ב.1 | יומן אריה סימון
שיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים במלון השושנים ברודוס, ינואר 1949. מימין המשלחת הישראלית – שני משמאל יגאל ידין – ולשמאלה -פניהם לחזית- המשלחת של האו"ם -חמישי משמאל ראש המשלחת רלף בנץ'.
אריה סימון, היה חבר במשלחת הישראלית לשיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים באי היווני רודוס ב-1949. סימון השאיר אחריו יומן קצר בכתב ידו שמתאר את התנהלות הדיונים והשיחות בתוך המשלחת הישראלית ואת המשא ומתן עם המשלחות האחרות. מסמך זה מאפשר ראייה של התהליכים הללו מהיבט נדיר ומיוחד במינו. לא מזמן נמסר היומן לארכיון המדינה (לצד חומר ארכיוני נוסף מעיזבונו של סימון), והוא נסרק ומובא בשלמותו בפרסום זה (עמודים ריקים הושמטו לשם הנוחות ורצף הקריאה בו). בשל איכות הנייר ואופי הכתיבה ביומן מקצת הסריקות אינן באיכות קריאה גבוהה. אפשר לעיין במקור בארכיון המדינה.
השיחות ברודוס נערכו מכוח החלטת מועצת הביטחון ב-16 בנובמבר 1948 (החלטה מספר 62), והן נועדו לכונן שביתת נשק בין ישראל למצרים ולהתוות קווי שביתת נשק מוסכמים וקבועים כשלב ראשון לקראת הסכם שלום מלא בין המדינות (שיחות נוספות עם ירדן, לבנון וסוריה נערכו מאוחר יותר). השיחות החלו ב-13 בינואר 1949 ונמשכו עד 24 בפברואר. חברי המשלחת הישראלית לשיחות היו מנכ"ל משרד החוץ ולטר איתן, אנשי משרד החוץ (יועצים לעניינים ערביים) ראובן שילוח ואליהו ששון, היועץ המשפטי של משרד החוץ שבתאי רוזן, ראש אגף מבצעים במטכ"ל האלוף יגאל ידין, האלוף דוד שאלתיאל ושני קצינים נוספים (בתפקידי ייעוץ ומודיעין), רב סרן יהושפט הרכבי ורב סרן אריה סימון. חברי המשלחת המצרית היו הקולונלים מוחמד סיף א-דין, מוחמד כמאל א-רחמני ואסמעיל שרין, לוטננט-קולונלים מוחמד נוח ומחמוד ריאד, וד"ר אחמד מוסא ששימש יועץ משפטי למשלחת. בראש משלחת האו"ם עמדו המתווך בפועל, המדינאי האמריקני רלף בנץ', הגנרל האמריקני וויליאם ריילי, הכלכלן ג'ון רידמן והמשפטן היווני קונסטנטין סטוורופולוס.
המשא ומתן בין הצדדים בתיווכו של בנץ' התמקד בכמה עניינים: תיחום הגבול ברצועת עזה, מעמדה של באר שבע (כל צד דרש אותה לעצמו), השליטה בביר עסלוג' (באר משאבים), השליטה בעוג'ה אל חפיר (ניצנה) וקביעת קו הגבול בה, יציאת הכוחות המצריים מכיס פלוג'ה ומיקומם של הכוחות הישראליים בצפון הנגב.
השיחות התנהלו בשלבים: בשלב א, 25-13 בינואר, התנהלו הדיונים הראשונים. הם התקיימו באווירה נינוחה אך הסתיימו במשבר על רקע חילוקי דעות עמוקים בין הצדדים; בשלב ב, 27 בינואר – 2 בפברואר, ניסה המתווך בנץ' להפשיר את הקיפאון בין הצדדים בהגישו הצעות פשרה; בשלב ג, 24-3 בפברואר, הושגה התקדמות במשא ומתן על בסיס הצעת הפשרה ולבסוף נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים.
לתיאור מפורט של שיחות שביתת הנשק בין ישראל למצרים (ומדינות ערב האחרות) ב- 1949, ראו: תעודות למדיניות החוץ של מדינת ישראל, 3: שיחות שביתת הנשק עם מדינות ערב דצמבר 1948 – יולי 1949 (עורכת ימימה רוזנטל).
