ההיסטוריה במסמכים – מארכיון המדינה למערכת החינוך

.1 | גולדה מאיר

שרת העבודה

התכתבות בין שרת העבודה גולדה מאיר ושר הסעד הרב מאיר לוין –  העסקת יושבי מחנות העולים 13.11.1949 ג-6159-16

גולדה מאיר (אז מאירסון) שמשה בתפקיד שרת העבודה (שתחילה נקרא משרד העבודה והביטוח העממי) בשנים 1949 – 1956. ההי זה משרד רב חשיבות שאליו הופנו רוב תקציבי הפיתוח באותן השנים. בין המשימות העיקריות של משרדה עמדה קליטת העלייה ההמונית ואספקת דיור ותעסוקה לעולים. בתחילת ימי העלייה הגדולה שוכנו עשרות אלפי משפחות עולים במחנות עולים, בהן קבלו את כלכלתן מכספי הסוכנות היהודית ונאסר עליהם לעבוד לפרנסתם. בנובמבר 1949 העביר שר הסעד הרב מאיר לוין לגולדה מאיר הצעה שקיבל מהתעשיין ישראל ליבר ל’העסקת העולים במחנות באופן פרודוקטיבי’ בעבודות שונות. ליבר נימק את הצעתו בצורך למנוע את הנזקים שגורמים חיי הבטלה במחנות, וממילא ‘את השכר המגיע לעולה עבור עבודתו אין צורך לשלם לו מיד היות והוא מקבל כלכלה מלאה במחנה’. גולדה ציינה שההצעה אמנם מעניינת אך אינה מעשית לפי שעה: ‘כל זמן שקיים בארץ חוסר עבודה בין פועלים מחוץ למחנות, לא ניתן להוציא לשוק העבודה גם את דרי המחנות ולהגדיל על ידי כך את חוסר העבודה השורר בין אותם העולים אשר כבר הועברו מהמחנות לשיכונים קבועים’ . שרת העבודה המשיכה ודחתה הצעות שעלו מדי פעם להעסיק את יושבי המחנות בעבודות בשכר נמוך כגון: קטיף בפרדזים, הדברת נברני שדה וכיוצא באלה.

שרת העבודה גולדה מאיר אל אברהם גרנות בעניין העסקת עולים בעבודת ידיים 28.9.1952 ג-6146-24

בשנות העלייה הגדולה התמודד משרד העבודה עם הצורך למצוא תעסוקה למאות אלפי עולים במשק שסבל ממשבר כלכלי חריף. בדרך כלל הצליח המשרד למצוא תעסוקה בעבודות ציבוריות ועבודות דחק למרבית המפרנסים. אולם מפעם לפעם פרצו משברי תעסוקה שהביאו לאבטלה חריפה.  לאחר החלת תכנית כלכלית חדשה בסוף 1951, צומצמו עבודות הבנייה , עובדים רבים פוטרו ממפעלי תעשייה והסתמנה גאות ניכרת בחוסר העבודה. הנפגעים העיקריים היו בני האוכלוסיות החלשות, בראש וראשונה העולים תושבי המעברות, שפרנסתם הייתה תלויה יותר מכול בעבודות העונתיות והזמניות. מאחר שבאותה התקופה טרם הונהג ביטוח אבטלה, ומובטלים בעלי כושר עבודה לא היו זכאים לקצבת סעד, הייתה משמעותו של הגידול באבטלה גם גידול ניכר במצוקה ובעוני. מאז ומתמיד הייתה לשרת העבודה רגישות רבה לעוני, מצוקה וסבל אנושי. היא החליטה אפוא לחפש כל דרך כדי לסייע למובטלים. למשל בספטמבר 1952 פנה אליה יושב ראש הדירקטוריון של הקרן הקיימת, אברהם גרנות, בשאלה אם להיענות לבקשתה של מועצת פועלי ירושלים להקצות כסף כדי להעסיק פועלים בעבודת ידיים בסלילת כביש כדי להקל במעט את חוסר העבודה הקשה בירושלים. גרנות טען שיש בכך ‘הוצאה שאיננה יוצרת שום דבר, ועומדת על כן בניגוד למגמת הממשלה כפי שאני מבין אותה’. אולם גולדה השיבה לו ש’יש ובמקרה מסוים עלולה המציאות לחייב לסטות כל שהוא מן הקו’, ולנוכח המצב הקשה בשוק העבודה בירושלים הצדיקה את בקשת מועצת הפועלים ‘להמיר עבודת מכונה בעבודת ידיים’

.2 | יצחק רבין

יצחק רבין_תיק1_הפלמח

פרוטוקול המשפט שנערך לסגן אלוף יצחק רבין על ידי הרמטכ”ל יעקב דורי, 21 באוקטובר 1949.

