ב.1 | "סבירות נמוכה" לפרוץ מלחמה – "קשה להניח שכל זה עומד שם על הגבול ויסכנו כל זאת משום שהם רוצים להפגיז איזה יישוב.."
באוגוסט 1973 הוחלט על ביטול כוננות “כחול לבן”, שהוכרזה בעקבות הידיעות המודיעיניות שהתקבלו באפריל ובמאי כל כוונת מצרים וסוריה לפתוח במלחמה, ועל חזרתו של צה”ל לשגרה. ב-13 בספטמבר 1973 תקפו מטוסי קרב של חיל האוויר הסורי מטוסים של חיל האוויר הישראלי שעסקו במשימת צילום. בקרב האוויר שהתפתח מעל הים התיכון הפילו המטוסים הישראליים 13 מטוסי קרב סוריים. מאותו היום ואילך גברה המתיחות לאורך קווי הפסקת האש ברמת הגולן. כעבור ימים מספר אף החלו להגיע דיווחים על תגבור המערך הסורי בחזית רמת הגולן, אם כי הדיווחים הצביעו על כך שהמערך הוא הגנתי בלבד. יש הרואים בתקרית זו את תחילת המדרון שהוביל לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.
שלושה ימים לאחר מכן סקר הרמטכ”ל בפני השרים בישיבת הממשלה השבועית את התפתחות הקרב האווירי שבו הופלו המטוסים הסורים ומטוס מיראג’ ישראלי אחד. בתשובה לשאלות השרים אמר דדו שעלולה לבוא תגובה צבאית סורית אך העריך שזו לא תהיה בהיקף גדול. שר הביטחון דיין חזר גם הוא על ההערכה שהסורים יגיבו בדרך מוגבלת כלשהי. שר החוץ אבן סקר את התגובות הבינלאומיות לתקרית. איש מן הדוברים לא העלה את האפשרות שהתקרית עלולה להתפתח לפעולת איבה בקנה מידה גדול. (פרוטוקול ישיבת הממשלה 16/09/1973, ע’ 2 – 12).
בכל אותם החודשים רקמו מצרים וסוריה בסודיות רבה את תכניות המלחמה ואת ההונאה המודיעינית שקדמה לה, ושהצליחה להוליך שולל את מערכת המודיעין הישראלית. התכנית כללה יציאה להתקפת מחץ משותפת של סוריה ומצרים נגד ישראל שנועדה להחזיר את רמת הגולן לידי סוריה וחלק משטח סיני לידי מצרים.
בשלהי ספטמבר הלך וגבר זרם המידע המודיעיני שנמסר לצמרת הביטחונית בישראל על תהליך מתמשך של תגבור המערך הסורי בגולן, ועל תנועת כוחות מסיבית של הצבא המצרי באזור תעלת סואץ. נערכו התייעצויות והערכות מצב לגבי כוונותיהם אלו של המצרים והסורים. אולם לראש הממשלה ושריה הבכירים נמסרה הערכה מרגיעה מאמ”ן, הגוף המודיעיני שנקבע כמעריך הלאומי, לפיה אין מידע שמצביע על התקפה קרובה מצרית-סורית על גבולות ישראל. הערכה זו הייתה מבוססת על ההנחה, שכונתה לימים “הקונספציה”, שמצרים תפתח במלחמה רק כשיבשילו מספר תנאים שיבטיחו הצלחה מבחינתה, ואלו טרם הגיע זמנם, ואילו סוריה לא תתקוף ללא מצרים ולכן לא תצא למלחמה בקרוב. הערכות אמ”ן הגדירו את תנועות הצבא המצרי כתרגיל שגרתי שעורך צבא זה מדי סתיו, ותגבור המערך הסורי נתפס כצעדים הגנתיים מפני התקפה ישראלית. בכל זאת, הוחלט בראשית אוקטובר על תגבור מסוים של מערך הכוחות של צה”ל ברמת הגולן.
על סמך ההערכות שמרגיעו של אמ”ן, יצאה ראש הממשלה מאיר ב-30 בספטמבר לשטרסבורג כדי להשתתף במועצת אירופה שהתכנסה בעיר. גולדה אף האריכה את שהותה באירופה והמשיכה משם לווינה כדי להיפגש עם קנצלר אוסטריה ברונו קרייסקי, ולנסות לשכנעו לבטל את החלטתו לסגור את מחנה המעבר לעולים מברית המועצות בשנאו, כהיענות לדרישה של מחבלים פלסטינאים שתקפו רכבת של עולים מברית המועצות בדרכם לווינה ולקחו בני ערובה.
