ההיסטוריה במסמכים – מארכיון המדינה למערכת החינוך

.1 | מבוא

מלחמת ששת הימים הסתיימה ב-10 ביוני 1967 בניצחון ישראלי מוחץ: צה”ל החזיק בידו את כל סיני ורצועת עזה עד תעלת סואץ, את כל יהודה ושומרון עד נהר הירדן ואת רמת הגולן. אולם ממחרת הניצחון החל מאמץ ערבי להתיש את ישראל. בתחילה מאמץ זה לא היה רציף אולם מצב זה השתנה בחזית המצרית ב-8 במרס 1969, זמן קצר לאחר תחילת כהונתה של ראש הממשלה גולדה מאיר. באותו יום פתחו המצרים באש כבדה לאורך התעלה ובחילופי האש נהרג הרמטכ”ל המצרי גנרל עבד אל מונעם ריאד וב-12 במרס הודיעה מצרים באופן רשמי על ביטול הפסקת האש עליה הסכימה בתום מלחמת ששת הימים. התעודות שאנו מביאים כאן הן על מלחמת ההתשה בגזרה המצרים ממרס 1969 ועד לסיום המלחמה באוגוסט 1970 כאשר הצדדים הסכימו להפסקת אש חדשה. מלחמת ההתשה כללה חילופי אש בין כוחות צה”ל ומצרים לאורך התעלה, הפצצות מן האוויר ופעולות קומנדו, ביבשה ובים. במהלך תקופה זו נהרגו 367 ישראלים ולמעלה מ-10,000 מצרים. בתקופה שהחלה ביולי 1967 ותמה באוגוסט 1970 חיל האוויר הישראלי איבד 14 מטוסים ואילו חיל האוויר המצרי איבד 115 מטוסים (חמישה מהם היו למעשה מטוסים סוביטיים).

.2 | מכתבי ראש הממשלה גולדה מאיר ב-1969

המלחמה דרשה מאמץ מתמשך וסבלני של חיילי צה”ל, סדירים ומילואימניקים אחד. באותם ימים לא היו הסדרי תחבורה מיוחדים עבור כל חיילי צה”ל הנוסעים לחופשה או החוזרים מחופשה לשירות בצה”ל. רבים מחיילי צה”ל נהגו לנסוע בטרמפים בתוך מדינת ישראל – אמצעי תחבורה שהיום אסור להם. ראש הממשלה גולדה מאיר פנתה ב-16 ביולי 1969 לכל שרי הממשלה וביקשה מהם להיות לדוגמה אישית לאזרחי ישראל ולקחת במכוניות השרד שלהם חיילים המבקשים טרמפ. לעיון במכתב: א. מכתב מגולדה לשרים להסיע חיילים

בסך הכול בתקופה זו פרח המשק הישראלי. אף על פי כן לא היה זה קל למדינה לשלם את מחיר הרכש הצבאי הכבד. רכש זה נדרש לחיזוק צה”ל מול מדינות ערב שחידשו את מלאי הנשק שלהן בעקבות הכישלון במלחמת ששת הימים. אחד הפריטים היקרים ביותר שרכשה ישראל מארצות הברית היה מטוסי פנטום מתוצרת ארצות הברית. מטוסים אלה מילאו תפקיד מכריע במלחמת ההתשה. שתי ילדות מחיפה, מירב ועינת גיל שלחו לגולדה מאיר 150 ל”י (סכום המקביל ל-1,107 ₪ בחודש מאי 2020) כדי לסייע בקניית מטוסי פנטום לצה”ל. ב-17 בנובמבר 1969 השיבה להן גולדה במילים חמות. לעיון במכתב: ג. מכתב מגולדה לילדות שתרמו כסף לביטחון

.3 | ההפצצות בעומק מצרים

בסוף 1969 הגיעה צמרת צה”ל למסקנה שאין ביכולת צה”ל להרתיע את הצבא המצרי מהמשך מלחמת ההתשה. לפיכך דרש המטה הכללי מהדרג המדיני להרחיב את התקפות חיל האוויר לעומק מצרים. שגריר ישראל בוושינגטון יצחק רבין, לשעבר רמטכ”ל צה”ל בימי מלחמת ששת הימים, תמך בעמדה זו וטען שהממשל האמריקני לא יתנגד למהלך זה. הפצצות אלה בוצעו בעיקר באמצעות מטוסי פנטום. מ-7 בינואר עד 13 באפריל 1970 בוצעו 21 מבצעי תקיפה אווירית בעומק מצרים בהיקף של כ-90 גיחות. המטרה בהפצצות הייתה לפגוע במתקנים צבאיים ובתעשייה הביטחונית המצרית. אולם היו מקרים בהם נפגעו אזרחים. ב-12 בפברואר הופצץ מפעל אזרחי באבו זעבל בדלתה המצרית וכתוצאה מכך נהרגו כ-70 פועלים מצרים. ב-8 באפריל הותקפו מפקדות בסלחיה אולם כתוצאה מכך נפגע בית ספר מצרי ולטענת מצרים נהרגו כ-30 תלמידים. בעקבות זאת שלח משרד החוץ את חוז”מ (חוזר מנכ”ל) מס’ 906 אל נציגויות ישראל ב-10 באפריל 1970. לעיון בחוזר: ד. משה”ח אל הנציגויות תגובות להפצצת ביה”ס במצרים  10.4.70 

