שער שני - פעילותו של הנשיא נבון בתחום החברתי תרבותי

ד.1 | מפעל טמפו למען העיירה ירוחם

ביקוריו הראשונים של יצחק נבון כנשיא יועדו למקומות ויישובים בפריפריה המרוחקת ממרכז הארץ, ומקומות שמייצגים בהרכב אוכלוסייתם את השכבות החלשות יותר בחברה הישראלית ואת קשיי החיים בישראל. מקום מיוחד הקדיש נבון לעיירות הפיתוח (ראו למשל: “איזה נשיא עממי” – ביקור ביישובי הצפון, האם יש קונסרבטוריון בירוחם?).

כמזכירו של ראש הממשלה בן-גוריון, ליווה נבון את תהליך הקמתן של עיירות הפיתוח בשנות ה-50 וה-60. לא היה זה תהליך פשוט. אוכלוסייה חלשה באופן יחסי רוכזה במקומות מרוחקים, בדרך כלל שלא ברצונה, והיו לכך השלכות קשות על העיירות ותושביהן. עיירות הפיתוח התקשו להתרומם וסבלו מבעיות של עזובה ותדמית ירודה. המושג “עיירת פיתוח” החליף במידה רבה את “המעברה” כשם נרדף לנחשלות כלכלית וחברתית. ממשלת ישראל בקשה להקל על הבעיות בעיירות הפיתוח על ידי הקמת מפעלי תעשייה בהן. מי שדחף ויזם היה בעיקר פנחס ספיר, שר המסחר והתעשייה 1965-1955, 1972-1970 ושר האוצר 1974-1963. אחת הדרכים שבהן נקט ספיר הייתה גיוס תעשיינים בישראל וכמו כן בעלי הון יהודים מחו”ל, להשקיע בהקמת מפעלים בעיירות הפיתוח, על ידי מתן הטבות כלליות למשקיעים.

למשל ב-1961 שכנע ספיר תעשיין טקסטיל יהודי מצ’ילה בשם ישראל פולק להקים מפעל טקסטיל בעיירה קריית גת, שקיבל את השם “פולגת”. המפעל הפך לתשלובת שסיפקה את עיקר מקורות הפרנסה לעיירה. בשנת 1968 הקימו משה בורנשטיין בעל חברת טמפו, ובנו צבי את “תשלובת טמפו בעיירה ירוחם” ובה ארבעה מפעלים.

בביקוריו בעיירות הפיתוח ובחומרי הרקע שהוכנו לקראתם, נחשף נבון לבעיות המקומיות; המצב הסוציו-אקונומי הירוד של תושביהן ודלות חיי החברה והתרבות בהן לעומת ערי מרכז הארץ. הוא גם התרשם שטיפול הממשלה ביישובים מתמצה בשטחי פעולה מסורתיים כגון דיור, תעסוקה, בריאות, חינוך פורמלי ועוד, ולא ניתן כמעט דגש לניסיון לשפר את החיים באמצעות פעולות מתוך הקהילה עצמה. נבון ביקש שביקוריו בעיירות הפיתוח לא ייערכו לשם מראית העין בלבד, אלא יביאו גם ליזמות לפיתוחן ושיפור החיים בהן. הוא ראה במפעלים הקיימים בעיירות לא רק את הכלי המרכזי לחיזוקן הכלכלי, אלא גם כלי כדי לשפר את חיי החברה והתרבות בהן. הוא יזם רעיון ליצירת פעולות לקידום מקצועי ותרבותי של העובדים במפעלים, כדי לשפר את רמתם בתקווה שהדבר יקרין גם על העיירה כולה.

יצור בקבוקים במפעל טמפו בירוחם, 17.9.1968. צלם: משה מילנר, לע”מ

כשבועיים לאחר כניסתו לתפקיד ביקר נבון בעיירה ירוחם בנגב המרוחק. חלק ניכר מסיורו בעיירה הקדיש למפעלים טמפו ונגב קרמיקה (על הביקור ראו: “יש קוסבטוריון בירוחם?) בעקבות הסיור פעל הנשיא במרץ כדי לקדם את העיירה. באוקטובר זימן ללשכתו את ועדי העובדים של תשלובת טמפו ושמע מהם טענות קשות על היחס לעובדים ועל הפערים והניכור בין העובדים רובם תושבי ירוחם, לבין ההנהלה שחלקה אינה מתגוררת בעיירה. “הקשר בין התושבים למפעל הוא קשר של עבודה בלבד”, אמר אחד המשתתפים (תיק: פרויקט פועלים בתעשייה כולל תרבות במפעלים, נ-295/20, עמ’ 36-35), בינואר 1979 נפגש עם הנהלת החברה ופרנסי ירוחם. מחלקם שמע נכונות להשקיע בשיפור רמתם התרבותי של העובדים והעיירה, ואילו אחרים טענו שהמצב כה חמור שנדרשת פעולה ממלכתית מלמעלה ולא על ידי המפעל עצמו. “מסגרת העבודה היא המחייבת את הפועלים – ומשום כך יכול המפעל לשמש מנוף לשינוי פני העיירה”, אמר הנשיא בפגישה (נ-295/20 עמ’ 34-30).