ב-2 באוקטובר שבה גולדה לישראל. בכל ימי שהותה באירופה הוסיפו להתקבל במערך המודיעין דיווחים על החמרה בהיערכות הסורית ברמת הגולן ועל הגברת הכוננות בצבא מצרים לאורך תעלת סואץ. אולם כל הסימנים שהצביעו על אפשרות של פתיחת מלחמה שבו ונדחו על ידי ראשי אמ”ן והערכותיהם התקבלו על דעת מפקדי הצבא. שר הביטחון דיין היה רגוע פחות מן המצב, בעיקר לאורך הגבול ברמת הגולן, וחשש מהתקפת פתע סורית מקומית. על פי בקשתו התכנסה ביום המחרת, ה-3 באוקטובר, התייעצות צבאית-מדינית בהשתתפות ראש הממשלה, שר הביטחון, השרים אלון וגלילי, הרמטכ”ל אלעזר, וקצינים בכירים ממערך המודיעין בהעדרו של ראש אמ”ן אלי זעירא.
את הישיבה פתח שר הביטחון שביקש לדון במצב בגזרות, בידיעות המודיעיניות על כוונות מצרים וסוריה ובהיערכותו של צה”ל. דיין אמר שבגזרה המצרית קיים מכשול טבעי ואחריו מדבר רחב, ואין בקרבתה יישובים ולכן “אם תהיה שם מלחמה – אז תהיה”. הוא הביע יותר דאגה מאפשרות של פריצת מעשי איבה בגזרה הסורית שבה אין מכשול טבעי ושיישובים ישראליים נמצאים בקרבת הגבול. את עמדת אמ”ן הציג בפני ראש הממשלה אריה שלו, ראש חטיבת המחקר באמ”ן. הוא סקר את הידיעות המדאיגות שהתקבלו ושמצביעות על פתיחת מתקפה קרובה של צבאות סוריה ומצרים אך הדגיש שמדובר במספר מצומצם של מקורות. שלו מסר שכוחות הצבא הסורי בגזרת רמת הגולן אמנם נמצאים במערך חירום, אולם בפריסה הגנתית שנובעת מחשש מהתקפה ישראלית. עם זאת יש בפריסה הזו חריגים שיכולים ללמד גם על אפשרות של הכנות להתקפה. שלו המשיך ומסר שהצבא המצרי נמצא בעיצומו של תרגיל גדול שכנראה מדמה את כיבוש סיני. הוא דיווח שהצבא נמצא בכוננות עליונה אך הוסיף כי “יש ידיעות ודאיות שזה תרגיל”. את דבריו סיכם שלו באמירה בוטחת: “על כן, אפשרות של מלחמה משותפת – מצרית-סורית, אינה נראית לי סבירה”, משום שלא חל שינוי בהערכתם של המצרים שהם עדיין אינם מוכנים למלחמה.
הרמטכ”ל אלעזר אמנם הצטרף לסיכום של דברי אמ”ן אך הסביר שהצבא הסורי יכול לעבור באופן מפתיע להתקפה מתוך המערך ההגנתי שלו. הוא הציע שבמקרה כזה תהיה תגובת צה”ל חריפה מאוד ותכלול התקפות של חיל האוויר על מטרות אסטרטגיות רבות בסוריה. בתשובה לשאלה של גולדה אמר דדו שגם אם תהיה התקפה סורית ואפילו הצלחות מקומיות פה ושם, צה”ל יוכל לבלום את המתקפה. “על התקפה גדולה יותר אני מעריך שנדע מראש” אמר הרמטכ”ל, והוסיף שהתגבור המסוים של הכוחות ברמת הגולן עם כוננות בחיל האוויר “אלה אמצעים סבירים”. דדו סיים את דבריו בהסתייגות שעל אף כל ההסברים שהועלו אין לו הסבר משכנע מדוע הסורים נמצאים במערך חירום כזה.
דיין עמד על שתי נקודות חשובות: א. הסורים בניגוד להגיון ההגנתי ריכזו את מערך טילי הנ”מ שלהם דווקא בגזרה הדרומית של רמת הגולן ולא בעמדות הגנה על דמשק, דבר שמלמד על רצונם לחזק דווקא את יכולת הפעולה תחת מטרית טילים ברמת הגולן. ב. בניגוד למצרים שזקוקים לכמה שלבים של מלחמה כדי לכבוש את סיני, יכולים הסורים לכבוש את רמת הגולן בצעד אחד ולהחזיק בה אחר כך בהסתמך על מכשולים טבעיים, “והיא פתרה את הבעיה הלאומית שלה מבחינה זו, ששחררה את רמת הגולן מאתנו. זה מניע מאוד מאוד מפתה ומגרה”, אמר דיין. ראש הממשלה בדבריה התרכזה בצורך לנצל את המצב כדי לקדם אספקת פריטי נשק מארצות הברית. בפגישה לא התקבלו החלטות אך טון הדברים היה שצה”ל ממשיך בהיערכותו הקיימת למעט תגבור מסוים של כוחות ברמת הגולן. הוחלט לקיים דיון על המצב בממשלה ביום א’ לאחר יום הכיפורים שעמד לחול בשבת. (התייעצות צבאית מדינית, 3/10/1973, א-7049/19, ע’ 44 – 74).
