ההיסטוריה במסמכים – מארכיון המדינה למערכת החינוך

.1 | מדוע נקראת כך המלחמה?

ב-3 ביוני 1982 התנקשו מחבלים פלסטינים בחייו של שגריר ישראל בבריטניה שלמה ארגוב והוא נותר פצוע קשה עד סוף ימיו. אירוע זה שימש זרז לפרוץ “מבצע שלום הגליל” (של”ג) ב-6 ביוני. המבצע הפך למלחמה של ממש שקיבלה תחילה את השם “מלחמת לבנון”. בשנת 2006 יצא צה”ל למבצע נוסף בלבנון בשם “שכר הולם”. המבצע השני קיבל את הכינוי “מלחמת לבנון השנייה” ובעקבות זאת קיבלה המלחמה שפרצה ב-1982 את השם “מלחמת לבנון הראשונה”.

.2 | מבוא

כאמור פרצה המלחמה ב-6 ביוני 1982 אולם שורשי המלחמה החלו זמן רב קודם. מאז תחילת שנות ה-70 בצעו מחבלים פלסטינים שיצאו מלבנון פעולות טרור רבות נגד אזרחים ישראלים בישראל ומחוצה לה. מגמה זו החריפה ב-1975 כאשר החלה בלבנון מלחמת אזרחים בין הנוצרים למוסלמים (בהם תמכו הפלסטינים) ומצב זה הקשה על ממשלת לבנון לרסן את המחבלים הפלסטינים גם אם רצתה בכך. בין ישראל לאש”ף (הארגון לשחרור פלסטין) היו מספר התנגשויות בהן המחבלים ירו קטיושות על ישובים בצפון ישראל ואילו צה”ל הפגיז והפציץ את עמדותיו. ביולי 1981 התקיימו חילופי אש כבדים ביותר במשך שבועיים. כתוצאה מכך נאלצו כ-40% מתושבי קריית שמונה לנטוש את בתיהם. אירוע זה הסתיים בהפסקת אש בין ישראל ללבנון (למעשה עם אש”ף) בתיווך אמריקני. אולם הפסקת אש זו הייתה שברירית ביותר בעיקר משום שישראל ואש”ף פירשו אותה באופן שונה. ישראל טענה שהפסקת האש חלה על כל העולם ואילו אש”ף טען שהפסקת האש חלה אך ורק על גבול לבנון-ישראל. כתוצאה מכך בכל פעם שאש”ף יזם פעולת טרור במקום כלשהו ראתה בכך ישראל סיבה להגיב נגד אש”ף בלבנון. לכן היו מספר מקרים בהם ישראל כמעט ויצאה למבצע נרחב בלבנון.

.3 | איגרתו של ראש הממשלה מנחם בגין אל הנשיא רונלד רייגן, 24 במאי 1982

ראש הממשלה מנחם בגין תכנן לצאת לניו יורק במחצית השנייה של חודש יוני 1982 כדי להשתתף בעצרת או”ם. בעקבות זאת שלח נשיא ארצות הברית רונלד רייגן ב-22 במאי איגרת בה הזמין את בגין לבקר אצלו בבית הלבן ב-21 ביוני. בתשובתו לרייגן התריע בגין שיתכן שבגלל “מאבקנו להגנה עצמית נגד הטרוריסטים הערפאתים” (אש”ף בהנהגת יאסר ערפאת) הוא ייאלץ לבטל את הביקור בארצות הברית. הוא הסביר לרייגן שמצד אחד ישראל אינה רוצה להפתיע את הממשל האמריקני אך מצד שני עדיף שישראל לא תפרט תכניותיה הצבאיות כדי שארצות הברית לא תואשם באחריות למבצע צבאי ישראלי.

מצורפת בזה איגרת התשובה של בגין לרייגן מ-24 במאי 1982 (מקור: א-4348/9) מצורפת בזה בעברית: בגין לרייגן תרגום לעברית 24.5.1982 ובאנגלית: בגין לרייגן 24.5.1982

.4 | מכתבו של בגין לרייגן, 8 ביולי 1982

ואכן, כפי שציינו למעלה, המלחמה החלה ב-6 ביוני ובתוך שבועות ספורים הגיע צה”ל לשערי ביירות וחבר לכוחות הנוצרים (“הפלנגות”) בהנהגת בשיר ג’ומייל שהיו אז בעלי בריתה של ישראל. למרות המלחמה יצא בגין כמתוכנן לארצות הברית, השתתף בעצרת האו”ם ונפגש עם רייגן וצמרת הממשל האמריקני. לאחר שובו הגביר צה”ל את הלחץ על כוחות אש”ף וסוריה בביירות במגמה לפנות אותם משם. הממשל האמריקני שלח ללבנון את הדיפלומט פיליפ חביב כדי שיתווך בין הצדדים וחביב ביקר את פעולותיה הצבאיות של ישראל באזור ביירות.

