יצחק נבון היה איש ירושלים. הוא נולד בה, גדל והתחנך בירושלים וגר בעיר כל חייו הבוגרים. כירושלמי מלידה הכיר נבון היטב את החורף בבירת ישראל – את הטמפרטורות הקרות, הרוחות המקפיאות והשלג שיורד כמעט מדי שנה. אוכלוסיית ירושלים המגוונת מצאה דרכים שונות כדי להתמודד עם פגעי החורף. אולם שנות העלייה הגדולה ביססו בעיר אוכלוסייה גדולה של קשישים קשי יום. אלו הביטו בחשש אל החורף ההולך ומתקרב, ותהו איך יצליחו להתמודד עם הקור באמצעיהם הדלים בדירות רעועות ובלתי מחוממות כראוי.
קשישה ביום חורף בירושלים
בסוף שנות השבעים עדיין לא נמצא פתרון ממלכתי לבעיה האנושית הקשה הזו, ואל החלל שהותירו משרדי הממשלה נכנסו קבוצות של ארגוני מתנדבים. לקראת החורף של 1979/80 פנה ארגון בשם “מועצת האיגודים לשירותים סוציאליים” בירושלים אל משרדי הממשלה כדי שישתתפו בהוצאות לחימום בתיהם של קשישים חולים ומרותקים למעונם שחיים מקצבת ביטוח לאומי בלבד, אך ללא הצלחה. בצר לו פנה הארגון אל בית הנשיא. במכתב נרגש כתבה יושבת ראש המועצה חנה דסקל לרות שאול בלשכת הנשיא על “מצבם העגום של 11 אלף קשישים – זוגות ובודדים החיים על קצבת זקנה והטבה סוציאלית”. היא הוסיפה שלאור הכישלון להשיג מימון ממשרדי הממשלה לעזרה בחימום בתיהם, הבררה האחרונה היא הקמת קרן מיוחדת לשם כך. “רוב הקשישים האלו חיים בדירות רעועות שהשמש אינה מגיעה אליהם, שוכבים מכורבלים תחת שמיכות או כל בגד בלה בניסיון נואש לחמם את גופם”, תיארה דסקל בצבעים קודרים את הבעיה הקשה. היא ביקשה שקרן נשיאי ישראל (על הקרן ראו פרסום שלנו :קרן לעמו ירים – קרנות ומענקים מקרנות הנשיא) תשתתף במימון מבצע לחימום בתי הקשישים.
