שער רביעי- פעילותו של יצחק נבון כשר החינוך והתרבות

ניסיון לסכם את ימיו של יצחק נבון במשרד החינוך מעלה כי הייתה זו תקופה שידעה מעלות ומורדות. הוא נכנס למשרד החינוך עמוס בתכניות ובכוונות להזניק את מערכת החינוך ולעצב אותה בדמות הערכים שבהם האמין, ואותם ראה ככאלו שצריכים לשמש בסיס לחינוך הצעירים בישראל. נבון הציב לעצמו שורה של יעדים שאפתניים ובהם: החינוך הטכנולוגי, החינוך לדמוקרטיה ודו קיום, תרבות הדיבור והעברית, חינוך לערכים, אינטגרציה וכו’. בחלק מהם הוא הצליח במידה כזו או אחרת להגשים את שאיפותיו, כפי שעולה ממסמך ובו סיכם את הישגיו ערב פרישתו ממשרד החינוך (גל-15452/9, עמ’ 29) :

הישגיו אלו אף תוארו בהרחבה בפרסומים שהעלנו באתר ארכיון המדינה במסגרת הפרויקט להנצחת יצחק נבון (ראו לדוגמה: שר החינוך יצחק נבון והחינוך המדעי-טכנולוגי; בין השכלה לחינוך: הרפורמה של נבון בבחינות הבגרות; נבון ותכנית שיפע”ת ללימודי ערבית; פעולה למניעת אלימות בקרב בני נוער בתקופתו של יצחק נבון כשר החינוך; ועוד). אולם מדברי הסיכום של נבון ניתן ללמוד שהוא לא הצליח להגשים את כל יעדיו, וכי נחל אכזבות לא מעטות (ראו לדוגמה “לא נבון”? – המאבק על יום לימודים ארוך; שר החינוך נבון ומשבר ההשכלה הגבוהה; ועוד). אין בכוונתו של פרסום זה להציג עמדה שיפוטית לגבי הדרך שבה מילא יצחק נבון את תפקיד שר החינוך, אלא להציג שלצד ההישגים ידעו ימיו בתפקיד גם ביקורת ציבורית בלתי מבוטלת. כמו כן אין הפרסום עוסק בתפקידו כשר התרבות שם זכה נבון להצלחה רבה וקידם במרץ שורה של נושאי תרבות (ראו למשל: הנהגת סל תרבות לתלמידים בישראל; בין נסים גרמה לארתור רובינשטיין – רב תרבותיות מוסיקלית בעולמו של שר החינוך והתרבות נבון; ועוד). אולם נושאי החינוך היו חלק הארי במשרדו וגם תפסו את עיקר תשומת לבו של הציבור – ובכך התרכזנו.

.1 | א. ימי חסד - "האיש הנכון במקום הנכון"

‘טע ממכתב ברכה של ראפת דבסי

ב-1983 עזב יצחק נבון את בית הנשיא. נבון עזב את הנשיאות כדמות מאוד פופולרית, אפוף הערכה רבה והערצת הציבור. הוא התאים לתפקיד הנשיא כמו כפפה ליד ושנות נשיאותו נחשבו להצלחה אישית רבה שלו (ראו פרסומי ארכיון המדינה על תקופת נשיאותו). בניגוד לנשיאים שקדמו לו, היו לנבון שאיפות לחזור לפוליטיקה ולמלא בה תפקיד מרכזי. יש אפילו רבים שדברו עליו כראוי לשמש ראש מפלגת העבודה ומועמדה לתפקיד ראש הממשלה בבחירות הקרובות ב-1984. בסופו של דבר נחת נבון לאחר הקמת ממשלת האחדות בספטמבר 1984 בכיסא שר החינוך.

באופן טבעי נתלו בנבון תקוות רמות כמי שיצעיד את מערכת החינוך קדימה, וירים אותה למקומה הראוי. עם כניסתו לתפקיד הוצף נבון במכתבי ברכה מכל מגזרי החברה הישראלית. רבים כתבו שהוא האיש הנכון בזמן הנכון, כפי שכתב לו למשל מנהל בית התיכון הערבי המקיף ברמלה-לוד ראפת דבסי (גל18610/1 עמ 331). החרה החזיק אחריו גדעון פז שכתב: “מכל המועמדים האפשריים אין עוד אחד כמוך שנושאים אלו כל כך קרובים לו והוא – בתוכם” (גל18610/1 עמ’ 336).

