ג.1 | מרוחות של שינוי לפסים מעשיים
שנת 1992 עמדה בסימן תחילת המשא ומתן בין הצדדים. אם בשנים הקודמות נערכו בעיקר גישושים, כעת כבר עסקו משלחות בוותיקן ובישראל בבניית מערכת היחסים החדשה. המגעים הבשילו לכדי פגישות רשמיות בעלות אופי בילטרלי ולא מדיני, ודיונים אלו, יידעו מעתה עליות ומורדות, חששות ואתגרים. (היסטוריה של המשא ומתן בדיווח של מרגלית, 14.3.94 א-7755/23).
הוועדה הבילטרלית הראשונה נקבעה לחודש מאי, בבניין משרד החוץ בירושלים, ודווח בה על אווירה טובה. הדוברים הסכימו כי “כל ההתחלות קשות אך בהמשך, הדרך תהיה קלה יותר“. משלחת הוותיקן מנתה שלושה נציגים והישראלים ארבעה, ובראשם משה גלבוע – יועץ שר החוץ לכנסיות, שפתח בדברים וציין את היות המפגש היסטורי. הוא הביע תקווה שהרצון הטוב יוביל להשגת היעדים המשותפים, והדגיש את הצורך בפרסום דבר קיום המפגש כמו גם אלו העתידים לבוא: “אין גם כל סיבה הגיונית לנהל מגעים במחתרת כאילו דיאלוג זה – הוא חטא. שני הצדדים אינם במצב מלחמה או שנאה, ולכן אין להתחמק מהדבר הטבעי והמקובל של פרסום המגעים“, טען. מקבילו, אנדראה מונטזמולו שעמד בראש משלחת הוותיקן לא ראה את הדברים בעין אחת עם גלבוע, וציין את רגישותם הרבה לנושא ואת החשיבות שהם מייחסים לסודיות מוחלטת בשלב זה, אם כי הסביר שלדעתו מדובר בעניין זמני: “אם הסודיות לא תישמר כעת השיחות ייפסקו לחלוטין“. בהמשך דבריו ביקש להדגיש: “לכס הקדוש אין דבר נגד ישראל ומאז כינונה לא הייתה שום הצהרה נגד קיומה”, והביע תקווה שהמפגש יוביל לכינון יחסים פורמליים שיכללו יחסים דיפלומטיים. (דו”ח מהפגישה ה-1 של הוועדה הבילטרלית ישראל-הוותיקן, 20.5.92 א-7709/5).
חודשיים לאחר מכן, באמצע חודש יולי, ולאחר שממוני הצדדים בירושלים וב”כס הקדוש” אישררו את תוכן המפגש הראשון, נערכה במשרד החוץ כמתוכנן הפגישה השנייה של הועדה הבילטרלית. במסגרת זו, עלה לדיון “האינוונטר”- ההצעה לסדר היום של הפגישה הבאה שתערך ברומא בסוף החודש. בתוך כך עלו סעיפים שונים על פי מסמך שיצרו בוותיקן והעיקרי שבהם: סעיף ההכרה בחופש דת ומצפון. גם בישראל הכינו מסמך דומה אך זה לא זכה בתחילה לתגובה, וגלבוע מיהר להבהיר כי לא יתכן שבדיון הצפוי ברומא יעלו לדיון נושאים רק מצד הוותיקן שהרי אין כאן בילטרליות אלא חד צדדיות. לבסוף, נועדו גם בדבר הנושאים שעלו במסמך הישראלי בהם השאיפה לנורמליזציה וקיום יחסים כולל הבנות לגבי התחום הדיפלומטי, וכן סעיף ייחודי בעניין המאבק באנטישמיות. אנשי הוותיקן ניסו להכניס את הסעיף העוסק באנטישמיות תחת הקטגוריה של גזענות, אך גלבוע עמד על כך שנושא זה עומד בראש סדרי העדיפות בעולם היהודי ובמדינת היהודים ועל כן ראויה האנטישמיות לסעיף נפרד. גם לגבי הסעיף הישראלי הנוגע למאבק בטרור הובעה בתחילה התנגדות מצד אנשי הוותיקן בטענה שאינם גוף מדיני, אך בסיכום הוחלט על תמיכה הדדית בעיקרון שמירת קדושת החיים, התנגדות לאלימות ופתרון סכסוכים בדרכי שלום. גם דיון זה ננעל בהבנות על המשך שמירת הסודיות עד לפרסום דבר הפגישה המשותפת שתתקיים ברומא בסוף החודש. (דוח מהפגישה ה-2 של הועדה הבילטרלית ישראל-הוותיקן, 15.7.92 א-7709/5).
