ארכיון המדינה > פרסומי הארכיון > נידוני קהיר – ופרשת עסק הביש

יחסי ישראל מצרים

גנידוני קהיר – ופרשת עסק הביש

ג.1 | רקע

ביולי 1954 נעצרו בקהיר 13 חברי חוליה של המודיעין הצבאי. שיועדה לפעולות ריגול במדינות ערב. את החוליה הקים שליח המודיעין אברהם דר, שהגיע למצרים באפריל 1951 במטרה לגייס צעירים מתוך תנועות נוער ציוניות במצרים. חברי החוליה פעלו מספר שנים במצרים כתאים רדומים וביולי 1954 החלו לפעול בביצוע פעולות.

טעות טקטית גרמה לחשיפת אחד מחברי החוליה וכשל במידור הוביל לחשיפה ומעצר של יתר החברים .חברי החוליה נשפטו בבית דין צבאי מצרי. המשפט החל ב-11 בדצמבר 1954.

ראשי החוליות, ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר, נידונו למוות והוצאו להורג בתלייה ב-31 בינואר.(ח' בשבט)

ויקטור לוי ופיליפ נתנזון נידונו למאסר עולם.
מרסל ניניו ורוברט דסה נידונו למאסר של 15 שנה.
מאיר זעפרן ומאיר מיוחס נידונו למאסר של 7 שנים.
אלי נעים וצזאר כהן זוכו.
הצנזורה הצבאית בישראל הטילה איפול כבד על פרסום פרטי הפרשה שזכתה לכינוי "העסק הביש", ובמשך שנים רבות הייתה ההתייחסות לנושא זה במילות קוד וברמזים בלבד.

מרבית החומר עד היום דורש אישור של הצנזורה בטרם פרסומו

"הפרשה" העסיקה את ישראל במשך שנים רבות , אולם בפרסום זה הבאנו לכם מבחר קטעים שאושרו לפרסום או מחומרים שבהם מוזכרת הפרשה.

ג.2 | הפרשה והממשלה

בישיבות הממשלה לא הרבו לדבר על הפרשה להלן מבחר קטעים

בדצמבר 1954 מעדכן ראש הממשלה את הממשלה על ההתפתחויות :

פרוטוקול ישיבת הממשלה 26.12.1954

בדיון מיוחד בוועדת שרים לענייני ביטחון שהתקיימה ב 11.1.1955 עודכנו השרים שככל הנראה התביעה לא תדרוש עונש מוות ודנו מה יקרה אם כן

ראש הממשלה משה שרת מדווח לקבינט על המשפט 11.1.1955

יומיים לאחר הוצאתם להורג של ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר במצרים התפטר שר הביטחון פנחס לבון ב 2.2.1955

אולם נעשו ככל הנראה ניסיונות להניע אותו מהמהלך עד שבתאריך 20.2.1955 התפטר לבון סופית מהמהמשלה

לאחר הודעתו על סיום תפקידו התייחס ראש הממשלה שרת לנושא:

ישיבת הממשלה ב- 20.2.1955 התייחסות להתפטרותו של שר הבטחון לבון

חמש שנים לאחר מכן מתייחס ראש הממשלה בן גוריון להתפטרות לבון בישיבת הממשלה:

התייחסויות נוספות לפרשה בישיבות הממשלה ניתן לקרוא כאן

ג.3 | המאמצים לשחרור

ככל הנראה היו פעולות רבות לשחרור האסירים במצרים לפני הוצאת להורג של מרזוק ועז וגם לאחריהם

אנו מביאים מספר פרסומים שמצאנו בארכיון לפעולות שנעשו או שלא נעשו בעניין:

בכרך 10 שת תעודות המדינה 1955 מובאים 2 מברקים שמייצגים את הטיפול בנושא צירפנו גם את הערת העורך כרקע:

מתוך כרך "תעודות המדינה 1955 " עמוד 4

מברק מג רפאל וש דיבון אל מ שרת 2 בינואר 1955 תעודות המדינה 1955 עמוד 6

מתוך כרך 10 תעודות המדינה 1955 עמוד 11

אברהם דר

ב ח' בשבט תשע"ח 23/1/2018 ראיין ישי שנרב בפינת הארכיון בתכנית נכון להבוקר המשודרת בגלי צה"ל את אברהם דר להאזנה

הקלטה שידור על נידוני קהיר – נכון להבוקר 23-1-18 עם ישי שנרב

ב ח' בשבט תשע"ח 23/1/2018 ראיין ישי שנרב בפינת הארכיון בתכנית נכון להבוקר המשודרת בגלי צה"ל את אברהם דר להאזנה

ממקימי מערך המודיעין בישראל והאיש שגייס את חברי הרשת (אך לא פיקד עליהם בזמן הפרשה), שחדור אחריות אישית לגורלם של חברי הרשת שישבו במאסר במצרים ניסה להפוך עולמות על מנת להביא לשחרורם אך נתקל בקירות אטומים.
במבצע קדש ירד דר לסיני בתקווה שיצליח לארגן מבצע צבאי נועז לשחרור האסירים ממקום כלאם. כששב מסיני הופתע לגלות שבמסגרת חילופי השבויים לא נעשה אף ניסיון לבקש את שחרור חברי הרשת, על אף שבין השבויים המצרים ששוחררו היה גם הגנרל שדן את מרזוק ועזר למוות ואת שאר חברי הרשת לעונשי מאסר ממושכים.