בעקבות הפצצות העומק  נסע נשיא מצרים נאצר בחשאי בחודש ינואר למוסקבה ודרש סיוע סובייטי ישיר. חודש לאחר מכן שלחה ברית המועצות דיוויזיה של טלי נ”מ מדגם אס איי 3 ו-95 מטוסי מיג 21. בחודש מרס דיווח אמ”ן שהוא מזהה כוח סובייטי מאייש סוללות טילי אס איי 3 במצרים ובחדש אפריל זיהה אמ”ן גם טייסים רוסים במצרים. כדי להימנע מהתנגשות צבאית עם ברית המועצות הפסיקה ישראל את התקיפות בעומק מצרים.

.4 | חילוקי דעות בציבור הישראלי

התמשכות מלחמת ההתשה והאבדות שנגרמו בה לשני הצדדים עוררו חלק מהציבור הישראלי לבקר את התמשכותה. בחודשים אפריל-מאי העלה התאטרון הקאמרי את מחזהו של חנוך לוין “מלכת אמבטיה” – מחזה שמתח ביקורת על החברה הישראלית ועל המשך המלחמה בין ישראל למדינות ערב. המחזה ביקש “לשחוט פרות קדושות” בחברה הישראלית, ובהן מעמד הצבא והיחס את השכול. משפחה שכולה שלחה מכתב מחאה על המחזה אל שר הביטחון משה דיין, וזה העביר את מכתב לראש הממשלה גולדה מאיר.  ב-14 במאי 1970 השיבה גולדה למשפחה השכולה. היא כתבה שהיא אמנם סולדת מהמחזה – אך לא ניתן למנוע את הצגתו. לעיון במכתב: ‏‏ה. מכתב מגולדה למשפחה שכולה בעניין מלכת האמבטיה – עותק (ראו גם בלוג של ארכיון המדינה על מלכת האמבטיה.

.5 | תכנית רוג'רס השנייה, יוני-יולי 1970

בדצמבר 1969 הציע שר החוץ האמריקני ויליאם רוג’רס תכנית שלום בין ישראל למדינות ערב ותכנית זו נדחתה הן על ידי ישראל והן על ידי מצרים – זוהי תכנית רוג’רס הראשונה. ביוני 1970 שב רוג’רס והציע תכנית המכונה תכנית רוג’רס השנייה. לפי התכנית החדשה על מצרים וירדן להסכים לדו-קיום עם ישראל ועל ישראל להסכים לעקרון הנסיגה משטחים על פי החלטה 242 של מועצת הביטחון (נובמבר 1967). כדי לאפשר להגיע להסכם יכריזו הצדדים על הפסקת אש מ-1 ביולי לפחות עד 1 באוקטובר 1970. לפי שעה תגביל ארצות הברית את כמות מטוסי הפנטום והסקייהוק שתייצא לישראל וישראל תימנע מהפצצות בעומק מצרים. ישראל הודיעה לממשל האמריקני שהיא דוחה את ההצעה אך לא פרסמה זאת.

תגובתה של מצרים הייתה שונה מתגובותיה בעבר. הפעם לא דחתה מצרים על הסף את ההצעה. בנאומו של נשיא מצרים נאצר לרגל יום המהפכה ב-23 ביולי לפני חברי האספה הלאומית (הפרלמנט המצרי) הוא הביע הסכמה לתכנית אף שהוא הציגה באופן מעוות כאילו היא מחייבת נסיגה ישראלית מכל השטחים. ראו ניתוח של מחלקת חקר של משרד החוץ אל השגרירות בוושינגטון, חוז”ם 496, 26 ביולי 1970: ח. משה”ח אל וושינגטון דברי נאצר

גם ממלכת ירדן וברית המועצות הביעו תמיכה בתכנית רוג’רס.

