יחסי ישראל מצרים

.1 | מבוא

ב-26 במארס 2019 התקיים יום השנה ה-40 שנה לחתימת ישראל על חוזה השלום עם מצרים בוושינגטון. בעיני רוב הציבור, מעמד זה היה המשך ישיר של ועידת הפסגה הידועה בין מנחם בגין ואנוואר סאדאת בקמפ דייוויד בספטמבר 1978. הוא אינו מודע לקשיים הרבים שנלוו למאמצים שנמשכו מאוקטובר 1978 עד מארס 1979, להפוך את הסכמי המסגרת שנחתמו בקמפ דייוויד למסמך מדיני מחייב. גם בקרב חוקרי ההיסטוריה יש המדלגים על פרק המשא ומתן בתקופה האמורה ואינם מכירים בחשיבותו. בפרסום זה אנו מציגים את הלבטים והחששות שנלוו לנציגי שני עמים שנלחמו זה בזה במשך יותר משלושים שנה, בבואם לעשות שלום. אנו מציגים את התהליכים והתיווך האמריקני שאפשרו להם בסוף להתגבר על משקעי העבר ולצעוד לעבר פיוס ויחסים תקינים ומתארים את ההתנגדות הפנימית והחשדנות בישראל ואת הרתיעה מפיוס עם ישראל בעולם הערבי, שרק הלכו וגברו לקראת ההכרעה והחתימה על החוזה. באותו זמן התקרבו מנהלי המשא ומתן זה לזה והגיעו להבנה של האינטרסים והרגישויות של הצד השני. אבל רק התערבותו האישית של הנשיא קרטר, בעקבות המהפכה באיראן, והכרעות חדשות של מנהיגי ישראל ומצרים, אפשרו בסופו של דבר את החתימה החגיגית על דשא הבית הלבן.

פרסום זה כולל שתי ישיבות מתוך אוסף ישיבות ועדת חוץ ובטחון של הכנסת שנחשפו במיוחד, 35 תעודות חדשות, תמונות וסרטים. הוא גרסה מורחבת של הפרק האחרון בספר הדיגילי "עושים שלום" המופיע למעלה, שפרסם ארכיון המדינה בשנת 2014 ומבוסס על אוסף התיקים בארכיון המדינה שנסרקו ועלו לאתר.

ניתן להוריד את כל קבצי אוסף ישיבות ועדת חוץ ובטחון שנחשפו בדף הראשי של פרסום יחסי ישראל-מצרים

לרשימת התיקים ששימשו להכנת הפרסום, המופיעים באתר הארכיון

.2 | שיחות השלום בוושינגטון: טיסה ארוכה והתרסקות בנחיתה

באוקטובר 1978 עמדו להיפתח שיחות בוושינגטון על טיוטה לחוזה שלום בין ישראל ומצרים. התרוממות הרוח שנוצרה בעקבות חתימת הסכמי קמפ דייוויד כבר פגה, ועד מהרה שבו ועלו מחדש חילוקי הדעות בין הצדדים. התגובה השלילית בעולם הערבי הובילה ללחץ על סאדאת להוכיח שהוא עדיין מחויב לפלסטינים ולרעיון של הסדר כולל. בגין, שהותקף בכנסת על-ידי תומכיו וחבריו במפלגת "חרות" בשל הוויתור על סיני והיישובים (ראו תעודה 41), היה נחוש בדעתו לא לעשות ויתורים נוספים. גם הנשיא קרטר התקשה להשלים עם ההחלטה שקיבל בקמפ דייוויד להסתפק בתכנית האוטונומיה ולא ללחוץ על בגין לוויתורים נוספים בעניין זכויות הפלסטינים. לאחר שנים אמר השגריר האמריקני סאם לואיס, שהכיר אותם היטב, שהשלשה התנהגו כקונים שהתחרטו על העסקה שעשו.

קרטר היה מודאג מתגובת מדינות ערב להסכמי קמפ דייוויד והאיץ בישראל לקדם את המשא ומתן על החוזה (ראו תעודה 40). הוא שלח את מזכיר המדינה סיירוס ואנס להציג את ההסכמים למנהיגים הערבים. עוזרו, אלפרד אתרטון, סיפר בפגישה עם בגין שהמלך חוסיין נעלב מכך שהצדדים ציפו לשיתוף פעולה של ירדן בביצוע ההסכמים, למרות שהוא לא הוזמן לקמפ דייוויד. הוא לא רצה להתחייב עד שישראל תבטיח נסיגה מלאה מהגדה המערבית. סעודיה היתה מודאגת מתגובת המדינות הרדיקליות כגון לוב ועיראק; אש"ף וסוריה התנגדו בתוקף להסכמים (תעודה 42). אולם בניגוד לקרטר, לבגין לא אצה הדרך לחתום על החוזה ולהתחיל את המשא ומתן על הקמת האוטונומיה לפלסטינים. הוא הניח שעם התקרבות המערכה על המועמדות לנשיאות בארצות הברית ב-1979 יהיה לממשל יותר קשה ללחוץ על ישראל.

בראש המשלחת הישראלית לשיחות בוושינגטון עמד שר החוץ משה דיין, ועמו שר הביטחון עזר ויצמן. אהרן ברק, ששיחק תפקיד מרכזי בשיחות בקמפ דייוויד, כבר נכנס לתפקיד שופט בבית המשפט העליון ולא היה ברור אם יוכל להצטרף למשלחת (ראו התייעצות בהשתתפות ברק, תעודה 43). בראש המשלחת המצרית עמדו בוטרוס גאלי, שהתמנה לשר החוץ לאחר התפטרות מוחמד איברהים כמאל בקמפ דייוויד, והגנרל כמאל חסן עלי שהחליף את שר ההגנה גמאסי. הממשלה החליטה להגביל את המנדט של דיין וויצמן. ועדת השרים לענייני ביטחון תהיה אחראית לשיחות והם ישמשו נציגיה. כך יהיו חשופים פחות ללחץ אמריקני מאשר המשלחת הישראלית בקמפ דייוויד.

השיחות בוושינגטון, אוקטובר-נובמבר 1978

ב-10 באוקטובר נפגשו דיין וויצמן עם קרטר בוושינגטון. הנשיא אמר שחשוב לסיים את השיחות לפני כינוס מנהיגי מדינות ערב שיתקיים בבגדאד בסוף החודש. במהלך השיחה נודע להם על בעייה בקשר לכינון יחסים דיפלומטיים עם מצרים. עניין זה נחשב הישג סמלי מרכזי של ישראל, אולם בהסכמי קמפ דיוויד לא נקבע לו מועד. קרטר סיפר שסאדאת סירב להחליף שגרירים עם חתימת החוזה, אולם נראה לו שיסכים לצעד זה זמן קצר לאחר השלב הראשון של הנסיגה מסיני, לקו אל-עריש – ראס מוחמד. דיין הסכים להאיץ את השיחות עם המצרים, אולם הוא סירב לפתוח בשיחות על האוטונומיה ללא השתתפות הירדנים או הפלסטינים (להערות בגין על שיחה זו, ראו תעודה 44).

ב-12 באוקטובר נפתחו השיחות בבית הלבן. לאחר מכן הן הועברו לבלייר האוס, בית האורחים הרשמי של הנשיא. אולם כיוון ששתי המשלחות התאכסנו בקומות שונות במלון מדיסון הסמוך, הם קיימו פגישות לא רשמיות במלון, שאף כונה בפי הישראלים "מחנה מדיסון". חברי המשלחות הצבאיות, אברהם טמיר והגנרל טהא מגדוב, התיישבו כדי להשלים את השיחות שהתחילו בוועדה הצבאית בקהיר בדצמבר 1977 וסיכמו את תכניות הנסיגה ואזורי צמצום הכוחות. האמון שנוצר ביניהם היה רב ועוזרו של טמיר, אדריכל תל אביבי בשם זלמן ענב, שרטט את הקווים לכל הצדדים בשעה שקצינים אמריקנים ומצרים צפו בו מן הצד. אולם הדיונים על טיוטת החוזה המדיני הלכו והסתבכו.

על מה היו המחלוקות?

הסעיפים העיקריים שהיו נתונים במחלוקת נסבו על עניינים אלו:

כינון יחסים דיפלומטיים – ישראל חששה שכל שטחי סיני או רובם יוחזרו למצרים לפני שיתבצעו חילופי השגרירים, בשעה שמצרים ביקשה לקשור בין חילופי השגרירים לבחירות למוסדות האוטונומיה הפלסטינית. ישראל ביקשה להבהיר שאין זיקה כזו, באמצעות סעיף (VI(2 בחוזה השלום. הסעיף קובע שהצדדים ימלאו את חובותיהם לפי החוזה, בלי קשר להסכם נוסף.