הדיון הבא נערך ברומא, בארמון האפוסטולי בוותיקן, שבו מתקבלות המשלחות הרשמיות. הוא הוגדר ראשון מסוגו ונועד לשאת ולתת בשאלת קידום היחסים. (דיווח מנהל מחלקת כנסיות אל ראשי הנציגויות 10.8.92 א-7709/5) דיון זה ייחשב מעתה כציון דרך חשוב, ובהסכם היסוד שייחתם בסיום התהליך, יירשם גם כמועד קבלת ההחלטה הרשמית על “הקמת ועדת עבודה דו צדדית קבועה במגמה להביא לנורמליזציה”.
ביולי 1992 הוקמה ממשלה חדשה בראשותו של יצחק רבין, וגם במשרד החוץ נערכו חילופי גברי. שמעון פרס עבר לכהן כשר החוץ החדש. על מנת לשתף אותו בהתרחשויות האחרונות ביקש ממלא מקום מנכ”ל משרד החוץ יוסף הדס לעדכן אותו בדבר המפגש שנערך ברומא: “במשלחת נכחו הדס יחד עם השגריר ברומא פזנר, גלבוע, היועץ המשפטי סיבל ומרים זיו. הפגישה נערכה בגלוי תוך מתן פומביות לאירוע. הוצאת ה’אורווטורה רומאנו’ – הביטאון הרשמי של הוותיקן, עוכבה אותו היום כדי לפרסם הודעה רשמית בנושא. ראש משלחת הוותיקן סגן שר החוץ צ’לי ציין את המאורע כהיסטורי וכפתיחת דף חדש והדגיש כי אמנם עוד יתכנו קשיים אך הבטיח שהם מעוניינים להתגבר עליהם”. במסגרת זו אמר הדס שהציפייה לעתיד לא תוכל להתנתק מ”העבר וההיסטוריה שיהיו מוכרחים להישאר נגד עינינו”. בסיומו, הוחלט על המשך המשא ומתן. (סיכום המפגש ברומא 31.7.92 חצ-9881/14).
בסוף חודש אוגוסט כתב אורי מור – מנהל המחלקה לעדות הנוצריות במשרד הדתות: “לוותיקן יש אינטרס רב לנרמל את יחסיו עם ישראל.. אינטרס זה אינו נופל מהאינטרס הישראלי ואף עולה עליו“. (תביעות ישראל מהוותיקן 26.8.92 א-8615/4).
בשלב זה תוכנן לשר החוץ הנכנס ביקור באיטליה. פרס אמנם כבר ביקר בוותיקן כראש הממשלה בשנת 1985 והכיר את הנוגעים בדבר, אך נדרש לתדרוך לקראת פגישתו עם האפיפיור. במברק פנימי שנשלח ב-15 באוקטובר כהכנה הודגש: “אסור ליצור רושם של לינקאג’ בין פתרון נושאים אלה (הבעיה הפלשתינאית ושאלת ירושלים) לבין כינון היחסים הדיפלומטיים”. הוצע להזמין את מקבילו – טוראן, לבקר בארץ, ולבדוק עמו אפשרות להזמין את האפיפיור עצמו. (מנהל כנסיות אל המשנה למנכ’ל לקראת פגישת שר החוץ עם האפיפיור, 15.10.92 חצ-9881/14).