.6 | מצבם של שבוי צה"ל במצרים ובסוריה

במהלך מלחמת ההתשה נפלו בשבי מצרים וסוריה מספר חיילים, רובם היו טייסי חיל האוויר שמטוסיהם הופלו מעל שטח מדינות אויב. אולם מצרים וסוריה לא קיימו במלואן את אמנת ז’נבה השלישית העוסקת בשבוי מלחמה. חיילי צה”ל שהגיעו לבתי כלא במצרים ובסוריה לא זכו לכל מה שמקנה האמנה, בין השאר לביקורים של אנשי הצלב האדום. ב-29 ביולי 1970 שלח מיכאל קומיי ממשרד החוץ בירושלים את מברק 29 אל מרדכי קדרון שגריר ישראל לאו”ם ולמוסדות הבין-לאומיים בז’נבה ופירט בו את התלונה שעליו להגיש לצלב האדום. לעיון במברק: ט. משה”ח אל ג’נבה על הפרת זכויות של הערבים 7.70

באוגוסט 1970, מיד לאחר תום מלחמת ההתשה, החזירו המצרים את הטייס יגאל שוחט שהיה פצוע קשה מאוד. השבויים בסוריה הוחזרו ביוני 1973 והשבויים במצרים הוחזרו רק לאחר תום מלחמת יום הכיפורים.

.7 | קרב אוויר בין ישראל לברית המועצות, 30 ביולי 1970

כפי שציינו בעקבות הפצצות בעומק מצרים שלחה ברית המועצות יחידות צבאיות. מהלך זה נעשה בחשאי והחיילים הסובייטים לבשו את מדי הצבא המצרי והמטוסים הוסוו כמטוסים מצריים – אך המודיעין הישראלי גילה את נוכחות הצבא הסובייטי על אדמת מצרים. ב-25 ביולי ניסו מטוסים סובייטיים להפיל מטוס ישראלי ורדפו אחריו לתוך סיני. בעקבות זאת החליטה ועדת השרים לביטחון של ממשלת ישראל לבצע את מבצע “רימון 20”: מארב לחיל האוויר הסובייטי. ב-30 ביולי נשלח כוח אווירי ישראלי כביכול למשימת הפצצה במצרים וכוח אווירי סובייטי יצא מולו. בשלב זה הצטרפו למערכה כוחות נוספים של חיל האוויר שהוסתרו עד אז. חמישה מהמטוסים הסובייטיים הופלו וחלק מהטייסים שלהם נהרגו.

שלוש המדינות המעורבות בקרב: ישראל, ברית המועצות ומצרים לא הודיעו על כך שמדובר בטייסים רוסים, אך הדבר דווח באופן בלתי רשמי. רק באוקטובר 1970 סיפרה על כך ראש הממשלה גולדה מאיר.

בתגובה לידיעות הבלתי רשמיות שלחה מחלקת חקר במשרד החוץ לשגרירות בוושינגטון את מברק חוז”מ 553 ב-30 ביולי 1970. לעיון במברק: י. משה”ח אל וושינגטון על קרב בין טייסים ישראלים לסובייטים 7.70

.8 | קבלת ההצעה האמריקנית וסיום מלחמת ההתשה

בעקבות הודעתו של נאצר בעד תכנית רוג’רס פנה נשיא ארצות הברית ריצ’רד ניקסון וקרא לישראל לדון מחדש בתכנית ולהשיב ב”הן” והוא הבטיח שהממשל האמריקני ימנע ממצרים מלהתנות שלום עם ישראל בהשבת הפליטים הפלסטינים לישראל או בנסיגה מוחלטת מהשטחים. לפיכך דנה ממשלת ישראל בעניין במשך חמש ישיבות רצופות מ-26 עד 31 ביולי. גולדה קבעה מלכתחילה שאין להשיב לאמריקנים בשלילה. בסופו של דבר קיבלה הממשלה ברוב 17 מול 6 שרי גח”ל את הצעתו של השר ישראל גלילי לקבל את ההצעה האמריקנית בתנאים מסוימים. בעקבות זאת יזם מנהיג גח”ל החלטה לפרוש מהממשלה והם התפטרו ב-4 באוגוסט – בישיבה בה אושר הנוסח הסופי של החלטת ישראל בעניין הפסקת האש. ב-7 באוגוסט 1970 בשעה 12 בלילה נכנסה הפסקת האש לתוקפה. בשעה 8 בערב הקריאה גולדה ברדיו את ההודעה הבאה: ‏‏הודעת גולדה 7.8.1970 – עותק

לאורך כל המו”מ עם האמריקנים דרשה ישראל שמצרים לא תקדם את טילי הנ”מ לתעלת סואץ שלה בחסות הפסקת האש. ב- 6 באוגוסט שלח שר הביטחון דיין לשגריר רבין את מברק 20 בו קבע: “מערך הטילים: הנושא אולטימטיבי מבחינתנו”. לעיון במברק: יב. אל משה”ח בעניין סילוק הטילים המצריים מהתעלה 8.70  אולם בפועל לא הוקם מנגנון פיקוח יעיל לעניין זה והמצרים קידמו טילי נ”מ מזרחה לכיוון התעלה – דבר שהיו לו השלכות קשות במלחמת יום הכיפורים.