.1 | מבוא
בשנים 2011-2007 עלו מחירי הדירות בישראל באופן חד, ונסקו ב-38.5% ביחס לשכר הממוצע במשק. ב-2011 הגיעו מחירי הדירות לערכן הגבוה ביותר מאז 1998. העלייה החדה במחירי הדיור הורגשה במיוחד באזור גוש דן ובערים הגדולות. אולם קיץ 2011 התחיל בישראל כמו עוד קיץ שגרתי – חום מעיק, שדה תעופה עמוס בתיירים נכנסים ובישראלים שטסים לחופשה בחו”ל, וחופי ים עמוסים. גם הטענות על יוקר המחיה המאמיר וזעקות הצעירים על מחירי הדירות שלא מאפשרים להם דיור ראוי, לא יצרו הד ציבורי רחב ולא העידו על המתרחש לבוא.
ביולי 2011 עמדה צעירה בשם דפני ליף לעזוב את דירת מגוריה בתל אביב בשל סיום חוזה השכירות שלה. בשל מחירי השכירות הגבוהים התקשתה ליף לשכור דירה אחרת. בצר לה היא הקימה אוהל מגורים בשדרות רוטשילד ועברה להתגורר בו. ליף פתחה דף “אירוע” ברשת החברתית פייסבוק שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה נגד מחירי הדיור שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה בתל אביב. ואכן רבים הצטרפו למחאה, שזכתה לשם “מחאת האוהלים”, ומאות אוהלים בשלל צבעים הוקמו לאורך השדרה. יושבי מאהל המחאה הציגו דרישות בנוגע ליוקר המחיה בעיקר בכל הקשור לדיור. בתוך שבועות שטף גל המחאה את הארץ.
עד מהרה הפך המאהל בשדרות רוטשילד מוקד וסמל של המחאה לא רק בתחומי הדיור. אל המחאה הצטרפו ארגונים חברתיים שונים ואנשים פרטיים שהרחיבו את הדרישות לצדדים נוספים בפן החברתי-כלכלי. יושבי המאהל קיימו פעולות מחאה בנקודות שונות בעיר. תחילה השתתפו בהם מאות ואלפים ועם הזמן גדל מספר המשתתפים והגיע למאות אלפים. בהפגנות נשאו סיסמאות כגון: “העם דורש צדק חברתי”, “רוצים צדק – לא רוצים צדקה”, “עבודת קבלן – פשע מאורגן”, ועוד, מה שמלמד שהמחאה חרגה בהרבה מתחום מחירי הדיור אל כלל הבעיות החברתיות בישראל.
ב. הפנייה אל ראש עיריית תל אביב רון חולדאי
בנוסף קיימו יושבי המאהל סדנאות ופעולות חברה לגיבוש היושבים במאהל ועוד. בספטמבר שלחה קבוצה מיושבי המאהל מכתב אל ראש העיר תל אביב רון חולדאי. במכתב הם סקרו את החיים במאהל ואת הקפדתם על אורח חיים נקי ומסודר. הם בקשו מראש העיר שיסייע להם להקים מודל של שיתוף פעולה קהילתי עירוני חדש, שישתף פעולה עם העירייה בשמירה על תרבות הדיור וישמש מודל לבניית חברה סולידרית וצודקת יותר.
גל-63624-13 עמ 61 – קבוצה מיושבי מאהל רוטשילד אל ראש העיר תל אביב רון חולדאי 1 21.9.2011
ג. הפניות אל שר הרווחה משה כחלון
המחאה לא הוגבלה לתל אביב. מחירי הדיור הגבוהים אפיינו גם מקומות יישוב נוספים ובעיקר הערים הגדולות והבינוניות. מאהלי מחאה הוקמו אפוא בערים נוספות ובהן: ירושלים, חיפה, באר-שבע, בת-ים, פתח תקווה ועוד ועוד. צעירים נטשו את בתיהם, הקימו אוהלים, פרסו שקי שינה והעבירו את יומם במאהלים. היו אלו ימי החופש מלימודים באוניברסיטאות וסטודנטים רבים נטלו חלק במחאת האוהלים. אגודת הסטודנטים הארצית בהנהגת איציק שמולי אף הייתה ממארגני המחאה. בירושלים הוקמו שלושה מאהלי מחאה בחלקם השתכנו חסרי דיור. ב-9 באוגוסט כתבו נציגים של חסרי הדיור משלושת המאהלים אל שר הרווחה משה כחלון, פרסו את מצוקתם הקשה ובקשו שיסיע במציאת פתרונות להם.