בשנת 1967 כשעימות חדש נראה באופק הגביר דר את מאמצי השכנוע שלו. במכתבים ששלח לפני מלחמת ששת הימים ולאחריה לראש הממשלה, הרמטכ"ל וראש המוסד הוא מפציר שהפעם לא יישכחו חברי הרשת. מאמציו נשאו פרי ובמסגרת חילופי השוביים שלאחר המלחמה שוחררו גם חברי הרשת.

בתיק "לשכת רה"מ לוי אשכול – אסירים יהודים במצרים" נמצאים 3 מכתבים שכתב דר

הרבנות הראשית וממשלת ישראל

הרבנות הראשית שנדרשה לנושא האם לקרוא לציבור להתפלל להצלחת נידוני קהיר החליטה שלא לעשות זאת

במכתב ששלח הרב הרצוג לרב אונטרמן ביום הוצאתם להורג מבהיר לכי בהתיעצות עם ההמלשה הוחלט שלא חקרוא לציבור להתפלל!

הממשלה השיבה בשלילה בקריאה להתפלל לנידוי קהיר ח' בשבת תשט"ו עמוד 127

ג.4 | דו"ח ועדת ידין שרף

קטע מדוח ועדת ידין שרף

במשך מספר שנים העסיקה הפרשה את ממשלות ישראל ואף יהיו שיאמרו שגרמה לפירוקן

במהלך השנים הוקמו מספר ועדות בדיקה וחקירה לפעילות זרועות הביטחון אחת מהן הייתה ועדת ידין-שרף

ב-14 ביוני 1963, יומיים בלבד לפני שהגיש את התפטרותו לנשיא המדינה זלמן שזר, שלח ראש הממשלה דוד בן-גוריון לרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין ולמזכיר הממשלה לשעבר זאב שרף כתב מינוי לוועדה שמטרתה "לבדוק פעולות 'המוסד', אמ"ן ושרות ביטחון כללי ('ש.ב.כ')". על השניים הוטל להגיש המלצות בשורה של נושאים שאותם פרט בן-גוריון, ושנועדו לעשות סדר במבנה ארגוני המודיעין החשאיים בישראל, בהגדרות תפקידיהם ובסמכויות הממונים עליהם. ברקע הקמת הוועדה עמדה פרשת התפטרותו של איסר הראל, ראש המוסד והממונה על שירותי הביטחון (המוסד והשב"כ) בישראל, בראשית אפריל 1963 על רקע חילוקי דעות חריפים בינו לבין ראש הממשלה בן-גוריון וסגן שר הביטחון שמעון פרס בעניין פעילות המדענים הגרמנים במצרים והתגובה הישראלית לה. התפטרותו של הראל רב העוצמה ומי ששלט ביד רמה בשירותים החשאיים זעזעה את המערכת ויצרה חוסר בהירות במערכת שירותי המודיעין לגבי סמכויותיהם וכפיפותם. גם פרשיות נוספות מאותם השנים שהדיהן טרם שככו כגון מבצע רותם ועסק הביש תרמו לתחושה של בן-גוריון שנדרשת חשיבה יסודית בעניין מבנה קהיליית המודיעין בישראל בכללותה. (לצפייה בכתב המינוי לזאב שרף, תיק א-4078/1). במשך כשישה שבועות דנו השניים בעניינים האלו. הופיעו בפניהם שורה של עדים והוגשו להם תזכירים מטעם הגופים המעורבים בענייני המודיעין בישראל כגון המוסד, אמ"ן וגורמים במערכת הביטחון. כמו כן בדקו שרף וידין מסמכים שדנו בעניינים דומים בעבר ואת מבנה שירותי המודיעין במדינות אחרות.

בעוד הוועדה מקיימת את דיוניה שלח יושב ראש הסוכנות היהודית משה שרת מכתב אל ראש הממשלה לוי אשכול, שהחליף את בן-גוריון ב-26 ביוני, וביקש שוועדת השניים תתייעץ עמו או עם ראש מחלקת העלייה בסוכנות, משום שהיא נועדה "לקביעת הסדרים בעניינים אשר לאחדים מהם יש נגיעה ישירה בפעולותיה של הסוכנות היהודית" (לצפייה במכתבו של שרת, תיק א-4078/1).

יגאל ידין (מימין) ובנימין מזר, חיפה, 13.10.1957. צלם משה פרידן, לע"מ

בעקבות הגשת הדו"ח

ב-31 ביולי 1963 הגישו שרף וידין את המלצותיהם. (לצפייה בדוח המלא של ועדת ידין-שרף, תיק א-4078/1). הדוח בן שישה עמודים נפתח ברשימת העדים שהופיעו בפני הוועדה, ובפירוט הנחות היסוד של חבריה לגבי מטרותיהן של ההמלצות כגון הקביעה ש"חייבת להיות בידי ראש הממשלה תמונה מלאה של כלל פעולות השירותים החשאיים במדינה".