בספטמבר 1948 הוחלט על פירוק הפלמ”ח. ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, והרמטכ”ל דאז, יעקב דורי, אסרו על חיילי צה”ל להשתתף בכנס חברי הפלמ”ח לאחר פירוקו. אולם כמה קצינים, ביניהם גם מי שיהפוך לימים בעצמו לרמטכ”ל ולאחר מכן לראש ממשלה, יצחק רבין, הפרו את הפקודה. רבין נשפט על השתתפותו בכנס, הודה בהפרת הפקודה והסביר מדוע: “הייתה לי הרגשת חובה אישית – כלפי חברים. זאת הייתה שאלה חברית, הרגשתי שעליי להיפגש עם חבריי”. החלטת הרמטכ”ל דורי הייתה לתת לרבין הצעיר נזיפה חמורה.

יצחק רבין_תיק2_פקודת מבצע יואב

פקודת מבצע “יואב”, בחתימתו של יצחק רבין, קצין המבצעים של חזית הדרום, 10 באוקטובר 1948.

מבצע “יואב” ( 15 עד 22 באוקטובר 1948 ) היה אחד המבצעים הגדולים במלחמת העצמאות, שבמהלכו נפרצה הדרך לנגב הנצור ונכבשה העיר באר-שבע. יצחק רבין, קצין המבצעים של חזית הדרום, חתם על פקודת המבצע.

יצחק רבין_תיק3_מלחמת ששת הימים

פקודת יום של הרמטכ”ל יצחק רבין, עם תום מלחמת ששת הימים, 13 ביוני 1967

“עתה, עם הפסקת האש, נסתיימה מלחמת בני אור באלה אשר ניסו להוריד עלינו את החשיכה”. בתחילת 1964 מונה רבין לרמטכ”ל השביעי של צה”ל. רבין נודע כרמטכ”ל קפדן הבקי בפרטי הפרטים של הנעשה בצבא. תחת פיקודו השיג צה”ל ב 1967- ניצחון גדול במלחמת ששת הימים. פקודת יום של הרמטכ”ל יצחק רבין, עם תום מלחמת ששת הימים.

יצחק רבין_תיק4_שגריר בארצות הברית

מברקים מיצחק רבין לשמחה דיניץ, 14 באפריל 1972 , 31 באוגוסט 1972

יצחק רבין שירת כשגריר ישראל בוושינגטון (עיר הבירה של ארצות הברית) בתקופה שידעה תהליכים מדיניים מכריעים. עיסוקיו בבירה האמריקנית נגזרו מהעניינים המרכזיים ביחסי ישראל-ארצות הברית, כגון מגעים מדיניים לשלום, רכש ביטחוני ועניין מרכזי נוסף – ניסיון להשפיע בעזרת האמריקנים על ברית המועצות שתקל על יציאת יהודים לישראל. על כך כתב לראש לשכת ראש הממשלה, שמחה דיניץ. במברקים אלה נעשה שימוש בקוד: ״רוברט״: ריצ׳רד ניקסון, ״שאול״: הנרי קיסנג׳ר, ״המטיף״: בילי גרהאם.

יצחק רבין_תיק5_מבצע יונתן

מסמכים בעניין “מבצע יונתן”, יוני-יולי 1976

“מבצע יונתן”, או “מבצע אנטבה”, היה פעולה צבאית שביצע צבא ההגנה לישראל בעיר אנטבה שבאוגנדה ב 1976- , במטרה לשחרר 105 נוסעים ישראלים, ואנשי הצוות של מטוס אייר פראנס, שנחטפו על ידי טרוריסטים גרמנים ופלסטינים במהלך טיסה מישראל לצרפת. יצחק רבין החליט כראש ממשלה על המבצע לאחר שנכשלו ניסיונות המשא ומתן עם החוטפים. במהלך הפעולה שוחררו מרבית החטופים, למעט שלושה שנהרגו. כן נהרג יונתן נתניהו – מפקד סיירת מטכ”ל, שביצעה את עיקר הפעולה -על שמו נקרא המבצע.