ב-7 ביולי 1982 שלח רייגן שדר לבגין בו התריע על “תנאים בלתי אנושיים בביירות”. למחרת השיב לו בגין כי המצור על ביירות הוא צעד מלחמתי לגיטימי כמו שהמצור הימי שהטילה בריטניה על גרמניה במלחמת העולם הראשונה. “האם החוקים התקפים לאומות אחרות אינם תקפים לאומה הקטנה של ישראל?” הוא דרש שאש”ף יפנה את מערב ביירות והסכים שאנשיו ייקחו עמם את נשקם האישי.

תשובתו של בגין מ-8 ביולי מצורפת בזה (מקור: א-4317/2) בעברית: בגין לרייגן תרגום לעברית 8.7.1982 ובאנגלית: בגין לרייגן 8.7.1982

.5 | התפטרותו של בגין ב-15 בספטמבר 1983

המצור שהטילה ישראל על מערב ביירות עשה את שלו ובסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר נאלצו אש”ף וסוריה להוציא את כוחותיהם מביירות. לאנשי אש”ף הותר לקחת עמם את נשקם האישי כאשר עלו על אניות. כמו כן נבחר בשיר ג’ומייל לנשיא לבנון ועמד להיכנס לתפקידו. אולם ב-14 בספטמבר נרצח בשיר ג’ומייל. צה”ל ריכז כוחות במערב ביירות כדי למנוע שפיכות דמים בשל המשבר אליו נקלעה לבנון. אלא שבחסות צה”ל נכנסו “הפלנגות” למחנות הפליטים הפלסטינים סברה ושתילה במערב ביירות וטבחו שם מאות אזרחים.

הכעס הציבורי בישראל והביקורת הבין-לאומית על ישראל הביא להוצאת כוחות צה”ל מביירות. הממשלה הקימה ועדת חקירה ממלכתית וזו פסקה כי האחריות הישירה לטבח מוטלת על הכוחות הנוצרים אך הטילה אחריות עקיפה על שר הביטחון אריאל שרון ועל מספר קצינים בכירים. שרון נאלץ לוותר על תיק הביטחון ולהפוך לשר בלי תיק והקצינים הנ”ל נאלצו לפרוש מצה”ל או לעבור לתפקיד בלתי פיקודי. להרחבה ראו פרסום שלנו: “דיוני הממשלה בהקמת ועדת כהן ובקבלת מסקנותיה, רצח אמיל גרינצוויג, 10 במרס 1983”.

צה”ל נשאר פרוס בשליש הדרומי של לבנון והחל להסתבך ב”בוץ הלבנוני” – מאבקים אינסופיים בין הכוחות השונים בלבנון: נוצרים, שיעים, סונים, דרוזים ופלסטינים. כ-500 מחיילי צה”ל נפלו בלבנון מיוני 1982 ועד לאוגוסט 1983 ובציבור קמה תנועת מחאה ציבורית שדרשה לצאת מלבנון. להרחבה עיינו בפרסום שלנו: “מנחם בגין משיב למכתבי אזרחים בעד ונגד המלחמה בלבנון”.

ב-28 באוגוסט 1983 אמר בגין בישיבת הממשלה: “אני מודיע בזה לממשלה על כוונתי להתפטר מתפקידי כראש הממשלה. אני לא יכול יותר למלא את התפקיד הזה”. בעקבות זאת בחרה תנועת החרות (שהייתה אז חטיבה בתוך הליכוד) את יצחק שמיר למועמדה לראשות הממשלה. לאחר מכן הגיש בגין, באמצעותו של מזכיר הממשלה דן מרידור, את מכתב התפטרותו לנשיא המדינה חיים הרצוג ב-15 בספטמבר 1983.

המכתב מצורף בזה (מקור: גל-12843/24): מכתב ההתפטרות של בגין 15.9.1983

ב-10 באוקטובר 1983 קיבל שמיר את אמון הכנסת והקים ממשלה חדשה בראשותו ובכך סיים בגין את כהונתו.