בכל ענפיה וכן מדריכים ללהקות החובבים השונות בארץ…” (בית הספר לאומנויות דרמטיות)
בחודש אוקטובר 1952 אישר שר החינוך בן-ציון דינבורג (דינור) להעניק תמיכה כספית לבית הספר (אישור שר החינוך). בית הספר תוכנן במתכונת תלת-שנתית ובראשו הועמדה מועצה ציבורית שהפעילה מערך תרומות. בין סגל המורים נמנו אמנים ויוצרים ידועים מתחומי תרבות שונים כנועה אשכול, יונתן רטוש, לאה גולדברג, רפאל קלצ’קין ועוד. בית הספר פעל תחת ניהולה של ימימה מילוא עד שנת 1954, ואז נסגר בשל חוסר תקציב להמשך הפעלתו.