קטע ממכתב ברכה של גדעון פז

:

.2 | ב. אכזבה וביקורת בתקשורת

מתוך המוסף 7 ימים, ידיעות אחרונות, ספטמבר 1985

אולם זמן לא רב לאחר שנכנס נבון לתפקידו, כבר הלכו ונערמו על דרכו מכשולים שהקשו עליו להגשים את יעדיו. הוא נכנס למערכת עמוסה בבעיות, ריבים, חיכוכים ומחלוקות ונאלץ להשקיע זמן רב בהתמודדות עמם. יתר על כן, נבון נכנס לתפקיד בממשלה שהציבה בראש סדר היום שלה התמודדות עם משבר כלכלי חריף ביותר. הממשלה החליטה על תכנית חירום כלכלית שנועדה להבריא את המשק ולהתמודד עם היפר-אינפלציה של כ-400%. לפיכך החליטה הממשלה מיד לאחר הקמתה באוקטובר 1984 על קיצוצים תקציביים נרחבים, וחלק ניכר מהקיצוץ הוטל על משרד החינוך. וכך במקום לחזק ולהרחיב את המערכת החינוך, נאלץ נבון, שקבע  ש”גם מערכת החינוך חייבת לתרום את חלקה להצלת הכלכלה ולהבראת המשק”, לפטר 1800 מורים קבועים ולבצע צמצומים כואבים בשעות ההוראה ובמערכת החינוך. במקום לעסוק בענייני רוח ברומו של עולם, מצא עצמו נבון עוסק “בכיבוי שרפות” ובמאבקים של יום קטנות. נבון עצמו הודה במכתב לתלמידה במרס 1986 כי “סדר היום שלו מושפע מאילוצים שונים כגון : יישוב סכסוכים, פתרון בעיות פדגוגיות ומנהליות דחופות וכדומה” (תיק גל-16810/2 עמ’ 253). יתר על כן, באותו במכתב לתלמידה כתב שעובדת היותו נשיא לשעבר “יש לה מגבלות שמשליכות גם על תפקידי הנוכחי”. היותו נשיא לשעבר, לצד אופיו הפשרני, חייבו אותו לשמור על כבוד מוסד הנשיאות גם בתפקיד שר החינוך. הוא גילה גישה ממלכתית למופת, הקפיד על רמה נאותה של דיון ונמנע מפולמוסים חריפים. הממלכתיות שלה היה מחויב מאז היותו נשיא חישקה אותו אפוא ומנעה ממנו לצאת לקרב בוטה על המטרות שהציב לעצמו. אלא שציבור המורים, הורי התלמידים והציבור בכלל רצו לראותו נאבק בחירוף נפש נגד הקיצוצים הכואבים במערכת, אך נבון, כאמור, נמנע מכך וזו גם לא הייתה דרכו בחייו הציבוריים.

הפער שהחל להסתמן בין התקוות העצומות שנתלו בנבון, לבין הקושי למלא אחר הציפיות נגס בדמותו הציבורית והיווה מקור לביטויי אכזבה וביקורת עליו. עיצומים ושביתות של מורים הכניסו חוסר סדר במערכת ונמתחה ביקורת על ניהול המשברים על ידי השר. סגנון ניהולו הפשרני והמתון נתפס כביטוי של חולשה, ועשרה חדשים בלבד לאחר שנכנס לתפקיד כבר העניק לו המוסף “7 ימים” של “ידיעות אחרונות” ציון “כמעט טוב” וכתב על החודשים שעברו: “כגודל הציפיות כן גודל האכזבה. הסתבר שאינו מנוסה בניהול מערכות גדולות, הוא נעדר תקיפות וסמכותיות”, והמשיך והגדיר אותו כהססן וחסר יכולת החלטה.