יום שישי ה-5 באוקטובר עמד בסימן צום יום הכיפורים שעמד להתחיל בערבו. אולם במהלך הלילה שקדם לו הגיעו דיווחים מדאיגים על פינוי רחב היקף של משפחות היועצים הסובייטים ממצרים ומסוריה, בעזרת צי מטוסים ששלחה ברית המועצות במשך הלילה לדמשק ולקהיר. לאור זאת הוכרזה כוננות כללית בדרגה הגבוהה ביותר במערך הסדיר בצה”ל, אך עדיין ללא כל גיוס מילואים. באותו בוקר כונסה פגישה דחופה בלשכתה של ראש הממשלה בהשתתפות שר הביטחון, הרמטכ”ל וראש אמ”ן. זעירא תיאר את הידיעות על פינוי משפחות היועצים הסובייטים ואת הסיבות האפשריות לצעד מפתיע זה. הוא אמר שאין לישראל הסבר טוב לצעד הזה של הסובייטים. הוא חזר על הערכתו שאין מדובר בהכנות להתקפה והכוננות של צבאות ערב היא הגנתית מחשש שישראל תתקוף. זעירא מסר בישיבה שראש המוסד זמיר יצא לחו”ל לפגישה חשובה בעניין זה עם סוכן (אשרף מרוואן) ועתיד למסור מידע רב חשיבות הלילה. הרמטכ”ל נשאר איתן בדעתו שלא צפויה התקפה מצרית-סורית אבל מסר שצה”ל נקט בהכנות לכול מקרה. הוא הניח: “שבאם הולכים לתקוף נקבל אינדיקציות יותר טובות”. לאור הידיעות המדאיגות הוחלט בפגישה להעביר באמצעות האמריקאים ודרך הסובייטים הבהרה לסוריה ולמצרים שישראל אינה מתכוונת לתקוף. כמו כן הוחלט לכנס ישיבת ממשלה דחופה עם השרים שנותרו באזור תל אביב, ללא אלו שכבר יצאו לבתיהם ברחבי הארץ לרגל החג. (סיכום התייעצות אצל ראש הממשלה, 5/10/1973, א-7049/19, ע’ 36 – 42).
אחר הצהריים התכנסה ישיבת ממשלה מאולתרת. השתתפו בה לבד מראש הממשלה שישה שרים בלבד ולצדם ראש אמ”ן והרמטכ”ל, והיא אף הוגדרה כהתייעצות מדינית-ביטחונית ולא כישיבת ממשלה. שר הביטחון דיין מסר שבידיעות חדשות שהגיעו במהלך היממה האחרונה יש כדי לצייר תמונה מעט שונה באשר לסיכויי פרוץ מלחמה לעומת ההערכות השליליות שהיו בתקופה האחרונה, ובכל מקרה ידיעות אלה מצדיקות כינוס ישיבה דחופה שלא מן המניין. ראש אמ”ן מסר שהצבא הסורי נמצא במערך חירום מלא ומתרגל מה שנראה כמו תכנית לכיבוש הרמה. עוד מסר שגם אצל המצרים חל תגבור משמעותי של כוחות באזור תעלת סואץ וניכרים סימנים רבים של כוננות למלחמה. בשני הצבאות ההיערכות היא הגנתית מתוך חשש מהתקפה של צה”ל, העריך ראש אמ”ן, אך היא מאפשרת גם אופציה התקפית. הוא דיווח על הפינוי המפתיע של משפחות היועצים הסובייטים ועל עזיבה גורפת של כלי שיט סובייטים את נמל אלכסנדריה. בהמשך הישיבה חזר זעירא שוב על הערכותיו בדבר הסבירות הנמוכה לפתיחת פעולה צבאית על ידי סוריה ומצרים בעיקר בכול הקשור ליציאה למלחמה גדולה.
הרמטכ”ל חזר על דבריו מישיבת הבוקר שהערכת אמ”ן “שאיננו עומדים בפני מלחמה היא הערכה היותר סבירה בעיני”. אולם כמו ראש אמ”ן ושר הביטחון לפניו, היה הפעם דדו נחרץ פחות לגבי הקביעה שלא תפרוץ מלחמה. הוא שב על הערכתו שבמידה שכן, יספק מערך המודיעין התרעה מספקת לפני כן ולכן אין כרגע צורך לגייס מילואים: “גיוס מילואים ואמצעים נוספים אנו שומרים לאינדיקציות נוספות” אמר דדו. הוא התכוון לאותם אמצעי מודיעין מיוחדים שאמורים היו לספק את ההתראות, ובדיעבד הסתבר שכלל לא הופעלו באותה השעה על ידי אמ”ן.