בעקבות הפגישה עם נבון שלח בעל המפעל שמואל בורנשטיין לנבון הצעה שהכינה לבקשתו הנהלת תמ”ז (תעשיות מכלי זכוכית, ששייכת לתשלובת טמפו ובה הועסקו כשליש ממפרנסי העיירה) “למען הקידום המקצועי והעלאת הרמה התרבותי של ציבור עובדיה….וקידומם במישורים שצוינו לעיל עשוי להשפיע על כלל תושבי העיירה” (נ-295/20, עמ’ 41-37).

ד.2 | מפעל פולגת לסיוע לעיירה קריית גת

נבון המשיך לפעול למען קידום רעיונותיו. ב- 6 ביוני 1979 קרא באספה הכללית של התאחדות התעשיינים לפתח פעילות תרבות במפעלים, וכמה ימים לאחר מכן בביקור באור-עקיבא סייר בשלושה מפעלים ויצא בהכרזה על רצונו ליזום ולקדם את נושא הקשר בין “מקום העבודה, הפועלים ומשפחותיהם”, ואמר כי בכוונתו להקים ועדה מצומצמת לקידום המטרה הזו. הוא זכה לתמיכה ונכונות לשיתוף פעולה מצד ההסתדרות הכללית (נ-295/20 עמ’ 27). כמו כן קיבל מכתב מנשיא התאחדות התעשיינים אברהם (בומה) שביט שמינה נציג לוועדה והביע תקווה “שבכוחות משותפים יעלה בידינו לקדם נושא זה” (נ-295/20 עמ’ 25). אולם היו גם תעשיינים שהביעו הסתייגות ואף התנגדות ליזמתו של נבון. לטענתם מפעלי תרבות במפעלים אינם מוכרים לצרכי מס דבר שיטיל עול כבד על המפעלים ולכן אינו מעשי (נ-295/20, עמ’ 19).

תפירת מקטרונים במפעל פולגת בקרית גת, 28.7.1980. צילום: יעקב סער, לע”מ

תגובות חיוביות ליזמתו של נבון הגיעו גם ממשרד העבודה והרווחה בראשות השר ישראל כץ ומ”המכון לחקר עבודה ורווחה” באוניברסיטה העברית שציין שיזמתו עשויה לקדם את רעיון “המפעל הקהילתי כדגם לארגון העבודה” שאותו שוקד המכון לקדם. נבון נפגש עם אנשי המכון  והעומד בראשו, פרופ’ משה ליסק, שאף שלח לו הצעה מפורטת שהכין המכון בעניין הזה (נ-295/20 עמ’ 17-9).

אחת מעיירות הפיתוח שבה התקיימה פעילות תעשייתית ענפה הייתה (והינה עד היום) קריית גת, בירת חבל לכיש, שעקב כך היה מצבה משופר באופן יחסי לעומת עיירות פיתוח אחרות. קרבתה היחסית למרכז הארץ משכה יזמים שבקשו ליהנות מההטבות שנתנה הממשלה למי שמקים מפעל באזורי פיתוח. השילוב הזה משך את לבו של נבון שראה בעיירה כר נרחב לפעולה. ב-27 ביוני 1979 סייר נבון בקרית גת ובתשלובת פולגת בעיירה ובה ארבעה מפעלים, שוחח עם ההנהלה ועם חלק מהפועלים. “אנשים רבים שואלים אותי מה נותנים לי הביקורים במקומות שונים בארץ. תשובתי היא: אני אגואיסט ובביקורים אלו אני רואה את ארץ ישראל היפה, היוצרת והמתנדבת. תופעות אלו מכסות על התופעות השליליות הקיימות לצערנו בחיינו היומיומיים”. כך אמר נבון למארחיו בפולגת. אולם נבון לא ביקר רק כדי להתפעם. זמן לא רב לאחר מכן נפגש עם חברי ועדי התשלובת ואנשי מועצת הפועלים בקרית גת. לבקשתו הכינה מועצת הפועלים “הצעה לפעולה תרבותי חברתית לעובדי תשלובת פולגת” (נ-354/20 עמ’ 5)

תיקים לעיון נוסף:

סיור הנשיא בירוחם, נ-354/4

סיור הנשיא באור עקיבא, נ-354/11

פרויקט פועלים בתעשייה כולל תרבות במפעלים, נ-295/20

סיור הנשיא בקרית גת, נ-354/16