אם ביקורת בעיתון כמו “ידיעות אחרונות” עוד יכולה הייתה להיות מוסברת במניעים של יריבות רעיונית, הרי ששבעתיים כאבה לנבון ביקורת שהוטחה בו מבית – מחוגי תנועת העבודה. מיקיר התנועה הוא מצא את עצמו בסוף אוגוסט 1985 מותקף בצורה חריפה ולעגנית במוסף “דבר השבוע” של עיתון הבית “דבר”. הכותבת האשימה אותו כמי שמתעסק בקטנות כמו הגייה נכונה של מילים וחסר יכולת להגיד דברים ברורים ונחרצים ולהכריע בדברים הגדולים. לגבי גישתו המאופקת והמנומסת טענה שאינה מתאימה במציאות סוערת שבה מערכת החינוך הולכת ומתדרדרת, והגדירה זאת כ”כשתיקה מצופה בשוקולד”. נבון הואשם כמי שאינו פועל כדי להנחיל את ערכי תנועת העבודה וכמי שמתרפס בפני החוגים הדתיים. את מאמרה סיכמה כך: “עול הנשיאות ירד משכמו של יצחק נבון. אבל הוא ממשיך לא להתערב, לא לסובב את הסוויץ’ ממצב “נשיא” למצב “איש ביצוע” (“דבר השבוע” 30.8.1985. תודה לארכיון מכון לבון). בתגובה שלח דובר משרדו, ישראל כהן,  מכתב מחאה חריף לעורכת “דבר” חנה זמר ובו הביע זעזוע “מהכתבה השחצנית, המרושעת והזדונית על השר יצחק נבון שהופיעה ב”דבר השבוע”. הוא הודיע שבתגובה הפסיק נבון את המינוי על “דבר” (תיק”: גל18610/1 עמ’ 70).

במחצית השנייה של תקופת כהונתו של נבון במשרד החינוך חל שיפור במצב המשק. הקיצוצים בתקציביו הופסקו ובעקבות זאת הצליח נבון להוציא לפועל כמה מתכניותיו לשיפור מערכת החינוך (ראו לעיל). אולם הישגיו לא העלימו את התדמית השלילית שהודבקה לו בשנים “הרזות”. הביקורת בעיתונות לא רוככה. בספטמבר 1987 נאלץ דובר המשרד ישראל כהן להכחיש באזני כתב העיתון “חדשות” אילן כפיר את אמירתו במאמר בעיתון ש”נבון לא מצא את עצמו במשרד החינוך והלך לאיבוד” (גל-18610/3 עמ’ 109)

ב-1989 כבר הפכה הביקורת ב”חדשות” לארסית. נבון כונה בכתבה “נפל” ו”לא חכם גדול”. בעקבות הכתבה אף רמז לו אזרח בשם ישעיהו גביש  שישקול התפטרות ו”יפה שעה אחת קודם”

.3 | ג. מכתבי ביקורת מהציבור

הביקורת על שר החינוך נבון לא הייתה נחלתם של אמצעי התקשורת בלבד. ככל שחלפו החודשים, כך הלכו ורבו מכתבים שהגיעו אל לשכתו של נבון ובהם הבעת אכזבה, ביקורת ואף קריאות להתפטרותו. “המצב ממש מאכזב….היכן כוח השכנוע שלך…מעולם לא שררה הפקרות כזו הגובלת בשערורייה” (בעקבות שביתות המורים במערכת החינוך), כתבה לו ביוני 1985 אזרחית שקודם קראה לו להמשיך לכהונה שנייה כנשיא המדינה (גל-18610/3, עמ’ 99); “מערכת החינוך נמצאת על עברי פי פחת”, כתב לו אזרח אחר באותו החודש. לקראת סוף כהונתו קיבל באפריל 1989 מכתב מאזרחית  שלאחר ששבחה אותו על תקופת כהונתו כנשיא, המשיכה וכתבה: “בתקופת כהונתך הבאת את החינוך לתת חינוך. שום ערכים חדשים לא נרכשו והישנים נמחקו כלא היו, ואין צורך להוסיף מילה”. “השר משרת לפי מיטב אמונתו והכרתו את מערכת החינוך בארץ , ומנסה לקדמה במגבלותיה האובייקטיביות הקיימות במדינתנו”, כתב במכתב תשובה עוזרו של נבון  (גל-18613/6 עמ’ 163-157) .

הביקורת על נבון הגיעה גם מחוגי מפלגתו מפלגת העבודה. אם ב-1984 ראו בו רבים נכס אלקטורלי חשוב למפלגה לקראת הבחירות, הרי שעתה היו שראו בו נטל במעמדה של המפלגה. ביוני 1988, לקראת מערכת בחירות הממשמשת ובאה, קרא לו חבר מפלגה העבודה להתפטר מתפקידו משום ש”אינך כוח אלקטורלי אלא מעמסה במפלגת העבודה” (גל 18611-6 עמ 351).