לוח זמנים לאוטונומיה – בגלל סירובו של בגין להקפיא את ההתנחלויות לכל תקופת המשא ומתן על האוטונומיה, חששו האמריקנים והמצרים שישראל אינה מתכוונת לבצע את תכנית האוטונומיה. ישראל סירבה לדון באוטונומיה במסגרת המשא ומתן על חוזה השלום עם מצרים. כדי להבטיח את ביצועה, הציע דיין לצרף להסכם השלום מכתב נלווה בחתימת ידם של סאדאת ובגין, ובו יתחייבו השניים לנהל משא ומתן על האוטונומיה. המצרים אף ביקשו לקבוע תאריך יעד להקמת האוטונומיה. ישראל התנגדה לכך בתוקף. לאחר שהתברר כי המלך חוסיין והפלסטינים לא ישתפו פעולה בביצוע תכנית האוטונומיה, הציעה מצרים להקים את האוטונומיה בעזה תחילה ולאפשר לה למלא שם תפקיד מיוחד. ישראל התנגדה לכך.

עדיפות הסכם השלום על הסכמים אחרים – סעיף בעייתי אחר היה סעיף (VI (5 שעסק בעדיפות שתינתן להסכם השלום על פני הסכמים אחרים. מצרים לא רצתה להכריז בפומבי שההסכם גובר על התחייבויותיה למדינות ערב, עליהן חתמה בעבר. אולם ישראל טענה שאם לא יוכנס הסעיף הזה תוכל מצרים להצטרף להתקפה סורית על ישראל.

אספקת הדלק – ישראל הייתה מוטרדת משאלת אספקת הדלק אחרי הנסיגה משדות הנפט בסיני, וביקשה לקבל ממצרים כחלק מחוזה השלום התחייבות ארוכת טווח למכור לה נפט. מצרים ראתה בדרישה שהדבר ייכתב בחוזה השלום פגיעה בריבונותה בסיני.

השלב הראשון: משא ומתן על הטיוטה האמריקנית לחוזה

ישראל סירבה לכלול בחוזה עם מצרים סעיפים המזכירים את יהודה ושומרון ורצועת עזה, למעט סעיף במבוא (שהוא פחות מחייב) המזכיר את הסכמי קמפ דייוויד. בפגישה עם אטרתון והרולד סונדרס, עוזר המזכיר לענייני המזרח הקרוב, אמר דיין שמטרת ישראל היא "הסכם נקי חד וחלק עם מצרים" ולמנוע לינקאג' (קשר) בינו לבין ההסכם על האוטונומיה. (תעודה 45). דיין גם התלונן על כך שהאמריקנים הגישו מפה שלהם לנסיגה הראשונה שתשאיר ישוב ישראלי (נאות סיני) בצד המצרי של הקו, בניגוד להתחייבות הממשלה שלא לפנות ישובים בשלב הראשון. בסוף נאלץ קרטר לבקש מסאדאת עצמו להסכים לתיקון הקו.

כדי להתמודד עם החששות  שישראל לא תבצע את תכנית האוטונומיה, הציע דיין שבגין וסאדאת יחליפו מכתבים או יחתמו על מכתב משותף שיתלווה לחוזה, ובו יתחייבו לנהל משא ומתן על הקמת האוטונומיה (ראו שיחת טלפון עם בגין, תעודה א45). באותה שיחה סוכם שברק יצטרף לשיחות בשל קשריו החמים עם קרטר. לאחר שקיבל את אישור נשיא בית המשפט, השופט זוסמן, הגיע ברק לוושינגטון. עם בואו נפגש קרטר עם המשלחת הישראלית כדי לסכם את הדיון על החוזה. הוא סיפר שדרש ממצרים לכונן יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל חודש אחרי הנסיגה הראשונה, והם דנו בסעיף VI הבעייתי. ב-22 באוקטובר כתב קרטר לבגין איגרת בו הביע תקווה שהממשלה תאמץ את ההסכם ואת ההצעה למכתב משותף (תעודה 47).

היחסים בין בגין לקרטר היו מתוחים בשל הוויכוח ביניהם על דרישת קרטר להקפאת הקמת ישובים חדשים ביהודה ושומרון וטענת בגין שהוא הסכים להקפאה רק בזמן המשא ומתן עם מצרים. התשובות שסיפקה ארצות הברית לשאלות המלך חוסיין על הפרשנות להסכמי קמפ דייוויד, שנמסרו לבגין על-ידי סונדרס, הביאו להידרדרות נוספת ביחסו של בגין לאמריקנים. בגין טען שהתשובות אינן מתאימות למה שהוסכם בקמפ דייוויד ועמדת ארצות הברית תעודד את הערבים לדרוש מדינה פלסטינית ואת סאדאת לנקוט עמדות קיצוניות (תעודה 46, 46א). פגישות שערך סונדרס עם מנהיגים פלסטינים מקומיים והצהרותיו הפומביות עוררו תגובה קשה בציבור ובתקשורת בישראל.

לאחר דיון מרתוני של 17 שעות אישרה הממשלה את טיוטת החוזה ועיקרון המכתב המשותף, עם כמה שינויים. כדי לרכוש את תמיכתם של שר החקלאות אריאל שרון ושר החינוך זבולון המר, שהערימו קשיים, הוחלט על "עיבוי" יישובים קיימים ביהודה ושומרון. לדברי בגין הוא מסר לנשיא בקמפ דייוויד שישראל תמשיך בפיתוח יישובים קיימים, אולם קרטר והמצרים כעסו על כך מאוד. בגין גם הודיע שיעביר את משרד ראש הממשלה למזרח ירושלים – אולם החלטה זו לא יצאה אל הפועל. בתגובה לצעדים האלו איימו המצרים לעזוב את וושינגטון, אך בסוף חזרו לשיחות. דיין אמר בלשון נחרצת לגאלי ועלי שעליהם להבין כי ישראל אינה מתכוונת לעזוב את יהודה ושומרון ועזה "לא ביישובים ולא בצבא" (תעודה 48).

ב-30 באוקטובר העביר ויצמן לבגין בקשה שהממשלה תאשר את הצעת המשלחת להקדים את השלב הראשון של הנסיגה, כפי שהובטח למצרים,ולהוסיף שלב משנה, בו יימסר העיר אל-עריש תוך שלשה חודשים (תעודה 49). הממשלה סירבה לסטות מהתקופה שנקבעה בהסכמי קמפ דייוויד- תשעה חודשים לנסיגה לקו אל-עריש ראס מוחמד.

בתחילת נובמבר יצא ראש הממשלה לביקור רשמי בקנדה. בדרך לטורונטו, במהלך הביקור וגם בשובו קיים סדרת פגישות עם המשלחת הישראלית בוושינגטון ועם ואנס והאמריקנים, בתקווה לפתור את הבעיות שנותרו בחוזה ובניסוח המכתב המשותף. הוא הציג למזכיר את השינויים שביקשה הממשלה בחוזה, והגיש בקשה לסיוע כלכלי כדי לממן את הוצאות הנסיגה. ואנס כעס על הניסיון לפתוח מחדש את החוזה וסירב להתחייב בעניין הסיוע (תעודה 50). קרטר ראה בבקשת ישראל לסיוע כלכלי, בשעה שארצות הברית נתונה בקשיים כלכליים ניסיון סחיטה.

הקצנת העמדה המצרית

החלטת הממשלה לא לאשר את הקדמת הנסיגה הראשונה, לצד השפעת ועידת בגדאד, הביאו להקצנה בעמדה המצרית. בניגוד לציפיות, ירדן וסעודיה השתתפו בוועידה בבגדאד, והמלך חוסיין נפגש עם יריבו הוותיק יאסר ערפאת וקיבל הבטחות לסיוע כלכלי נדיב לירדן מצד מדינות הנפט. המשתתפים גינו את מצרים ואיימו להטיל עליה סנקציות אם תחתום על חוזה שלום עם ישראל. לאחר שוויצמן מסר לשר ההגנה עלי על החלטת הממשלה, מסר לו עלי על התגובה השלילית בקהיר (תעודה 51). ויצמן ביקש לפתור את הבעייה בשיחות לא פורמליות. לדבריו הוא הזהיר את עלי שלקראת סיום המשא ומתן, המתח עולה וכולם נעשים עצבניים. הוא הוסיף דימוי מעברו בתור טייס קרבי: "טיסה ארוכה ונוחה יכולה להסתיים בהתרסקות בנחיתה. אני מרגיש שאנו הולכים לקראת התרסקות בנחיתה".

עם בואו של גאלי, שחזר מקהיר, התברר שסאדאת הציג דרישות חדשות כדי להוכיח שמצרים לא תחתום על שלום נפרד: לקבוע תאריך יעד של 5-4 חודשים לעריכת הבחירות למועצת האוטונומיה ותאריך נוסף לנסיגה ישראלית מיהודה ושומרון ועזה שדרשה מצרים. כיוון שהיה ברור שירדן לא תיכנס לשיחות, הוא הציע להחיל את האוטונומיה תחילה ברצועת עזה, בה יש למצרים השפעה גדולה יותר.  דיין ווייצמן דחו את ההצעות, אבל הביעו נכונות לשקול מחוות לפלסטינים. גאלי הציע פתרון לבעיית הדרישה הישראלית להתחייבות לספק לה נפט מסיני – הארכת ההתחייבות מצד ארצות הברית שנכללה בהסכם הביניים מ-1975 (תעודה 52). בדומה לוויצמן, שסיפר על יחס צונן מצד חבריו בירושלים, גם גאלי חש בפער שנוצר בין חברי המשלחות ועמיתיהם בבית, וסיפר על התגובה החריפה לדבריו מצדם של סאדאת, חליל ושרים אחרים.  סגן ראש הממשלה תוהאמי אמר לו שאינו יודע לנהל משא ומתן, וגאלי הזמין אותו להשתתף בשיחות בעצמו. ויצמן העיר: "היו לי תוהאמים שלי", וגם להם הציע שיצטרפו לשיחות.

