לא אחת ולא שתיים אנו שומעים על מצוקתם הכלכלית של סופרים, משוררים ואנשי תרבות אחרים. אמנם “עם הספר” יצר מתוכו יוצרים ואנשי ספר רבים, אולם קהל הקונים בישראל ליצירות ספרותיות קטן באופן יחסי, והקושי להתפרנס מספרות ותחומי אמנות אחרים חוזר כחוט השני בהיסטוריה התרבותית של המדינה.
המצוקה הזו לא הייתה זרה ליצחק נבון. בתפקיד נשיא המדינה הרבה לסייע לסופרים מקרן עמו”ס, קרן עזרה לסופרים ומשוררים, שייסד אחד מקודמיו זלמן שזר, שהיה איש בעל לב חם, משורר וסופר ומקורב מאוד לחוגי ספרות ושירה. אולם הקרן נועדה לסייע ליוצרים בפרסום יצירות בלבד ולא היה בה פתרון למצוקות כלכליות שאליהן נקלעו לא מעטים מהם. לכך נועדו קרנו אחרות בבית הנשיא. (ראו: “קרן לעמו ירים – תרומות ומענקים מקרנות הנשיא“)
לכן לא הופתע נבון כשהגיע אליו בקשה ממחליפו בתפקיד, הנשיא חיים הרצוג, לסייע לסופר, המשורר והמתרגם ש. שלום (שלום יוסף שפירא). הרצוג קיבל ביוני וביולי 1987 מכתבים מאהוד קריב, בנו של הסופר והמתרגם אברהם קריב, שהעיד על עצמו: “בן של סופר, שהרגיש בימי ילדותו פרושה של דלות”. קריב ביקש לסייע לש. שלום שמצבו קשה. הוא סיפר שפנה לרבים אך ללא הועיל. בין היתר פנה אל קרן גמילות חסדים של אגודת הסופרים, אולם לא הזכיר את שמו של שלום משום שהלה בוש בעובדה שהוא פונה אל האגודה שהוא משמש נשיא כבוד שלה….., (תיק לשכת השר יצחק נבון – יומן שוטף, גל 15447/1 עמ’ 32)