תחילה ניתח שר המשפטים משה נסים את הדוח. הוא טען “שאין כל חובה על הממשלה, בעקבות ועדת החקירה, לקבל את המלצותיה […] אך אי אפשר להתייחס להמלצות של הוועדה כלאחר יד”. שר הביטחון שרון בחר להשתמש בזכות הדיבור שלו כדי להגן על אנשי הצבא שהוועדה ביקרה את פועלם: איתן, דרורי, שגיא וירון. השר בלי תיק מרדכי בן-פורת קרא להתפטרות הממשלה כולה. הוא טען שכל הממשלה אחראית למצב ואין להטיל על שרון אחריות מיוחדת. הוא הזכיר כי לאחר מלחמת יום הכיפורים התנגד לפיטוריו של שר הביטחון משה דיין ודרש שכל הממשלה תתפטר. יורם ארידור ויוסף בורג דחו את הצעתו. הראשון טען שאל לה לממשלה להחמיר עם עצמה יותר משדרשה הוועדה והאחרון גרס שאינו אחראי לדבר “שלא הייתי אחראי לו, לא סיפרו לי ולא ידעתי. דבר שלא ידעתי איני יכול להיות אחראי לו”. שרי הממשלה נחלקו בשאלה אם לקבל את המלצות הוועדה בשלמותן, או בחלקן או לדחותן מכול וכול. יוסף בורג, יעקב מרידור, גדעון פת ואהרן אוזן תמכו ביישום מלא של ההמלצות. חלק מהם נימקו זאת בחשש מנפילת הממשלה, שתפגע במפעל ההתיישבות בשטחים. השר היחיד שהודיע על התנגדותו החד-משמעית להמלצה להדיח את שרון היה שר הבריאות אליעזר שוסטק, ואילו בגין הודיע שלא ישתמש בסמכותו החוקית לפטר את שרון וקבע ישיבה נוספת למחרת (תעודה 4 ארכיון המדינה, א-4282/2).