חברי המשלחת הישראלית בצירוף שר האנרגיה יצחק מודעי טסו לטורונטו להיפגש עם בגין, וסיפרו לו על הדרישות החדשות מקהיר. ברק ורוזן הדגישו שהחוזה כמעט הושלם והוא נוטה לטובת ישראל. ויצמן הזהיר שאם יופסקו השיחות יהיה קשה מאד לחדשן. אולם בגין התמקד במה שנראה לו כניסיונות מצד ארצות הברית ומצרים לערער את הסכמי קמפ דייוויד וסירובו של הממשל האמריקני לדון בסיוע הכלכלי. הוא רצה לכנס ישיבת ממשלה מיד עם שובו, אולם ויצמן ודיין שכנעו אותו לאפשר להם להשלים את השיחות בוושינגטון (תעודה 53).

האמריקנים התלבטו בשאלה עד כמה יש לתמוך בדרישות החדשות של סאדאת. מהתיעוד האמריקני אנו יודעים שהסעודים לחצו על מצרים לדחות את החתימה על החוזה כדי לקבל ויתורים מישראל בעניין הפלסטיני. האמריקנים חששו לפגוע ביחסיהם עם סעודיה, אך הם לא רצו ללחוץ יותר מדי על ישראל ולסכן את החוזה בשעה שירדן והפלסטינים לא גילו נכונות להיכנס לשיחות על הקמת האוטונומיה. הם החליטו להתרכז בקביעת תאריך יעד לאוטונומיה ולדחות את הרעיון של "עזה תחילה". קרטר פנה לבגין בבקשה שיגלה גמישות ויקבל את טיוטת החוזה וב-12 בנובמבר הוא שוחח עמו בטלפון והזהיר שהשיחות על סף כישלון (תעודות 54, 55). אולם בגין גם עמד בלחצים מבית, כפי שניתן לראות במברק ממזכיר הממשלה אריה נאור (תעודה 56) ובו מסר משר הפנים יוסף בורג, שמעיד על הרגשתו "כי המצרים והאמריקנים רוצים לנהוג בנו כפי שנוהגים במנוצחים".

ב-13 בנובמבר שב בגין לישראל, ובדרכו נפגש עם ואנס והמשלחת הישראלית בנמל תעופה קנדי בניו יורק. בלילה הקודם ישבו דיין, ברק ורוזן עם ואנס במחלקת המדינה וביקשו נוסחת פשרה בנושאים שבמחלוקת. ואנס אמר שההיסטוריה לא תסלח להם אם ייכשלו, וברק הסכים לדעתו. דיין הציע לקבוע תאריך יעד לאוטונומיה  – עד סוף 1979, אחרי הנסיגה הראשונה, וקרוב ליעד שהציעו האמריקנים, תשעה חודשים. הם ניסחו טיוטה חדשה למכתב מקרטר לבגין וסאדאת בעניין זה. דיין התחייב שינסה לשכנע את הממשלה לשנות את דעתה בעניין השלב הראשון של הנסיגה. לדבריו כל גילוי של רצון טוב מצד ארצות הברית בעניין הסיוע יוכל לעזור לשכנע את הממשלה. אולם בפגישה עם בגין בשדה התעופה ואנס סירב לדון בסיוע. בגין מנע מדיין להציג את הצעתו בעניין תאריך היעד והטיח בוואנס שהוא מנסה להשתלט על המשלחת הישראלית (תעודה 57).

אישור החוזה בממשלה – וקיפאון בשיחות, נובמבר -דצמבר 1978

בגין ודיין שבו ארצה, בשעה שוויצמן נפגש בוושינגטון עם קרטר ועם חוסני מובארק, סגן נשיא מצרים, שהביא דרישות נוספות מצד מצרים בעניין סעיף VI. עם זאת, השגריר דיניץ דיווח לירושלים על סימנים להתרככות עמדת הממשל בנושא הסיוע (תעודה 58). ב-19 בנובמבר נפתח הדיון בממשלה על טיוטת החוזה על רקע מה שהסתמן כקשיים רבים בהשלמת המהלך. בעיתונות נמסרו דיווחים שמצרים מבקשת להשתלט מחדש על רצועת עזה. ההתנגדות להסכמי קמפ דייוויד בקרב הפלסטינים ביהודה ושומרון הלכה וגברה, וקרטר טען שיחסי ישראל ומצרים שוב מתאפיינים בחשדנות ההדדית ומתח כפי שהיה בימים לפני קמפ דייוויד. למרות כל זאת המליץ בגין לשרים לקבל את טיוטת החוזה ואף ויתר על כמה הסתייגויות מן הנוסח, כדי שישראל לא תואשם בהכשלת המשא ומתן. בערב נסע לישיבת מרכז חרות בתל אביב ונתקבל על-ידי מפגינים שזרקו עליו ביצים וקראו "בגין בוגד". לאחר שאיים בהתפטרות, המרכז אישר את מדיניותו ברוב של 306 נגד 51 (תעודה 59). ב-20 בנובמבר הציג ויצמן את עמדת הממשלה בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת והדגיש שישראל באה לחתום על החוזה מתוך עמדת כוח ולא מוותרת בשל חולשה ולחץ אמריקני. הוא הזהיר שאסור לישראל לתת את הרושם שהיא חוזרת בה מהסכמי קמפ דייוויד.

חברי הכנסת דנו בשאלה אם ניתן לתת אמון בנשיא סאדאת וח"כ יוסף רום מהליכוד, שהצביע נגד הסכמי קמפ דייוויד, הציע להעמיד את המצרים למבחן באמצעות נושא הנפט: עליהם לוותר על עקרונותיהם ולתת לישראל עדיפות כדי לאותת על נכונות לפיוס ושותפות עמה. דבריו ודברי חברי הוועדה האחרים הצביעו על אווירת הספקנות בציבור הישראלי, למרות שברובם הם תמכו בהסכם (תעודה 59א).

ב-21 בנובמבר אישרה הממשלה את החוזה ברוב של 15 נגד 2. לפי העיתונות, השרים המר ולנדאו הצביעו נגד. השרים דחו פה אחד את הדרישות האחרונות של מצרים ואת ההצעה לקבוע תאריך יעד לאוטונומיה. בשיחת טלפון עם קרטר, הסביר בגין את הרקע לסירובה של ישראל ואת דרישותיה בעניין הנפט והסיוע הכלכלי (תעודה 61). קרטר ביקש ממנו להחזיר את דיין וויצמן לוושינגטון להמשך השיחות, אולם למעשה נוצר קיפאון.

על רקע הצהרות לוחמניות בעיתונות, שבו בגין וסאדאת  להתנצח בחילופי מכתבים אישיים. סאדאת מנה את יתרונות החוזה עבור ישראל והאשים אותה בבזבוז זמן על נקודות משפטיות משניות וחזרה מעמדות שכבר קבעה בעבר. הוא הבטיח שאם לא ניתן להקים את האוטונומיה בשל התנגדות הפלסטינים, ישראל לא תישא באחריות (תעודה 62). בגין השיב שגם מצרים נצמדת לניסוחים משפטיים כדי לשמור על האינטרסים שלה.

.3 | ביקור ואנס במזרח התיכון, פגישות דיין-חליל בבריסל ושיחות המומחים המשפטיים, דצמבר 1978 – ינואר 1979

במהלך חודש דצמבר נמשכו המגעים בעניין הדרישות המצריות לשינויים בחוזה, ללא הצלחה. האמריקנים תלו תקוות בנציג המצרי החדש, ראש הממשלה מוצטפא ח'ליל, שהיה מהנדס בוגר קולג' אמריקני ונהנה מאמונו של סאדאת. לאחר ביקורו של ח'ליל בוושינגטון בראשית דצמבר, שלא הניב תוצאות, שלח קרטר את ואנס למזרח התיכון בניסיון להביא לחתימת החוזה עד 17 בדצמבר, בתום שלושה חודשים לחתימה על הסכמי קמפ דייוויד. באיגרת ששלח לקראת סיום תקפידו, הסביר דיניץ את הרקע לשליחות: אכזבתם של האמריקנים מהחלטות הממשלה וחששם מהפקידים סביב סאדאת שדוחפים אותו לדרוש דרישות נוספות בעניין האוטונומיה  (תעודה 63).