התחושה שעלתה מדברי המשתתפים בדיון הייתה שונה מזו שעלתה בדיונים שקדמו לה. הפעם דומה היה שהמשתתפים מעריכים שפריצת מעשי איבה בדרגה כלשהי בטווח הקרוב סבירה הרבה יותר משהייתה. ראש הממשלה גולדה מאיר הגיבה בטון ספקני על ההערכות שעלו בישיבה שיתכן כי הסורים ינקטו בפעולה מוגבלת של הפגזת ישובים: “קשה להניח שכול זה עומד שם על הגבול ויסכנו כל זאת משום שהם רוצים להפגיז איזה יישוב…”. עם זאת, הקרינו דברי המשתתפים ביטחון ביכולתו של צה”ל להתמודד, גם בפריסתו הנוכחית, עם כל איום או פעולה צבאית שעלולה להתפתח למשך זמן מספיק שיאפשר גיוס של מילואים. בישיבה התקבלו כמה סיכומים בניסוחו של גלילי, לגבי הסמכויות שיינתנו לראש הממשלה ולשר הביטחון במקרה שיהיה צורך לקבל החלטות אופרטיביות במהלך החג לגבי גיוס מילואים או פעולות צבאיות של צה”ל. רגע לפני שהתפזרו הנוכחים הפתיעה גולדה את המשתתפים באמרה שכול המתרחש, מבחינת הידיעות המגיעות מן הצד הערבי, מזכיר לה מאוד את הימים שקדמו למלחמת ששת הימים: “זה כל כך מזכיר מה שהיה בסוף מאי או תחילת או אמצע מאי, עד 5 ביוני, שגם זה צריך אולי לומר לנו משהו”, אמרה (התייעצות צבאית-מדינית, 5/10/1973, א-7049/19, ע’ 24 – 34).
לאורך כל התקופה שמשלהי ספטמבר ועד ל-5 באוקטובר התקיים תיאום והוחלפו מידע והערכות בין המודיעין הישראלי למודיעין האמריקני, הסי.אי.איי, לגבי כוונות המצרים והסורים. בחילופי ההערכות שררה תמימות דעים שפני המצרים והסורים אינם למלחמה. בהתאם לסיכומים שהושגו בישיבות שנערכו ב-5 באוקטובר, שלח מנכ”ל משרד ראש הממשלה מרדכי גזית לפנות ערב מברק אל מרדכי שלו, הממונה על ענייני השגרירות בוושינגטון (השגריר דיניץ שהה בארץ לרגל אבל משפחתי). במברק העביר גזית לשלו את בקשתה של ראש הממשלה למסור לקיסינג’ר מידע על ריכוזי הכוחות החריגים בגבולות והערכת ממשלת ישראל לגבי הסיבות האפשריות לכך. קיסינג’ר התבקש להעביר פעם נוספת באמצעות צינורות דיפלומטים מסר למצרים, לסוריה ולברית המועצות לפיו אין לישראל כל כוונה לתקוף את שכנותיה, ואם הן תעזנה לתקוף – תגיב ישראל במלוא העוצמה והנחישות. בשולי המברק נכתב שאם יסתבר שישנה אפשרות סבירה לפתיחה באש, אזי מבקשת ישראל לקבל מיידית מהאמריקאים מספר פריטים של ציוד צבאי (מברק ול/760, א-4996/3 ע’ 96). שלו השיב שהוא העביר את המברק ותוכנו לידיעתו של גנרל ברנט סקוקרופט, עוזרו של קיסינג’ר במועצה לביטחון לאומי, שהבטיח להעבירם מיידית לקיסינג’ר ששהה בניו יורק. סקוקרופט השיב שהמודיעין האמריקני שותף להערכה שהפריסה של צבאות מצרים וסוריה הינה הגנתית, אך הביע תמיהה באשר למשמעות נחיתתם של המטוסים הסובייטים בקהיר ובדמשק. סוכם לשמור על ערוצי קשר גם במהלך יום הכיפורים (מברק לו/952, א-4996/3 ע’ 3, וגם: “התכתבות עם שר החוץ אבא אבן בניו יורק לפני ובמהלך מלחמת יום הכיפורים”). בשעה שהוחלפו המברקים האלו כבר הלכה ישראל ושקטה ופסקה בה כל פעילות לרגל קדושת יום הכיפורים. התושבים בבתי הכנסת או אלו הספונים בבתיהם, לא העלו על דעתם שבתוך פחות מיממה יופר השקט ותפרוץ מלחמה שתרעיד את אמות הספים.