גל-63624-13 עמ 14 יושבי מאהלי מחאה בירושלים אל שר הרווחה והשירותים החברתיים משה כחלון 09.8.2011
המחאה הלכה והתרחבה ובשלב מסוים הקיפה, כאמור, את כלל הבעיות החברתיות. אימהות צעירות ארגנו את “צעדת העגלות” שבה מחו על יוקר המחיה ועל הקושי שהוא יוצר לגדל ילדים בישראל. ההסתדרות הכללית, ארגונים פוליטיים בעיקר מהשמאל, וארגונים חברתיים תמכו במוחים ודרשו רפורמה כללית בשירותי הרווחה בישראל. בניגוד למאהל ברוטשילד ובצפון תל אביב, שהתאפיינו באוכלוסייה ממעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד חלש כגון מחוסרי דיור, אימהות חד-הוריות, מובטלים צרכני סמים ועוד. הדבר בלט מאוד בירושלים. מ”מאהל אין ברירה” שהוקם בגן העצמאות בעיר, כתבו אימהות חד הוריות שהשתכנו בו לשר כחלון. הן פרסו את קשייהן הרבים להתקיים בכבוד במצב הקיים ובקשו למצוא להן פתרונות בעיקר כדי שילדיהן יזכו להזדמנות שווה: “אסור שילד לא יזכה להזדמנות שווה לחיים רק משום שבא ממקום מוחלש בחברה”, כתבו.
המחאה הלכה והתרחבה ובשלב מסוים הקיפה, כאמור, את כלל הבעיות החברתיות. אימהות צעירות ארגנו את “צעדת העגלות” שבה מחו על יוקר המחיה ועל הקושי שהוא יוצר לגדל ילדים בישראל. ההסתדרות הכללית, ארגונים פוליטיים בעיקר מהשמאל, וארגונים חברתיים תמכו במוחים ודרשו רפורמה כללית בשירותי הרווחה בישראל. בניגוד למאהל ברוטשילד ובצפון תל אביב, שהתאפיינו באוכלוסייה ממעמד הסוציו-אקונומי הבינוני, חלק מהמאהלים החדשים כללו ציבורים נוספים, חלקם ממעמד חלש כגון מחוסרי דיור, אימהות חד-הוריות, מובטלים צרכני סמים ועוד. הדבר בלט מאוד בירושלים. מ”מאהל אין ברירה” שהוקם בגן העצמאות בעיר, כתבו אימהות חד הוריות שהשתכנו בו לשר כחלון. הן פרסו את קשייהן הרבים להתקיים בכבוד במצב הקיים ובקשו למצוא להן פתרונות בעיקר כדי שילדיהן יזכו להזדמנות שווה: “אסור שילד לא יזכה להזדמנות שווה לחיים רק משום שבא ממקום מוחלש בחברה”, כתבו.
ד. פנייה אל מחלקת הרווחה של עיריית באר שבע
גם מאהל המחאה שהוקם בבאר שבע ריכז אליו אנשים עם בעיות כלכליות, נפשיות ובריאותיות שונות. מטה המאבק במאהל המחאה בעיר כתב אל מנהלת מחלקת הרווחה כי אמנם המאהל הוקם במחאה על מצוקת הדיור, אולם מתוך סולידריות ורצון שהמחאה תביא לשיפור חברתי נרחב, הם מבקשים שתשלח נציג למאהל שיטפל באנשים עם בעיות שהגיעו למאהל ובהם: קבצנים, אלכוהוליסטים, צרכני סמים אנשים שחווים אלימות קשה בבית ובעלי הפרעות נפשיות.
