א.1 | מבוא היסטורי
במלחמת העולם הראשונה נלחמו האימפריה העות’מאנית (הטורקית) והאימפריה הבריטית זו בזו. הטורקים היו חלק מ”מעצמות המרכז” לצד גרמניה, אוסטרו-הונגריה ומדינות נוספות ואילו הבריטים היו חלק מ”מעצמות ההסכמה” לצד רוסיה, צרפת ומדינות נוספות. באפריל 1917 הצטרפה למעצמות ההסכמה ארצות הברית – אך במרס 1918 נטשה אותן רוסיה בעקבות מהפכת אוקטובר.
בשנים 1918-1917 כבשו הבריטים את ארץ ישראל מידי הטורקים. במהלך תקופה זו, ב-2 בנובמבר 1917, פרסמו הבריטים את “הצהרת בלפור” שהבטיחה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. הכיבוש הבריטי היה תחילת תקופה שנמשכה כ-30 שנה – עד מאי 1948. תחילה נשלטה ארץ ישראל באמצעות שלטון צבאי של הגנרלים אדמונד אלנבי ולואי בולס. שלטון זה הוחלף על ידי שלטון אזרחי בראשותו של הנציב העליון הראשון הרברט סמואל שהגיע ארצה ב-30 ביוני 1920. ב-22 ביולי 1922 קיבל המנדט הבריטי גושפנקה בין-לאומית מ”חבר הלאומים” על בסיס הצהרת בלפור.