אולם הניסיונות של ואנס לפתור את השאלות המשפטיות בעזרת "הערות פרשנות" לסעיפים הבעייתיים בחוזה רק הביאו להסתבכות נוספת. בישיבות עם הישראלים הוא עמד על הכרסום בתמיכה בשלום בשתי המדינות ועל ההתפתחויות באיראן שסיכנו את משטרו הפרו-מערבי של השאה. הוא סיפר שלאחר דיונים ארוכים עם המצרים, סאדאת כפה על יועציו להסכים לנוסח החוזה, אולם הוחלט להוסיף לו "הערות" ולקבוע יעד לאוטונומיה. סאדאת סירב לכונן יחסים דיפלומטיים לפני ביצוע תכנית האוטונומיה, לפחות בעזה. בגין טען שהערת הפרשנות על סעיף VI  תאפשר למצרים להצטרף לסוריה במלחמה בטענה שישראל תקפה אותה. דיין התנגד לניסיון המצרי להחזיר את הלינקאג' לחוזה. בפגישה עם ועדת השרים לענייני ביטחון הזהיר השר שרון שהממשלה מאבדת את תמיכת הציבור, ששומע את המסר כי השלום אינו מביא עמו ביטחון אלא סכנה (תעודה 64).

לאחר שהתברר לבגין ש"הערות הפרשנות" סוכמו עם המצרים ללא התייעצות עם ישראל, הוא הגיב בזעם. אולם דיין העריך בתדריך לבכירי משרדו שהאמריקנים בחרו במודע לצדד במצרים, כיוון שלדעתם אף מנהיג ערבי אחר לא יוכל לתת ויתורים נוספים (תעודה 65). בארצות הברית חשו רבים, גם במחלקת המדינה, שאין זה נכון או יעיל להאשים את ישראל בלבד בכישלון השיחות, וראשי הקהילה היהודית מחתה לפני אד סנדרס, איש הקשר של הבית הלבן ליהודי ארצות הברית (תעודה 66). לפי הצעת סנדרס, קרטר שלח לבגין מכתב עידוד לרגל חגי החנוכה וחג המולד.

לפני חג המולד הזמין ואנס את ח'ליל ודיין לפגישה בבריסל. ח'ליל טען שהתסיסה הגוברת באיראן מסכנת את כל המזרח התיכון ורק מצרים תוכל לשמש גורם מייצב. לכן עליה לשמור על השפעתה בעולם הערבי. הם דנו בדרכים לפתור את נושאי המחלוקת אך לא היתה להם סמכות לאשר את הפתרונות (תעודה 67). בגין הסכים להמשך השיחות בתחנת ההתראה האמריקנית בסיני, שם יוכל לפקח מקרוב על דיין, אולם ואנס נאלץ להישאר בוושינגטון. כיוון שדיין הבין שכבר אינו נהנה מאמונו של בגין, הוא ניסה לשכנע את ראש הממשלה שהוא עצמו ייסע לוושינגטון אך ללא הצלחה (תעודה 68).

בינואר 1979 הגיעה משלחת משפטנים בראשותו של אתרטון בתקווה להגיע לפרשנות מוסכמת על ההערות לסעיפים IV  ו-VI. נערכו דיונים ארוכים עם מאיר רוזן, רות לפידות ומומחים ישראלים נוספים בחוק הבינלאומי והם הצליחו להגיע להסכמה בעניין סעיף IV  המבטיח עיון מחדש בחוזה לפי בקשת אחד הצדדים. ארצות הברית גם הסכימה לתת לישראל מכתב המגדיר מהי "תוקפנות" מצד ישראל שתאפשר למצרים להצטרף למדינות ערב במלחמה בישראל (תעודה 69, 69א). אולם לאחר שהמצרים גילו שנוכחות ישראל בשטחים שכבשה ב-1967 לא תוגדר על-ידי ארצות הברית כתוקפנות, הם החליטו לוותר כליל על המכתב. כך הסתיימה פרשת "הערות הפרשנות" ולאחר חתימה על החוזה במארס, קיבלה ישראל אישור שהן בטלות ומבוטלות. מסקנתו של אתרטון היתה שיש לטפל בכל הבעיות שנותרו בעת ובעונה אחת ולתפור "עסקת חבילה" בה יסכימו הצדדים לוויתורים הדדיים כדי לשמור על ההישגים העיקריים.

.4 | המהפכה באיראן וחידוש המשא ומתן בין ישראל למצרים, פברואר-מארס 1979

בראשית 1979 היו עיני העולם נשואות למתרחש באיראן. המצב במדינה הלך והידרדר וחלק מהרשויות חדלו לתפקד. מהומות רחוב שארגנו הגופים הדתיים בהנהגתו של האייתוללה רוחאללה חומייני ממקום גלותו בפריז הלכו וגברו. ב-16 בינואר עזב השאה את איראן. ב-1 בפברואר חזר חומייני לטהראן וב-11 בחודש הדיח את ראש הממשלה בכטיאר והקים רפובליקה אסלאמית. (ראו פרסום של ארכיון המדינה: על עלייתו של האייתולה חומייני לשלטון באיראן ). להתפתחויות באיראן הייתה ההשפעה רבה על תהליך השלום בין ישראל למצרים. המשטר האסלאמי החדש גילה עוינות כלפי ארצות הברית וישראל וניתק עמן את הקשרים. הצדדים נאלצו להעריך את המצב מחדש. ארצות הברית נזקקה להצלחה בתחום יחסי החוץ במזרח התיכון ורצתה לקשור אליה את מצרים גם כדי למנוע את התפשטות המהפכה האסלאמית לארצות נוספות. ישראל חששה מאפשרות שדבר דומה למתרחש באיראן יקרה במצרים, וכמו כן ביקשה להבטיח מקור לאספקת נפט במקום איראן. מצרים חששה מהתפשטות המהפכה למדינות נוספות ובכלל זה לשטחה. על רקע זה התחדשו המגעים להשגת הסכם שלום בין שתי המדינות.

המהפכה גם השפיעה על יחסן של מצרים וארצות הברית לתמיכת סעודיה בהסכם. מצרים נזקקה לסיוע כלכלי מסעודיה, וחלק מאנשי הממשל עדיין קיוו לוויתורים ישראלים בנושא הפלסטיני כדי לרכוש את תמיכתה. אולם היתה הכרה הולכת וגוברת שאולי יהיה צורך להתקדם ללא אישור מסעודיה. הישראלים טענו שארצות הברית לא הפעילה את כל כוחה כדי ללחוץ על סעודיה, שהיתה תלויה צבאית בהגנה האמריקנית. ב-5 בפברואר ערך דיין התייעצות עם מומחה לענייני סעודיה במשרד החוץ ושמע ממנו על מניעי מנהיגיה שחשו כי יש לשמור על היציבות והסולידריות הערבית בכל מחיר, כדי למנוע ערעור יסודות המשטר. המומחה עמד על טעויות של סאדאת, שתקף אישית את המנהיג הסעודי, הנסיך פהד, וגרם להקשחה בעמדתה. בעקבות המהפכה הסעודים היו מודאגים מערעור העמדה המערבית לא רק באיראן אלא גם בתימן ובאפריקה. דיין דחה הצעות לפעול נגד השפעת סעודיה בארצות הברית ולהוקיע את פגיעותיה בזכויות אדם. לדעתו אין לכפות על ארצות הברית לבחור בין יחסיה עם מדינות ערב לבין יחסיה עם ישראל (תעודה 70)

ב-6 בפברואר שלח הנשיא קרטר מכתב אל ראש הממשלה בגין ושיתף אותו במחשבותיו על תהליך השלום. הוא כתב שעתה הזמן לעשות מאמץ ולהשלים את המהלך שהחל בקמפ דייוויד. צעד זה יהיה התשובה הטובה ביותר להשפעה האיראנית המזיקה. הוא הציע שדיין, ח'ליל וואנס יתכנסו שוב בקמפ דייוויד ב-21 בפברואר כדי ליישב את המחלוקות (תעודה 71). קרטר קיווה שכפי שקרה בספטמבר 1978, יצליח הניתוק בקמפ דייוויד להשפיע לטובה על הצדדים ולהביא לגישור על הפערים בעמדותיהם. אם השיחות יצליחו, תיערך פסגה נוספת עם בגין וסאדאת. מכתב דומה נשלח לסאדאת. בגין נתן את הסכמתו לכך.

ההשפעה של האירועים באיראן ניכרת גם בתזכיר ששלח השגריר החדש של ישראל בוושינגטון, אפרים עברון, לשר החוץ על יעדי הממשל האמריקני בשיחות קמפ דייוויד הקרובות. כל הגורמים בארצות הברית חשים '"שלום בין ישראל למצרים הוא הדבר הנחוץ ביותר למערב בכלל ולארצות הברית בפרט בשעה זו במזרח התיכון", כתב. הוא הזהיר שאם ייכשלו השיחות יטיל הממשל את האשמה על ישראל (תעודה 72).