יצחק רבין_תיק6_מצרים

ראש הממשלה יצחק רבין, במכתב לנשיא מצרים, אנואר סאדאת, 12 במרץ, 1975

“שתי האומות היו קורבנות של נסיבות היסטוריות טרגיות ואני מביע עכשיו את התקווה הכנה שההשגחה העליונה תחלץ אותנו מהמערבולת של מלחמה ועוינות.” הסכם הביניים בין ישראל למצרים נחתם ב 4- בספטמבר 1975 בז’נבה. במסגרת ההסכם התחייבה ישראל לנסיגה נוספת בסיני. ההסכם אשרר את מחויבות שתי המדינות לפתור את הסכסוך ביניהן בדרכי שלום, והיווה אבן פינה חשובה בדרך להסכם השלום עם מצרים אשר נחתם ב 1979- . ראש הממשלה יצחק רבין, במכתב לנשיא מצרים,

עותק, ארכיון המדינה

תרגום:

חסוי 12.3.1975

הוד מעלתך, בעודי מפנה מכתב זה אליך, אני מודע לגמרי לטבעה יוצא הדופן של פעולתי. יחד עם זאת, העובדה שאני יכול לתת את המכתב בידי חברנו המשותף, ד”ר הנרי קיסינג’ר, מבטיחה את חיסיונו.

הסכסוך המתמשך בין שתי המדינות שלנו גרם לעמים שלנו סבל רב, שתי האומות היו קורבנות של נסיבות היסטוריות טרגיות ואני מביע עכשיו את התקווה הכנה שההשגחה העליונה תחלץ אותנו מהמערבולת של מלחמה ועוינות. תמיד הייתי משוכנע שמצרים, בזכות המורשת התרבותית שלה, כוחה, גודלה והשפעתה, היא המובילה בראש ניסיונות השכנת השלום באזורנו. מדברי ד”ר קיסנג’ר וכן מההצהרות הפומביות שלך, מובטחני שאתה נחוש לעשות את המאמצים הקשים להשיג את ההסכם. אני, מצידי, נחוש לעשות את כל המאמצים לקדם את השלום בינינו וברוח זאת, אני מביע את התקווה שאנחנו נצליח להגיע להסכם שיכבד את שני עמנו.

עלייך לדעת, למרות שאני “בצד השני”, אני מנסה להבין את הבעיות לפניהן אתה עומד, ולראות דברים מהפרספקטיבה שלך. אני מודע לכך שאף הסכם לא ייתכן ללא החלטות קשות אבל אני מוכן להיאבק כדי לעשותן לטובת השכנת שלום בין ארצותינו. עם זאת, הרשה לי אדוני הנשיא להסב את תשומת ליבך לנושא, שאנו בישראל, רואים בו חשיבות מכריעה. הגישה של “צעד אחר צעד”, כפי שאני מבין אותה, נועדה לקרב את ארצותינו אל השלום ובכך לאפשר תנופה לקראת שלום כלל אזורי. לפיכך, עמי חייב לדעת שתוך כדי התהליך של הנסיגה לגבול חדש ומוסכם נגיע אל נקודת השינוי וכי אנו נכנסים עתה לתקופה שבא נהיה מסוגלים לישב את המחלוקות שלנו רק בדרכי שלום. כראש ממשלה, אני חייב להיות מסוגל לשכנע את הן את עמי והן את הממשלה הישראלית שוויתור על עמדות אסטרטגיות פיזיות לא יחשוף אותנו לקשיים מוגברים שנובעים מגבולות ארוכים יותר שיוצבו בעמדות נחותות מבחינה ביטחונית, בעוד הקונפליקט שבינינו יחזור ויסלים. כל זה יהיה אפשרי רק אם יהיה ברור כי פעולות הנסיגה מציינים את ההתחלה הממשית של התקדמות לקראת שלום על ידי מעשים ומילים הממחישים את הכוונות לשלום.