הגוף העיקרי של הדוח מכיל שורה של המלצות לגבי תחומי הפעילות של גופי המודיעין; הוועדה המליצה ששלושה גופים – אמ"ן, המוסד והשב"כ – יעסקו רק הם בפעולות מודיעין חשאי והגישה המלצות לקביעה ברורה יותר של סמכויות הפעולה שלהם וכפיפותם. לגבי המוסד הומלץ להשאירו כפי שהוא כיום אך לשנות את שמו מ"המוסד המרכזי למודיעין ולביטחון" ל"מוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים". נקבע ש"יעודו העיקרי לעסוק בעיקר באיסוף מודיעין חשאי בחו"ל". הומלץ להעביר מחלקה מאמ"ן למוסד ואחרת מהמוסד למשרד הביטחון, כדי ש"המלצות אלו תתנה בידי המדינה שני גופים העוסקים באיסוף ידיעות על האויב – האחד בתוך הצבא ופועל בארץ ומתוכה, והשני מחוץ לצבא – הפועל בחוץ לארץ". לגבי השב"כ (שהיה כפוף באותה השעה לשר הביטחון) הומלץ שלא לשנות את מבנהו ותפקידיו אולם להכפיף אותו ישירות לראש הממשלה. הוועדה המליצה לחזק את מחלקת החקר במשרד החוץ "כי רצוי שראש הממשלה יקבל הערכות מדיניות לא מגורם אחד בלבד".
הוועדה המליצה על מינוי יועץ מיוחד לראש הממשלה בנושא מודיעין בעל סמכויות נרחבות, ועל הקמת ועדת קבע ובה ראשי שלושת השירותים שיעסקו על פי המלצותיה מעתה ואילך במודיעין – אמ"ן, המוסד ושב"כ – שביחד עם היועץ לענייני מודיעין יתאמו את פעילותיהם.

כשלושה שבועות לאחר שידין ושרף הגישו לו את המלצותיהם, כינס אשכול את ועדת השרים לענייני ביטחון כדי לדון בהן. אשכול סקר את המלצות הוועדה והמליץ לקבלן למעט ההמלצה על מינוי יועץ למודיעין וקביעתה שלא יהיה יושב ראש קבוע לוועדת ראשי השירותים. אשכול טען שאין כרגע אדם מתאים לתפקיד היועץ וכי על פי ההמלצות סמכויותיו אינן ברורות והוא "רק יתערב ויתהלך בין אחד לשני". ראש הממשלה ביקש לאשר בישיבה את מינויו של מאיר עמית לתפקיד ראש המוסד לצד תפקידו כראש אמ"ן. ולקבוע שישמש מתוקף תפקידו כיושב הראש של ועדת ראשי השירותים.

בדברי המשתתפים בישיבה עלתה פרשת התפטרותו של איסר הראל. יגאל אלון טען שהדיון בעניין התפטרותו של איסר הראל טרם הושלם, ועתה כשבן-גוריון פרש ייתכן שעל הוועדה להחליט שהיה מדובר באי הבנה וצריך לשכנע אותו לחזור לתפקידו בטרם ממנים ראש מוסד חדש. הוא חלק על אשכול בעניין מינוי היועץ לראש הממשלה ואמר: "טוב שיהיה לו איש בעל רמה גבוהה, מהימן, היודע להבדיל בין העיקר והטפל, שיהיה ליד ראש הממשלה כאיש קבע בענייני השירותים החשאיים שלנו". משה דיין, איש אמונם של בן-גוריון ופרס, התנגד בכול תוקף לדון בנושא התפטרותו של איסר הראל וטען שאין זה בסמכות הוועדה. בסיום אשרה הוועדה את המלצות ידין-שרף וקבעה שראש הממשלה "יחליט בדבר קבלת ההמלצה למינוי יועץ מיוחד לראש הממשלה בנושאי מודיעין ובדבר יושב ראש לוועדת ראשי השירותים" (לצפייה בפרוטוקול המלא של ישיבת הוועדה, תיק א-7905/12). הדיון במינויו של ראש המוסד נדחה.

ב-1 בספטמבר 1963 אישרה הממשלה את דוח ידין – שרף וב-9 באוקטובר שלח ראש הממשלה אשכול מכתב אל ראש השב"כ עמוס מנור ובו כתב לו שבהתאם להמלצות הוועדה: "החל מיום אישור הדוח על ידי הממשלה (1.9.1963) יהיה ראש שרות הביטחון כפוף במישרין לראש הממשלה" (לצפייה במכתבו של אשכול לראש השב"כ, תיק א-7231/7).

כאמור דחה אשכול באותה העת את ההמלצה למנות לו יועץ לענייני מודיעין. אולם ב-1965 מינה את איסר הראל כיועצו לענייני מודיעין, אלא שהראל התפטר לאחר שנה אחת בלבד בתפקיד. מאז שבה עלתה סוגיית מינוי יועץ לענייני מודיעין לראש הממשלה מספר פעמים, בין השאר בעקבות מלחמת יום הכיפורים.