ב-14 בפברואר הגיע מזכיר ההגנה הרולד בראון לישראל. בראון נשלח לסיור באזור כדי לחזק את בעלי בריתה של ארצות הברית ולשכנעם שהיא תסייע להם נגד ההשפעה הסובייטית והאיראנית. בראון הבהיר שארצות הברית תתנגד לניסיון גלוי מצד הסובייטים, אך גם עליהם לפעול לדאוג להגנתן. דיין הביע חשש מנפילת המשטר במצרים וגורל הנשק שקיבל מארצות הברית.

הפגישה השנייה בקמפ דייוויד מסתיימת בכישלון

ב-21 בפברואר החלו המשלחות בראשות ואנס, דיין וח'ליל, ששימש גם בתפקיד שר החוץ המצרי, בשיחות בקמפ דייוויד המושלג. במשלחת הישראלית היו היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, והמזכיר הצבאי של בגין , אפרים "פרויקה" פורן, שנשלח להשגיח על דיין. דיין הבהיר למזכיר המדינה שבניגוד לח'ליל אין לו סמכות לסגור את פרטי ההסכם אלא רק לשמוע ולהביא את הסוגיות הנדונות להחלטת ממשלה. השניים דנו אם כן באפשרות שמפגש פסגה בין ראשי המדינות יתקיים מיד בהמשך. (תעודה 73)

בצהריים נפגשו שלושת ראשי המשלחות ללא עוזריהם לפגישה ראשונה. החשש הגדול מהמתרחש באיראן וסכנת התפשטות המהפכה האסלאמית  ריחפה בחלל החדר וח'ליל הזהיר מפני גל שישטוף את המזרח התיכון וישנה אותו לתמיד. ח'ליל גם ציין שעל רקע ההתפתחויות האלו שלום נפרד עם ישראל אינו בא בחשבון וחייבים לפתור תחילה את העניין הפלסטיני. הפגישה התנהלה באווירה מתוחה, וח'ליל טען, שכיוון שלדיין אין סמכות לסכם, אולי כל השיחות אינן אלא "בזבוז זמן" והביע ספק אם ישראל אכן רוצה בשלום. דיין השיב שאמנם אין לו סמכות להחליט אך הוא יכול להמליץ בפני הממשלה: "אם זהו בזבוז זמן, אוכל לשוב הביתה, ויש טיסות בכל יום". ח'ליל הבהיר שסאדאת לא יבוא לשום המשך דיון. רק "כשהעניין יהיה גמור [הוא יבוא] לברך על המוגמר" (תעודה 74. ראו גם פגישה עם הנשיא קרטר, תעודה 75).

אולם על אף האווירה המתוחה, אנשי הממשל נכסנו בפעם הראשונה לשיחות רציניות עם ישראל על בקשתה לסיוע וניסוח "מזכר הבנה" שיתלווה להסכם עם מצרים, סימן שהשיחות מתקרבות לישורת האחרונה.

בגין נזעק לוושינגטון: שיחות קרטר-בגין בוושינגטון, ראשית מארס 1979

קרטר הזמין את בגין לוושינגטון כדי להכריע במחלוקות. נוכח דיווחו הפסימי של דיין, בגין חשש מכישלון המהלך וטען שההזמנה להיפגש עם ח'ליל ולא עם ראש המדינה, הנשיא  סאדאת היא "עלבון לעם ישראל". הפתרון לתסבוכת שנוצרה היתה הזמנה מקרטר לשיחות עמו, הצעה שבגין לא יכול היה לסרב לה. גם שיחות אלו היו קשות ובגין התעקש לא לעשות ויתורים בעניין סעיף VI ואפילו איים לחזור בו מההתחייבות לסגת משדה הנפט אם מצרים לא תתחייב למכור נפט לישראל (תעודה 76). במוצאי שבת, 3 במארס, נערך דיון אישי בין בגין לקרטר בארבע עיניים בה הודה קרטר שלמעשה הגיעו הדיונים למבוי סתום, שני הצדדים מחופרים בעמדותיהם והדבר עלול לדחוף את סאדאת למחנה הערבי הקיצוני. הוא שאל לדעתו של בגין איך להמשיך מכאן. בגין טען שזו תוצאת משגה של האמריקנים, שנתנו למצרים תחושה שהם תומכים בעמדתם. קרטר טען לעומתו שהכול נובע מהתבטאויות בעייתיות של שרים ישראלים בעניין הסכם השלום. חילוקי הדעות נותרו כשהיו אולם שני המנהיגים סיכמו שלא להודיע על הפסקת תהליך השלום (תעודה 77).

למחרת היום שלח בגין דיווח בהול לשרים: '"אין לי ספק שכתוצאה מהעמידה האיתנה של הממשלה, גם כפי שנתנו לה ביטוי בשלושת הימים האחרונים בוושינגטון, חל מפנה בעמדה האמריקנית בשלוש סוגיות חשובות". נמסרו לו ניסוחים אמריקנים חדשים והוא הסכים להמליץ עליהם לממשלה. לאור התקדמות זו, החליט קרטר לצאת למזרח התיכון. הוא תכנן להיפגש עם סאדאת בקהיר, להציג לו את ההצעות, להמשיך משם לישראל כדי לסכם את הפרטים האחרונים של החוזה ולהביאו לחתימה במהלך ביקורו.

 

.5 | עכשיו או לעולם לא: מסע הנשיא קרטר למצרים ולישראל

במארס 1979 מגיע נשיא ארצות הברית לביקור גורלי במזרח התיכון. קרטר: "אני יוצא היום בשליחות חדשה למען אחד מחלומותיו העתיקים ביותר של האדם – חלום השלום". קרטר מגיע למצרים ב-7 במארס ושוהה בה שלושה ימים. סאדאת: אם יסוכמו הפרטים, אבוא לירושלים כדי לחתום על ההסכם, ואחר כך יבוא בגין לקהיר.

בישראל התקיימו דיונים כדי להיערך לביקור. ב-7 במארס מסר שר החוץ משה דיין בישיבת סמנכ"לים במשרד החוץ את הערכתו בקשר לגורמים שהביאו להחלטתו של קרטר. בתשובה לשאלה אם יש בכך הימור אמריקני השיב דיין: "אני חושב שמבחינת קרטר זה צורך מדיני. לארצות הברית יש צורך מדיני ממדרגה ראשונה לייצב את הדברים במזרח התיכון אחרי איראן".

(תעודה 78) ישיבת סמנכ"לים במשרד החוץ, לקראת ביקור נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר; ירושלים, 7 במארס 1979. ארכיון המדינה

קרטר הגיע למצרים באותו יום ושהה בה שלושה ימים, וב-10 במארס יצא לישראל. ביום בואו התקבל מברק של משרד החוץ ובו דיווח אופטימי מן התקשורת המצרית על תגובת ההנהגה המצרית להצעות החדשות של האמריקנים לצד אזהרה שהחתימה על ההסכם עדיין אינה מובטחת.

(תעודה 79) המרכז למחקר ותכנון מדיני במשרד החוץ, ירושלים, אל נציגויות ישראל בוושינגטון ובניו יורק; 7 במארס 1979. ארכיון המדינה

אולם סאדאת וראשי ההנהגה במצרים דרשו בשיחותיהם עם קרטר שינויים בהבנות שהושגו עם ישראל בוושינגטון. סאדאת הציע שאם יסוכמו הפרטים, יבוא הוא לירושלים כדי לחתום על ההסכם ואחר כך יבוא בגין לקהיר.

במוצאי שבת, 10 במארס 1979, יוצא הנשיא קרטר מקהיר ומגיע לישראל. ביקורו מתחיל באקורדים צורמים. בפגישתו הראשונה עם  בגין אמר ראש הממשלה כי לא יהיה אפשר לחתום על ההסכם בזמן ביקור הנשיא כיוון שהתחייב לקיים דיון על האוטונומיה בממשלה ולהציג את ההסכם בכנסת לפני חתימתו. קרטר הופתע ונזעם. הוא כתב ביומנו: 'לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי. קמתי ושאלתי אותו אם יש טעם שאשאר'. הוא שאל את בגין אם הוא באמת מעוניין בשלום. ראש הממשלה השיב בחיוב, אך קרטר היה משוכנע שהוא מנסה להתחמק מן החתימה כדי שלא לבצע את תכנית האוטונומיה. הוא החליט לפנות אל חברי הממשלה, אל חברי הכנסת ואל העם בישראל מעל ראשו של בגין.

 

למחרת קיבל דיין מוואנס נוסח 'מזכר הבנה' בין ישראל לארצות הברית, שכלל ערבות אמריקנית לאספקת נפט לישראל בדומה לערבויות שקיבלה לפני הנסיגה מאבו רודייס ב-1975. ואנס הראה לו את הנוסח האחרון של המכתב המשותף בדבר האוטונומיה ביהודה, שומרון ועזה. ואנס היה מודאג מן הדיונים בכנסת על ההסכם. דיין הרגיע אותו באמרו שאם הממשלה תאשר את ההסכם לא תהיה שום בעיה להעביר אותו בכנסת, במיוחד אם הדיון בכנסת על האוטונומיה יידחה לשלב מאוחר יותר (תעודה 80) רישום שיחת שר החוץ משה דיין עם מזכיר המדינה סיירוס ואנס; ירושלים, 11 במארס 1979. 

