מבוא: הפקודה להקמת צבא ההגנה לישראל – דיוני הממשלה הזמנית בנוסח הפקודה, מאי 1948
בימים שלאחר ההכרזה על הקמת מדינת ישראל ב-14 במאי 1948, החלו הדיונים וההכנות להקמת צבא אחד למדינה, שיאגד תחתיו את כל הגופים שלחמו במהלך מלחמת השחרור. ימים ספורים לאחר הכרזת עצמאותה של ישראל, ובשעה שקרבות מלחמת הקוממיות בעיצומם, הוחלט להביא לאישור מועצת המדינה הזמנית הודעה בזו הלשון: “בתוקף סעיף 9 (א) מפקודת סדרי השלטון והמשפט תש”ח – 1948, מכריזה בזה מועצת המדינה הזמנית, כי במדינה קיים מצב של חרום”. בישיבה זו, סקר ראש הממשלה דוד בן גוריון את המצב בחזיתות, וסיכם: “אנחנו חיים בשעת חירום, לא רק בשערי תל אביב יש מלחמה – אלא בארץ כולה, וכל מאמצינו, סדרינו, והליכותינו כפופים לשני צרכים מרכזיים, הקובעים הכול: א. ביטחון. ב. עצמאות. רוצים להחריב אותנו ועלינו לפעול”. בסיום הישיבה העלה חבר המועצה נחום ניר רפאלקס שאילתא, בדבר צעדי הממשלה לפירוק הארגונים הצבאיים הפורשים (האצ”ל והלח”י). בן גוריון השיב לו: “אין ספק, שפירוק הארגונים הצבאיים הוא מהעניינים הדחופים ביותר המוטלים על הממשלה. לא יתכן שבמדינה לא תהיה קונטרולה על נשק, על שידורים ועל כוחות מזוינים”. לימים הדגיש בן גוריון: “הקמת המדינה והפלישה באו כרוכות יחד באותו יום – והיה הכרח להקים צבא”. נדרשה אפוא היערכות מהירה להסדרת החקיקה להקמת צבא למדינה, שתביא להקמת גוף מתואם ואחיד שכפוף למוסדות השלטון.
שלוש טיוטות של הפקודה להקמת צה”ל, 26.5.1948
בישיבת הממשלה הזמנית שנערכה ב-23 במאי 1948, הביא ראש הממשלה לאישור את פקודת הקמת צבא ההגנה לישראל. בנוסח הראשוני שלה הכילה הפקודה חמישה סעיפים בלבד. הסעיפים כללו שרבוב של המילה ‘הגנה’ בשמו של הצבא, כביטוי להיותו ממשיכו של ארגון ההגנה. באותם הימים עדיין התקיימו מחלוקות עמוקות בין הנהלת המדינה לבין ארגוני הפורשים (אצ”ל ולח”י). הנוסח הזה עורר אפוא מחלוקת בקרב חברי הממשלה. השר משה [חיים] שפירא שחשש מתגובת הארגונים הפורשים, הציע להשמיט את המילה הגנה, וטען: “לא הייתי רוצה לתת פתחון פה למישהו לומר שאין הוא רוצה להצטרף משום שזו ההגנה”. מנגד, צידד השר אהרון ציזלינג בהצעת ראש הממשלה: “אני בעד קיום המושג הגנה. זהו מושג של כבוד גדול לכולנו. אינני יודע מדוע אנו צריכים למחוק את המושג המיוחד, המאיר, והמחנך שהביאנו עד הלום? אין לנו צבא תוקף”, קבע בפסקנות. השר משה שרתוק (שרת), ציין אף הוא, כי “יש נימוק מוסרי לשם הגנה. אנו מכניסים מונח חדש – צבא, אבל למה לנו להיפרד מהישן”. השר שפירא שדבק בעמדתו, הזכיר לנוכחים כי ההגנה מקורה בארגון השומר, ותהה: “האם היינו אומרים צבא השומר? מספיק בהחלט אם ייאמר צבא ישראל”. את הוויכוח המתלהט, חתם בן גוריון בהצעה לעכב את קבלת ההחלטה לישיבה הבאה שתיערך שלושה ימים מאוחר יותר . ב-26 במאי ערכה הממשלה הזמנית ישיבה נוספת בעניין אישור פקודת הקמת הצבא. הפעם הונחה בפני השרים הצעה רחבה יותר ומפורטת. הנוסח שונה במהלך הישיבה לפי ההחלטות שהתקבלו בה (לשלושת הטיוטות השונות של הפקודה ראו לעיל ).
פקודת יום להקמת צבא ההגנה לישראל – שני נוסחים, 31.5.1948,
בימים הבאים דנה הממשלה עוד כמה פעמים בנוסח הפקודה להקמת הצבא כשבן-גוריון לוחץ לסיום מהיר של הדיונים. בדיונים התעוררו לא מעט מחלוקות בשאלות כגון: פירוק ארגוני “הפורשים”, מקומו של ארגון “ההגנה”, שאלת האיסור על קיומו של כל ארגון צבאי ועניין השבועה של חיילי הצבא.שעורר התנגדות בקרב מספר שרים, בעיקר מן המחנה הדתי. לשאלתו של השר לוין מ”אגודת ישראל” י ‘האם כל זה חל גם על הנשים’ השיב בן-גוריון תשובה מתחמקת: ‘זה לא נאמר. נשאיר את העניין סתום. עוד חזון למועד’. לאחר מכן אושר ברוב קולות השימוש במילה שבועה (לימים הותר לחיילים שרוצים בכך לומר ‘ אני מתחייב’ במקום ‘אני נשבע’), ובסיום הדיון אושר נוסח הפקודה המקימה צבא הגנה למדינת ישראל. עם השלמת הליך אישור הניסוחים הסופי, נותר עוד להביאה לידיעת הציבור הרחב בפרסום ממשלתי רשמי, שנקבע ל-31 במאי. ביום זה פורסמה הפקודה בשני חלקים: פקודת יום להקמת צבא הגנה לישראל בחתימת בן-גוריון בעיתון הרשמי שנפתחה במילים “עם הקמת מדינת ישראל יצאה ההגנה ממחתרת ונהפכה לצבא סדיר. בידיו של צבא זה יופקד מעכשיו ביטחון העם והמולדת”. בסיומה צורפה שבועת האמונים שכל חייל וחיילת מתחייבים בה (תעודה 6). ובמקביל פורסמה תוספת א’: “פקודת צבא ההגנה לישראל” (תעודה 7). הפקודה קבעה את הקמתו של צבא למדינת ישראל – צה”ל.
לפרסום המלא בארכיון המדינה על הפקודה להקמת צה”ל
