ממשלתה של גולדה מאיר, שנבחרה מחדש בדצמבר 1973, נאלצה להתמודד עם תוצאות מלחמת יום הכיפורים – נוכחות צה”ל בתוך שטחי מצרים וסוריה וסכנת מלחמת התשה. כמו כן, היא התמודדה עם משבר אמון ביחסים בין החברה הישראלית להנהגה המדינית והצבאית, כתוצאה מהמחדל המודיעיני שהוביל להתקפת הפתע מצד מדינות ערב והכישלונות הצבאיים בשלב פתיחת המלחמה. גם משבר כלכלי עמד בפתח, עקב הצורך לממן את המשך גיוס המילואים והחימוש מחדש של צה”ל.
בנובמבר 1973 הקימה הממשלה ועדת חקירה בראשות נשיא בית המשפט העליון, השופט שמעון אגרנט, שתחקור את הכשלים בתחילת המלחמה. בינתיים נפתחו שיחות עם המצרים בנקודת ציון הקילומטר ה-101 בכביש סואץ-קהיר, על מנת לייצב את הפסקת האש ולהסדיר אספקה לארמיה השלישית המצרית המכותרת וחילופי שבויים. שר החוץ האמריקני, הנרי קיסינג’ר, היה מעוניין לקחת את החסות על השלב הבא של השיחות, על הפרדת כוחות, שכן הוא ביקש לנצל את המצב לקידום צעדים דיפלומטיים רחבים יותר ולדחוק את הסובייטים מאזור המזרח התיכון. לבקשתו, השיחות הישירות הופסקו והועברו לוועידת השלום בז’נבה שנפתחה בדצמבר 1973. הן סוכמו לבסוף ב”מסע דילוגים” על ידי קיסינג’ר בין מצרים בישראל בינואר 1974. לראשונה הסכימה ישראל לסגת משטחים שכבשה ב-1967. כוח מצרי סמלי יוצב בצד המזרחי של תעלת סואץ וצה”ל ייסוג לקו כ-25 ק”מ מזרחה ממנה. הגבלות על כוחות וסוגי נשק המוחזקים בידי המצרים בסיני יהיו מנוטרות באמצעות טיסות צילום אמריקאיות.
השיחות עם סוריה על הפרדת כוחות החלו במארס 1974, לאחר שהסורים הסכימו למסור לישראל רשימה של שבויי מלחמה המוחזקים בידיה. ב-1 באפריל פרסמה ועדת אגרנט דוח חלקי שהוביל להתפטרותה של גולדה מאיר ועמה הממשלה – סוף עידן. עם זאת מאיר ושר הביטחון משה דיין נותרו בתפקידם במסגרת ממשלת מעבר והצליחו להגיע להסכם עם סוריה, בעזרת תיווכו של קיסינג’ר. לאחר שישראל הסכימה לסגת מהמובלעת שכבשה בסוריה ומהעיירה קוניטרה שברמת הגולן, נחתם ההסכם בז’נבה ב-31 במאי 1974. בתחילת יוני 1974 הוחזרו השבויים הישראליים שהוחזקו בסוריה.
נספח זה מורכב משלושה חלקים, המשקפים את “רעידת האדמה” שהשפיעה על החברה והפוליטיקה הישראלית לאחר המלחמה ותחילת תהליך השלום בראשות ארה”ב במזרח התיכון, אשר הביא בסופו של דבר להסכם השלום עם מצרים ב-1979 (ראו סדרת הפרסומים של ארכיון המדינה על יחסי ישראל-מצרים). שני החלקים הראשונים פורסמו בעבר ועודכנו לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. החלק השלישי, על המשא ומתן שהוביל להסכם הפרדת הכוחות עם סוריה, מבוסס על אוסף חדש של מסמכים, שרבים מהם נחשפו לאחרונה, במסגרת פרויקט הארכיון לחשיפת חומרים במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, במיוחד ישיבות ממשלה.
החלק השלישי, הופק בשיתוף מחלקת ההיסטוריה של צה”ל. ברצוננו להודות לד”ר יניב פרידמן מהמחלקה וכן לצוות מחלקת החשיפה בארכיון המדינה, לצוות הצנזורה הצבאית, למחלקת הגניזה ולכל מי שסייע בהכנת פרסום זה.
חלק 1. הסכם הפרדת הכוחות עם מצרים, 18 בינואר 1974.
חלק 2. ממשלת גולדה מאיר וועדת אגרנט – הדו”ח שהפיל ממשלה:
חלק 3. סוף עידן: ממשלת גולדה מאיר והמשא ומתן להסכם הפרדת כוחות עם סוריה, ינואר-מאי 1974