לאחר ביקור הנשיא האמריקני אצל נשיא המדינה, יצחק נבון, שניסה לשכנעו שראש הממשלה כן ברצונו בשלום (ראו פרק בפרסום על יצחק נבון), ולאחר הביקורים שערך ב'יד ושם' ובהר הרצל, נפגשה משלחת ישראל, שכללה את בגין וקבוצת שרים, עם המשלחת האמריקנית בראשות קרטר וואנס. קרטר תיאר את שיחותיו במצרים ואת תחושתו האיתנה שהעם המצרי רוצה שלום. הוא הציג את מצב השיחות כ"עכשיו או לעולם לא". אם יופסקו, יהיה קשה מאוד לחדשן, אמר. הוא עמד על בקשת המצרים לשנות מונח מוסכם בסעיף VI. בגין הדגיש את חשיבותו של הסעיף כדי למנוע ממצרים להצטרף למלחמה של סוריה נגד ישראל, אבל לבסוף הסכים לחפש מונח אחר.

קרטר הסביר שמצרים הגישה את הצעת 'עזה תחילה', שלא הופיעה בהסכמי קמפ דיוויד, כדי להתגבר על התנגדותם של ירדן והפלסטינים לאוטונומיה. העולם הערבי חושד שישראל רוצה לדחות את ביצוע תכנית האוטונומיה, וקרטר עצמו שותף לחשד זה, לנוכח קריאותיו של שר החקלאות אריאל שרון ליישב מיליון יהודים ביהודה ושומרון. בגין וסגן ראש הממשלה, יגאל ידין, מחו על דבריו: האוטונומיה היא תכנית ישראלית והממשלה עומדת מאחוריה.

(תעודה 81) פגישה בין נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר ומשלחתו, לראש ממשלת ישראל מנחם בגין ומשלחתו; ירושלים, 11 במארס 1979, בשעה 11:30 בבוקר (אנגלית). 

בפגישה נוספת, שהתקיימה אחר הצהריים בהרכב דומה, סיכם קרטר את הדיון והזהיר שלא יוכל להמשיך להקדיש את זמנו למזרח התיכון. הוא היה רוצה שההסכם ייחתם לא באי-רצון ובאי-אמון, אלא באווירה של התרוממות רוח וידידות אמתית. הוא ביקש מן הממשלה 'לגלות נכונות ונדיבות לב' ולהסכים לשקול מחדש את הקדמת הנסיגה הראשונה מסיני מכיוון שהיא עשויה לסייע בפתרון מחלוקות אחרות.

לאחר סעודה רשמית בכנסת, נערכה ישיבת ממשלה לילית, והיא הסתיימה בשעה חמש לפנות בוקר. בישיבה נמצא פתרון לבעיית סעיף VI. הממשלה הסכימה לשקול שוב את הנסיגה המוקדמת, אך שבה ודחתה את ההצעה להצבת קציני קישור מצרים בעזה, ודרשה התחייבות מצרית ארוכת טווח למכור לישראל כמות מסוימת של נפט. הצד הישראלי לא הבין שקרטר כבר קיבל הרשאה מסאדאת לסיים את המשא ומתן, וציפה שוואנס ייסע לקהיר לקבל תגובה.

למחרת נמסרו החלטות הממשלה לקרטר, ובשעה עשר וחצי הוא נפגש עם בגין ועם כל חברי הממשלה. הוא הודה שהממשלה אמנם גילתה רצון טוב ונכונות לגלות נדיבות, אך ביקש ויתורים נוספים בעניינים החשובים למצרים. שוב צפו ועלו המחלוקות בענייני הנוכחות המצרית בעזה, פירוט  שלבי הנסיגה ואספקת הדלק. בגין שב ודרש להוציא מן המכתב המשותף את הסעיף בדבר קציני קישור מצרים. הסעיפים העוסקים בנורמליזציה בהסכם השלום מבטיחים שמצרים תקבל גישה חופשית לעזה אחרי החתימה, אך קרטר בשלו: "בעיניי זוהי סוגיה קריטית, ותשובתכם אינה מספקת. אם לא תהיה ערובה שלצוות המשא ומתן [המצרי] תהיה גישה לתושבי רצועת עזה והגדה המערבית איני חש שאוכל למלא את התחייבויותיי לעם האמריקני או לכם או לעם הפלסטיני או למצרים", אמר קרטר. ובגין השיב: "אדוני הנשיא, נחתום רק על דברים שאנו מסכימים עליהם, ועל אלו שאיננו מסכימים לא נחתום". ישראל תמלא אחר כל מילה בהסכמי קמפ דיוויד, אך אי-אפשר לכפות עליה דברים שאינם כתובים בהסכמים.

(תעודה 82) פגישה בין נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר ומשלחתו, לבין מליאת ממשלת ישראל; ירושלים, 12 במארס 1979 (אנגלית). ארכיון המדינה

 

ישיבת המשלחות נקטעה מכיוון שהגיעה השעה לנאומי קרטר ובגין בכנסת. קרטר אמר בנאומו שעם ישראל והעם המצרי מוכנים לשלום, אולם המנהיגים עדיין לא הוכיחו שהם מסוגלים להסתכן למען השלום. בגין נאם אחריו, אך מתנגדים מן המפלגה הקומוניסטית ומן הימין שיסעו את דבריו, וחברת הכנסת גאולה כהן שוב הוצאה מן האולם. קרטר חשב שבגין נהנה להציג בפניו את חוסנה של הדמוקרטיה הישראלית, אולם בישיבת הממשלה שהתקיימה בהמשך אותו היום היה בגין נרגש ועצבני. הוא טען שגם האמריקנים אינם מעריכים את הקרבנות שהקריבה ישראל, והם שהביאו את מתנגדיו לכנותו 'פטן' (נשיא צרפת במלחמת העולם השנייה וסמל לשיתוף הפעולה עם הנאצים).

בגין ושריו תפסו עתה שקרטר מנהל משא ומתן בשם מצרים ולא ידון בשום הצעה שלדעתו לא תהיה מקובלת על המצרים. בגין ראה בדרישה לפרט מיד את שלבי הנסיגה חוצפה מצרית שארצות הברית נותנת לה גיבוי. בין השרים שררו חילוקי דעות והתעורר ויכוח ביניהם בעיקר על הנוכחות המצרית בעזה ועל שאלת הנפט. הישיבה התקיימה באווירה של דכדוך ומבוכה. נתקבלו הודעות שהנשיא עומד לעזוב את הארץ, וכי הכבישים והמרחב האווירי של ישראל נסגרו לקראת יציאתו. לבסוף הוחלט להותיר את ההחלטות הקודמות של הממשלה בעינן ולבקש מקרטר להעבירן למצרים.

(תעודה  83) ישיבת ממשלת ישראל; ירושלים, 12 במארס 1979.

בשעה 16:45 נערכה פגישה נוספת והפעם עמד ואנס בראש המשלחת האמריקנית. השיחה עסקה באותם העניינים ולא ניכרה בה התקדמות. בסוף הישיבה העלה ואנס הצעה חדשה: לא להזכיר את שני הנושאים שאינם מופיעים בהסכמי קמפ דיוויד – הנוכחות המצרית בעזה והנפט. כיוון שהנפט הוא עניין כבד יותר, אפשר לטפל בו באמצעות הערבות האמריקנית. ידין אמר שהצעת ואנס מזכירה לו את הבדיחה על הרבי והעז. למעשה ואנס מציע להוציא מן ההסכם את שתי ה'עזים', עזה והנפט… אך ישראל לא תוכל לוותר על דרישתה לקנות נפט. בגין הסכים לדבריו: ישראל מוכנה לקבל חמישים אחוזים מן ההצעה של ואנס.

(תעודה 84) פגישת  מזכיר המדינה סיירוס ואנס ומשלחתו עם ראש הממשלה מנחם בגין ומשלחתו; ירושלים, 12 במארס 1979 (אנגלית). ארכיון המדינה

לאחר שהסתיימה הפגישה עם ואנס וצוותו היה בגין תשוש מחוסר שינה, חש ברע ופרש לביתו. ואנס חזר למלון בתחושה שכמעט אין מוצא. קרטר אמנם הסכים לבלות לילה נוסף בירושלים, אך יועץ התקשורת שלו כבר תדרך את הכתבים לקראת כישלון השיחות.