בחוזר בהול לקראת הפגישה עם האפיפיור כתב פזנר: “אין בשום אופן לפתוח את השיחה על הנושאים העומדים על סדר היום ביננו לבין הוותיקן. החלק הראשון רצוי שיהיה מוקדש באופן כללי ליהדות. יש מקום ששר החוץ יזכיר שגם הוא יליד פולין”. לסיכום ביקש שאופי השיחה ישמור על קווים כלליים: “צריך תמיד לזכור שעם האפיפיור אין מדברים על פרטים אופרטיביים. לשם כך ניתן לנצל את השיחה עם טוראן”. (אבי פזנר, שגריר ישראל ברומא אל מנהל כמחלקת כנסיות, משרד החוץ, לקראת שיחת שר החוץ עם האפיפיור, 18.10.1992 חצ-9881/14).
בהיותו ברומא שוחח פרס עם רשת ‘קול ישראל’, ונשאל האם בכוונתו להזמין את האפיפיור ארצה: “עד שאתה לא שומע מהאיש המוסמך דברים מוסמכים – אני לא הייתי בונה על זה יותר מדי” השיב, והוסיף “אם אמצא שיש היענות כמובן אמסור לו את ההזמנה”. עוד נשאל בדבר חשיבות ביקור זה, ועל כך ענה: “אני רואה בזה חשיבות כפולה ומכופלת. זה איתות לכל העולם הנוצרי, יש היום בעולם 800 מיליון קתולים. בואו לישראל יחדש גל של צליינות ותיירות“. (ראיון שר החוץ פרס באיטליה לקול ישראל 23.10.92 חצ-9881/14).
הפגישה בדרג הבכיר נערכה ב-23 באוקטובר, ארכה 45 דקות באווירה שתוארה כידידותית, חמה ולפעמים אף נרגשת, כלשון הדיווח. השניים דנו במצב המזרח התיכון ובסיכויי תהליך השלום. בסיום הדברים הזמין פרס את האפיפיור לבקר בארץ בשם ממשלת ישראל. האפיפיור התרגש ואמר שזהו “חלום חייו”. (פזנר אל מנהל מחלקת כנסיות בנוגע לפגישת שר החוץ – אפיפיור, 27.10.92 חצ-8615/4).
לאחר הביקור נערכו מפגשים מכינים בין צוותי המשא ומתן לקראת קיום מפגש שלישי של הוועדה הבילטרלית ב-19 בנובמבר. במפגשים אלו הביע סגן שר החוץ צ’ילי אכזבה על הסיכומים שהושגו עד כה ונדמה היה שחל משבר בשיחות ושקיום מפגש הוועדה מוטל בספק. פזנר סיכם כך ב-11 בנובמבר: “נראה לנו שנחושה הדעה בוותיקן שלא לנקוט כרגע צעדים קונקרטיים.. עלינו להבהיר להם חד משמעית שלא תחול תזוזה מצדנו בפתרון הבעיות בהן הם מגלים עניין אלא אם נראה נכונות מצדם להתקדם לקראת נרמול כפי שהבטיחו לא פעם.. אנשי הוותיקן העומדים מולנו מנוסים וממולחים וחייבים להבהיר שאין להט מצדנו להגיע ליחסים ושלא נהיה מוכנים לשלם על כך מחיר מופרז“. (פזנר מדווח על המשבר בשיחות והפגישה עם צ’ילי, 11.11.92 חצ-8615/4).
יומיים לאחר מכן, ביקש פזנר להבהיר במברק נוסף: “להערכתי נפלה החלטה בדרגים הבכירים של הוותיקן שלא להתקדם בשלב זה בתהליך הנורמליזציה איתנו.. חרף המחוות שעשינו כלפיהם.. לפיכך הייתי ממליץ לנהוג בזהירות במפגש הקרוב“. (פזנר אל מנהל מחלקת כנסיות על המשבר בשיחות, 13.11.92 חצ-8615/4).