אלו, אדוני הנשיא, מספר מחשבות שחשבתי לנכון להעלות בפניך. מחשבות אלו, יחד עם ההצעות שביקשתי מדר’ קיסינג’ר למסור, נועדו להשגת המטרה היחידה: לתרום להבנת הבעיות של כל אחת מארצותינו. בלי ספק, אתה תרצה להגיב ולהעיר על ההצעות שיתקבלו דרך דר’ קיסינג’ר. זה יאפשר למשא והמתן להתפתח הלאה. אני מסיים עם תקווה שנוכל לקדם את ההבנות בנושאים החשובים שמעסיקים את שתי הממשלות שלנו.

ברגשי ההערכה הרמים ביותר,

יצחק רבין

יצחק רבין_תיק7_הסכמי אוסלו

חילופי אגרות בין יצחק רבין ליאסר ערפאת, 9 בספטמבר 1993

בשנת 1992 החלה ממשלת ישראל בראשותו של יצחק רבין, במשא ומתן חשאי עם נציגי אש”ף(הארגון לשחרור פלסטין) בעיר אוסלו שבנורווגיה. כתוצאה ממשא ומתן זה הסכימו ישראל ואש”ף על חילופי איגרות בין יאסר ערפאת ליצחק רבין. באיגרתו הכיר ערפאת בזכותה של ישראל להתקיים בשלום ובביטחון והתחייב להמשיך בתהליך השלום ולשנות את סעיפי האמנה הפלסטינית המנוגדים להסכם עם ישראל. בה בעת שיגר רבין לערפאת איגרת שבה הכירה ישראל באש”ף כנציג העם הפלסטיני והתחייבה לכונן עמה משא ומתן לשלום.

יצחק רבין_תיק8_ איומים על חיי ראש הממשלה

מכתב מראש הממשלה יצחק רבין לעורך דין אברהם ואנונו, 14 בספטמבר 1994

באוקטובר 1993 , כשהתחוללה סערת ציבורית בעקבות הסכמי אוסלו, נעצרו שני צעירים שנחשדו בהכנתן ובהפצתן של מדבקות שעליהן נכתב: “צריך להרוג את רבין”. השניים הועמדו לדין והואשמו ב”מעשי המרדה”. עורך הדין אברהם ואנונו, שייצג את הנאשמים, הביע חרטה מלאה בשם מרשיו. במכתבם לראש הממשלה יצחק רבין כתבו הצעירים: “אנו מתחרטים על מעשינו. הבנו שבמדינת ישראל הנמצאת כיום בתהליך חשוב ביותר ועדין ביותר ונמצאת כאילו היא יושבת על חבית אבק שריפה. מעשה כשלנו נחשב בבחינת גפרור דולק הנזרק לתוך החבית הזאת ומאיים לפוצץ אותה. אנו מבינים את משמעותו של תהליך השלום לנו לתושבי מדינת ישראל, חיילינו, לכל מערכת הביטחון, לפלשתינים, למנהיגינו ומנהיגיהם, אנו מברכים על התהליך”. ראש הממשלה יצחק רבין ענה לצעירים כי הוא סולח להם, והוסיף: “אני מקווה כי החרטה היא כנה…לא רק חייו של ראש ממשלה מוטלים כאן על כף המאזניים אלא חייה של החברה הישראלית כחברה יהודית ודמוקרטית”.

יצחק רבין_תיק9_הרצח

דף עם מילות השיר “שיר לשלום”, אשר נמצא בכיס מקטרונו של יצחק רבין בעת שנרצח

בעקבות הסכם אוסלו החל גל טרור פלסטיני בישראל. ככל שגבר הטרור, כך גברה המחאה נגד ההסכם ומבצעיו. ב- 4 בנובמבר 1995 נערכה בכיכר מלכי ישראל בתל אביב עצרת תמיכה בתהליך השלום, שבסופה נרצח ראש הממשלה יצחק רבין בידי יגאל עמיר.

במהלך העצרת שר רבין עם חבריו למפלגת העבודה את “שיר לשלום”. לאחר מותו נמצא בכיס מקטורנו דף עם מילות השיר, מוכתם בדמו.

 

.8