ממשלת ישראל הייתה נחושה לא להסכים לכרסום נוסף בהחלטותיה, אך האפשרות שנשיא המעצמה שתמיכתה הייתה חיונית לישראל יצא מן הארץ בידיים ריקות הייתה בלתי נסבלת. עזר ויצמן מספר בזיכרונותיו שהוא התפרץ והאשים את השרים שהם מחמיצים את ההזדמנות לשלום. הוא רמז שהוא שוקל התפטרות. במזכירות הממשלה נותרה קבוצת שרים בראשות ידין והוא ביקש מהם לחפש מוצא: דיין, שוסטק, תמיר, בורג, פת, שרון, אבו חצירא וידין עצמו. דווקא קבוצת שרים זו, חלקם זוטרים, היא שהביאה בסופו של דבר לפריצת הדרך. בישיבה לא נרשם פרוטוקול, אך לימים נודע שהשרים הציעו נוסחה חדשה בעניין הנפט על בסיס הצעתו של ואנס, הצעה שלדעת דיין תוכל להתקבל על דעת האמריקנים. דיין טלפן לבגין, והוא הסמיך אותו להציג את הדברים לוואנס. ואנס ודיין נפגשו שוב והגיעו להסכמות. ואנס הסכים להציע למצרים לדחות את עניין עזה לשלב הבא אם יימצא פתרון לבעיית הנפט. דיין אמר שישראל תקבל הסכמה עקרונית מצד מצרים למכור לה נפט וערובה אמריקנית לאספקה לעשרים שנה. לבסוף הוסכם על 15 שנה, לפי הצעת דיין, וקרטר הזמין את בגין לארוחת בוקר.

למחרת נפגשו ואנס ודיין, ובהמשך הצטרפו לקרטר ולבגין שסעדו את ארוחת הבוקר. ואנס הציג את נוסח הסעיף החדש בעניין הנפט ולפי קרטר בגין עדיין היה מסויג. הנשיא הציג לו את הנוסחה החדשה כהצעה אמריקנית ובגין הסכים להביאה לישיבת הממשלה. קרטר ביקש כמה מחוות כלפי הפלסטינים ובגין הבטיח לשקול זאת. לפני צאתו לשדה התעופה בדרכו לקהיר הציע קרטר לא להזכיר בהסכם את הנוכחות המצרית בעזה, ובגין מיהר להסכים. קרטר טלפן לבגין מקהיר כדי לבשר לו שסאדאת קיבל את ההצעות החדשות. באותו יום שלח לו איגרת המפרטת את הסכמותיהם של המצרים.

(תעודה 85) נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, קהיר, אל ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, ירושלים; 13 במארס 1979 (אנגלית). 

(תעודה 88) יוסף צ'חנובר, מנכ"ל משרד החוץ, ירושלים, אל נציגויות ישראל בעולם; 16 במארס 1979. 

קרטר מסר שאם ישראל תחדש רשמית את הצעתה להקדמת שלבי הנסיגה, יחדש סאדאת את הסכמתו לחילופי השגרירים. סאדאת קיבל את התוספת שניסח וואנס לנספח III בהסכם בדבר נכונות למכור נפט לישראל ואף הציע לבנות צינור נפט משדה הנפט לאילת. באיגרתו שיבח קרטר את אומץ לבו ואת מנהיגותו של בגין. הוא ישמח לראות אותו ואת סאדאת בוושינגטון, שם, כך החליט, ייערך טקס החתימה על הסכם השלום.

ב-14 במארס הקריא בגין את האיגרת בישיבת ממשלה והציג את הסיכומים. השר חיים לנדאו מחה על פעולתה של קבוצת השרים, שערערה את ההחלטות הקודמות של הממשלה. ידין ודיין השיבו שהם פעלו באישורו של בגין. לנדאו  העיר בציניות שהוא יכול לסכם את ההסכם במשפט אחד: "ישראל נותנת, מצרים מקבלת והאמריקאים משלמים." בסוף הישיבה קיבלה הממשלה את ההצעות החדשות בדבר שלבי הנסיגה ובעניין הנפט. בגין התקשר לקרטר וסיפר לו על החלטת הממשלה וקרטר השיב: "אלו הן החדשות הטובות ביותר ששמעתי בחיי, חדשות נפלאות".

(תעודה  86) שיחת טלפון בין ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר; ירושלים, 14 במארס 1979 (אנגלית). ארכיון המדינה

בגין בירך את קרטר על הנאום שנשא עם שובו לארצות הברית ובו בישר על הצלחתו. דעתו של קרטר על האירועים בירושלים משתקפת היטב בתדריך שנתן למנהיגי הקונגרס ב-14 במארס, ועליו דיווח צבי רפיח, ציר-יועץ בשגרירות ישראל בוושינגטון. קרטר חלק שבחים לסאדאת, לבגין ולדיין, אך העיר שקל הרבה יותר לנהל משא ומתן עם סאדאת. "עם סאדאת אפשר לגמור בתוך מחצית השעה את הבעיות הקשות ביותר. סאדאת עוסק בבעיות הכלליות […] ומשאיר את הפרטים לטיפולו של שר החוץ. בגין, לעומת זאת הוא Semanticist  [מומחה למשמעותן של מילים], הרוצה לעבד את כל הפרטים בעצמו". קרטר סיפר שהזדעזע מן העיכובים שהציע בגין, כיוון שסאדאת היה דחוק לחתום על ההסכם. שתי המדינות יזכו לסיוע נרחב. מנהיגי הקונגרס הבטיחו לעזור.

(תעודה 87) צבי רפיח, יועץ בשגרירות ישראל בוושינגטון אל מחלקת צפון אמריקה במשרד החוץ, ירושלים; 15 במארס 1979. ארכיון המדינה

 

.6 | חתימה בבית הלבן

לאחר ויכוח סוער, שנמשך 28 שעות, אישרה הכנסת ב-21 במארס 1979 את חוזה השלום. לכולם ברור: לא תיתכן דחייה במועד הטכס, כשעיניי כל העולם כבר נשואות לוושינגטון. טכס החתימה על הסכם שלום בין ישראל למצרים, נועד להתקיים ב-26 במארס. אולם עוד לפני החתימה נדרשה עבודה על פרטים אחרונים. בביקורו של קרטר במזרח התיכון ובמגעים שנמשכו גם אחרי הביקור הושגה הסכמה לגבי כ-95 אחוזים אחוז מהעניינים. אולם עדיין נותרו כמה סוגיות בלתי פתורות בענייני מועדי אספקת הנפט והנסיגה הישראלית מאל עריש, ושורה של הבנות בין ישראל לארצות הברית שנלוו להסכם. וכך, בעוד ההתרגשות לקראת הטקס הולכת וגואה והמשתתפים מכינים את פרטיו האחרונים, נמשכו הדיונים בעניינים אלו, שגלשו לעתים לדקדוקי ניסוח ולוויכוחים על מילה כזו או אחרת, עד קרוב לשעת תחילתו. למרות המשך ההתדיינות היה ברור לכולם שלא תיתכן דחייה במועד הטקס כשעיני כל העולם כבר נשואות לוושינגטון.

כל אותו הזמן נמשכו חילופי מברקים בין המשלחת בוושינגטון לבין גורמים בישראל בעניינים אלו, למשל מברק ששלח היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר אל  מאיר רוזן בוושינגטון ב-24 במארס ובו הצעות פשרה בשורה של דקדוקי ניסוח בהסכם.

(תעודה 89) היועץ המשפטי לממשלה יצחק זמיר, ירושלים, אל מאיר רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ, וושינגטון, 24 במארס 1979

עדות נוספת היא חילופי מברקים בין ראש הממשלה בגין לשר החקלאות שרון בעניין הצעתו של שרון לדחות בהסכם את הוצאת מפקדת הממשל הצבאי מעזה עד לאחר סיום המשא ומתן על האוטונומיה, חרף הבטחה שנתנה בעניין זה לסאדאת.

(תעודה 92) חילופי מברקים בין ראש הממשלה, מנחם בגין, לבין שר החקלאות, אריאל שרון, 26 במארס 1979

ב-25 במארס, ערב חתימת ההסכם, נפגש בגין עם סאדאת לסגירת פרטים אחרונים. סאדאת צועד לקראת בגין בעניין הנפט. בגין מסכים להקדים את הנסיגה מאל עריש. לאחר שקיבל את אישור המשלחת הישראלית לסיכומים אלו, דיווח בגין על כך בשיחת טלפון לסאדאת.

(תעודה 90) שיחת טלפון בין ראש הממשלה מנחם בגין לנשיא מצרים אנוואר סאדאת; וושינגטון, 25 במארס 1979

ב-21:25 נפגשה המשלחת הישראלית עם המשלחת האמריקנית בראשות ואנס. מרישום השיחה, שרצוף בתיקונים בכתב יד בגלל קוצר הזמן, עולה שבגין דיווח על שיחתו עם סאדאת ואמר שהייתה "חמה וטובה", ועל הסיכומים אמר כי שני המנהיגים הגיעו אליהם לאחר "'שהיו רגעים קשים אחדים". ואנס הבטיח שקרטר יסכים שסאדאת יצהיר בנוכחותו על שלוש נקודות שביקשה ישראל כהשלמה לסיכום בעניין הנפט.