גם ביו חברי הכנסת זכה תפקודו לביקורת והתקפות אישיות עליו. ביוני 1989 העביר חבר הכנסת רפאל איתן (רפול) לנבון מכתב שקיבל מארגון בלתי ידוע בשם “ארגון לאומי לזכויות הילד” מכתב ביקורת חריף שבו הם קראו להתפטרותו בשל כשלי מערכת החינוך. “ילדים מתדרדרים דרך בתי הספר לסמים ופשע והופכים לנטל על החברה בישראל” כתבו בין יתר טענותיהם החמורות על מצב החינוך בישראל(גל-18610/4 עמ’ 47). . רפול, ראש סיעת “צומת” שישבה באופוזיציה, כתב לנבון שאמנם הארגון אינו מוכר, אבל הוסיף במילים בוטות שטענותיהם על הנעשה במערכת החינוך נכונות, והיא “כושלת מפגרת והרוסה” (שם, עמ’ 45).

מעליב במיוחד היה “גיליון הערכה לתלמיד – יצחק נבון” ששלח עוד גוף בלתי מוכר, ובו העניק לו בטון לעגני רווי בהומור שחור ציונים נמוכים מאוד בתחומים שקשורים למילוי תפקידו (גל-18610/4 עמ’ 22):

בדרך כלל לא הגיב השר נבון למכתבי ביקורת שנשאו אופי אישי,  ועוזריו אשרו בלשון לקונית שהמכתב התקבל, או הוסיפו לכל היותר שהשר פועל כמיטב יכולתו ועל פי הבנתו למען מערכת החינוך במסגרת האילוצים הקיימים. אולם בספטמבר 1989 חרג נבון ממנהגו בעקבות מכתב שנשלח אליו על ידי עולה שמתגורר בישראל כבר חמש שנים. הלה האשים אותו בשפה בוטה ועולבת בחוליי מערכת החינוך, קרא לו להתפטר ואף רמז בצורה מכוערת כי “ברור שרכב השרד המפואר מסוג וולבו  שמשמש את נבון מעניין אותו יותר מאשר עתידם של הצעירים בישראל”. הפעם ענה ראש לשכתו ויועצו של נבון יצחק שפירא בפירוט לטענותיו (גל-18613/7 עמ’ 245-244).

.4 | סיכום

את ימיו של יצחק נבון בתפקיד שר החינוך, ואת השפעתו ארוכת הימים על מערכת החינוך, יש לשפוט על פי מעשיו והישגיו ולאו דווקא על פי כתבות בתקשורת ומכתבים מהציבור. אולם בדבר אחד כנראה שאין ספק – השנים האלו הביאו לירידה משמעותית בדימויו הציבורי – משיא כל הזמנים בעת כהונתו כנשיא, להתדרדרות נמשכת לאורך שנותיו כשר החינוך. לימים אף הודה נבון בספרו האוטוביוגרפי ש”היה זה משגה ללכת לפוליטיקה לאחר הנשיאות. גם היום אני סבור שמי שהיה נשיא צריך לסיים בכך את הקריירה הפוליטית שלו” (יצחק נבון, כל הדרך, 2015, עמ’ 185) . ב-1990 הוא סיים את תפקיד שר החינוך, ולא הציג את מועמדותו לכנסת לקראת הבחירות הכלליות ב-1992. באותה שנה פרש סופית מהמערכת הפוליטית ולא שב יותר למלא תפקידים ממלכתיים כנבחר ציבור. מכלול של סיבות גרמו לכך ויתכן שתרמו לכך גם התסכולים והאכזבות במשרד החינוך.

בשנים הבאות המשיך נבון למלא מדי פעם תפקידים ציבוריים כמו יו”ר ועדת החקירה לתרומות הדם של האתיופים, יו”ר העמותה לציון 500 שנה לגירוש ספרד, יו”ר חבר הנאמנים של “נאות קדומים” וכמו כן הרבה לעסוק בטיפוח מורשת ספרד והמזרח. כיום ניתן בהחלט לומר שלמרות תפקודו השנוי במחלוקת של נבון כשר החינוך, הרי שדמותו ותדמיתו הציבוריות חיוביות ואיתנות. הוא זכור לטובה בזכות היותו נשיא המדינה נערץ ואהוב על הציבור, ובזכות פעילותו הרבה והמבורכת בתחומי הרוח והתרבות במדינה.