ה. פנייתו של איציק שמולי בעקבות המלצות “ועדת טרכטנברג”
בקיץ 2011 תפסה המחאה החברתית את מרכז תשומת הלב הציבורית. ערוצי התקשורת סיקרו בהרחבה ובשידורים ישירים את המחאה ואת ההפגנות, שבחלקן השתתפו בכירי האמנים בישראל. מנהיגי המחאה שאך תמול שלשום היו אלמונים לחלוטין, הפכו לכוכבי תקשורת שנציגיה חזרו אחריהם במרץ. הממשלה שנמצאה תחת לחץ ציבורי עצום להיענות לדרישות המפגינים ולבדוק את טענותיהם, הציגה בתגובה כמה צעדים כלכליים שנועדו להקל על הציבור. אולם המחאה לא שככה וב-8 באוגוסט 2011 הקימה הממשלה ועדה בראשותו של פרופ’ עמנואל טרכטנברג לגיבוש המלצות לטיפול בבעיות יוקר המחיה ובעיות אחרות שהעלו המוחים. מראשית פעולתה זכו הוועדה והרכבה לביקורת מצד מארגני המחאה. הוקמה אף ועדת מוחים אלטרנטיבית, “ועדת ספיבק – יונה” שייעצה לראשי המחאה ופרסמה המלצות משלה.
ב-26 בספטמבר פרסמה “ועדת טרכטנברג” את המלצותיה שכללו צעדים שיביאו, לדברי חבריה, להקלה ביוקר המחיה. ההמלצות זכו לביקורת רבה מצד מנהיגי המחאה, בטענה שאין בהן כדי לשפר את הבעיות העיקריות שמעיקות עליהם, ובעיקר מצוקת הדיור. בראשית אוקטובר שלח יושב ראש התאחדות הסטודנטים בישראל, איציק שמולי (לימים שר הרווחה), מכתב אל השר כחלון. הוא קרא לו שלא לאשר בממשלה את דוח “ועדת טרכטנבג” כמקשה אחת “בטרם יערכו בו שינויים מרחיקי לכת”. אמנם יש בהמלצות כמה סעיפים חיוביים בתחומי החינוך וקצת בתחום המיסוי, כתב שמולי אולם הוסיף: “חסרות בדוח המלצות אפקטיביות מרחיקות לכת אשר יוכלו לסייע בפתרון בעיות אי השוויון ויוקר המחיה (בראשן בעיית הדיור)”. ב-9 באוקטובר אשרה הממשלה את המלצות ועד טרכטנברג ברוב גדול.
בסתיו 2011 הלכה המחאה ודעכה. מארגני המחאה חשו שהיא הגיע לשיאה וכבר מיצתה את עצמה ויש לעבור לפעול בדרכים אחרות. בספטמבר פורק בתוך ימים המאהל ברוטשילד, חלק מרצון וחלק ביזמת עיריית תל אביב. הסטודנטים חזרו את ספסל הלימודים, תלמידי בתי הספר שבו מחופשת הקיץ וההתלהבות של ימי יולי – אוגוסט לא חזרה.
ו. פנייתו של ראש עיריית בת ים שלומי לחיאני אל שר הרווחה משה כחלון
אולם עבור חסרי הדיור המצוקה נותרה כשם שהייתה. האוהלים לא היו עבורם אקט של מחאה אל פתרון דיור חלופי דל. כחצי שנה לאחר גל המחאה הגדול, כתב ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, אל השר כחלון שאמנם “קולות המחאה בכיכת בת”א נדמו, אך המציאות הקשה של מחוסרי הדיור לא השתנתה”. במאהל בבת ים נותרו עדיין נותרו 11 משפחות מאז הקיץ, והוא ביקש שמשרד הרווחה ימצא פתרון מידי למימון שכר דירה עבור המשפחות האלו.