(תעודה 91) פגישת משלחת ישראל בראשות ראש הממשלה, מנחם בגין, עם המשלחת האמריקנית בראשות מזכיר המדינה סיירוס ואנס; וושינגטון, 25 במארס 1979. ארכיון המדינה

זלמן עינב, משרטט את קווי הנסיגה: "אני הייתי מכין מפה, הכול ביד. מעליי עמדו בהתחלה גנרל ואחר כך קולונל מצרי ואמריקאי, ובדקו שלא אסטה בשום דבר". עינב, עוזרו של האלוף אברהם טמיר ומי שהכין את קווי הנסיגה לשני הצדדים, שירת בפלמ"ח ובמלחמת העצמאות היה מפקד בגדוד השביעי בחטיבת הנגב. במלחמת יום כיפור שירת בחפ"ק של אריאל שרון. עינב, אדריכל במקצועו, עסק בתכנון אזרחי וצבאי נרחב בישראל ובעולם. בין השאר תכנן את בתיהם של אריאל שרון בחוות השקמים ואת ביתו של עזר ויצמן. כמתנדב, היה אחראי להכנת המפות מטעם אגף תכנון בראשותו של האלוף טמיר, החל בשיחות עם מצרים בק"מ ה-101 לאחר מלחמת יום הכיפורים, דרך השיחות על הסכמי ההפרדה והסכמי הביניים ב- 1974–1975.

באוקטובר 1978 הצטרף עינב לשיחות הצבאיות בוושינגטון ושירטט את קווי הנסיגה על מפות הבסיס שסיפקו האמריקנים. לדבריו, המצרים לא הבינו תחילה איך אדם עושה עבודה כזו כמתנדב, והיו משוכנעים שהוא איש השירותים החשאיים. בראיון טלפוני בשנת 2014 סיפר שבסוף הצליח לרכוש את אמונם ועשה את עבודתו על דעתם של כל הצדדים. "שיטת העבודה הייתה כזאת: אני הייתי מכין מפה, הכול ביד. מעלי עמדו בהתחלה גנרל ואחר כך קולונל מצרי ואמריקאי, ובדקו שלא אסטה בשום דבר, שהקו יהיה מדויק… עשיתי אז את המפות עבור כולם".

 

טרם החתימה, אקורד הסיום מבחינת ישראל היה פגישה בין ראש הממשלה בגין לנשיא קרטר בבוקרו של הטכס, בשעה 11:00, בנוכחות ואנס ודיין. בשיחה סוכמו תחילה ההבנות שהושגו בימים האחרונים והועלו רעיונות בנושא הרגיש של המשא ומתן על האוטונומיה לאוכלוסייה הפלסטינית. חרף האווירה הטובה שעות ספורות לפני הטכס לא חסר גם בפגישה זו המשבר התורן. בגין איים בהתפטרות מתפקידו אם תיענה תביעת סאדאת בעניין ניסוח הערת שוליים על יהודה ושומרון. לאחר שנמצאה הפשרה גם לעניין זה, שיתף קרטר את המשתתפים בדברי סאדאת, שבעקבות שיחתו עם בגין "הוא מרגיש עכשיו כי יוכל בעתיד לפנות ישירות לראש הממשלה בעת משבר ולמצוא הסדר נאות". קרטר הוסיף בטון חגיגי ש"היום הוא יום היסטורי", שהושג בזכותם של בגין וסאדאת. הנשיא האמריקני, שבע הקשיים ולמוד המשברים שעמדו לא אחת למוטט את התהליך, ציין ש"מה שהשגנו עד כה איננו פחות מנס…. יד אלוהים הייתה במה שהושג עד כה".

עוד עלו חילוקי הדעות בין ישראל לאמריקנים בעניין מעמד ירושלים וההתנחלויות, "האם באמת כדאי להקים 6 או 8 התנחלויות שתשפרנה במידת מה את מצב ישראל, אך מה זאת לעומת השלום בין ישראל לשכנותיה?", שאל קרטר.

(תעודה 93) פגישה בין נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, לראש ממשלת ישראל, מנחם בגין; וושינגטון,  26 במארס 1979. ארכיון המדינה

 בשעות אחר הצהריים, לאחר ארוחת צהריים משותפת, מתכנסים גיבורי הדרמה על מדשאת הבית הלבן. אלפי צופים בטכס החתימה על הסכם השלום. בנאומו בטקס, מודה בגין לנשיא קרטר על שמעולם לא התייאש מן השלום. בגין מתייחס בהומור לדעתו הלא-מחמיאה של קרטר על עמדותיו הבלתי מתפשרות. על חיבתו לתיקונים משפטיים, אמר בגין: "ידידנו, הנשיא סאדאת, אמר שאתה הנך 'החייל האלמוני' של המאמץ לעשיית השלום. אני מסכים, אך כרגיל, עם תיקון. אמנם כן, הנך חייל בשירות השלום. אתה גם horribile dictu  [נורא לומר] בלתי מתפשר כלוחם למען השלום. ואולם ג'ימי קרטר, נשיא ארצות הברית, כלל וכלל אינו אלמוני. וגם מאמציו ייזכרו ויירשמו בדורות הבאים".

כשנה וחצי לאחר ביקורו ההיסטורי של נשיא מצרים אנואר סאדאת בישראל, אחרי חודשים ארוכים של רגעים מורטי עצבים, שהנבחרים שבהם מובאים בפרסום זה, קם והיה הסכם השלום בין ישראל למצרים לעובדה קיימת ששינתה את פני המזרח התיכון.

 

 

.7 | רשימת התעודות ותוכנן

40. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, וושינגטון, אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים, 28 בספטמבר 1978 (באנגלית) 

ארכיון המדינה, א-4173/15

עם אישור הסכמי קמפ דייוויד בכנסת, הנשיא מבקש לקדם את השיחות על סיני בהקדם האפשרי. כמו כן יש ליזום שיחות על ביצוע סעיפי הסכם המסגרת בנוגע לגדה המערבית ורצועת עזה. קרטר מדווח על המגעים שקיים מזכיר המדינה ואנס עם המלך חוסיין ועם הסעודים והסורים. המלך חוסיין מתלבט וטרם החליט להצטרף למשא ומתן. תקוותו שיחליט בחיוב.

41. יהודה אבנר, יועץ ראש הממשלה, ירושלים אל שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון, 29 בספטמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4314/4 

נוסח מקוצר בעברית של שיחת טלפון בין הנשיא קרטר וראש הממשלה ב-28 בספטמבר. תגובת בגין להצבעת חלק מאנשי סייעת חרות נגד הסכמי קמפ דייוויד. ההכנות לשיגור משלחת בראשות שר החוץ דיין למשא ומתן על חוזה השלום.

שיחות השלום בוושינגטון: טיסה ארוכה והתרסקות בנחיתה, אוקטובר-נובמבר 1978

42. יהודה אבנר,יועץ ראש הממשלה, ירושלים, אל שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון: פגישה בין ראש הממשלה מנחם בגין וצוותו והשגריר האמריקני הנודד, אלפרד (רוי) אתרטון, ירושלים, 29 בספטמבר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4173/15

הסידורים לקראת המשא ומתן בוושינגטון; תגובת מדינות ערב להסכמי קמפ דייוויד. המלך חוסיין נפגע מקביעת תפקיד לירדן במסגרת ההסכם ללא התייעצות עמו. ההנהגה הסעודית אינה רוצה לפגוע בסאדאת, אך היא חוששת מפיצול העולם הערבי. אתרטון עמד להיפגש עם מנהיגי ציבור פלסטינים כדי לשמוע את דעתם. הוא הזהיר שאם הסעודים יעמדו מן הצד, עמדתם תשפיע על חוסיין וסאדאת. סוריה גינתה את ההסכם ואסאד טען שמדובר בשלום נפרד, אך הוא עדיין מחויב להחלטה 242.

43. התייעצות לקראת השיחות בוושינגטון; ירושלים, 4 באוקטובר, 1978

ארכיון המדינה, חצ-6913/3

דיין, ויצמן, ברק, רוזן, טמיר ופקידים בכירים מתייעצים על הקווים הכללים של חוזה השלום עם מצרים לקראת פתיחת השיחות בוושינגטון. לדעת דיין האינטרס של ישראל הוא לדחות את פתיחת השיחות על האוטונומיה. לדעת ברק ישראל צריכה לקבוע סעיפים עיקריים להסכם ולעמוד על מינימום הכרחי. דיון על השלב הראשון של הנסיגה והתמורה שתקבל ישראל ממצרים. הצעה על ביטול תביעות הדדיות בעקבות תביעת מצרים לפיצוי עבור הנפט שהפיקה ישראל.

44. ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים, אל שר החוץ משה דיין ושר הביטחון עזר ויצמן, וושינגטון; 12 באוקטובר 1978

ארכיון המדינה, א- 4314/7

בגין מתרעם על דברי הנשיא קרטר בעניין התנגדותו של סאדאת לביצוע התחייבות מצרים להקים יחסים דיפלומטיים עם ישראל מיד אחרי ביצוע שלב א של הנסיגה הישראלית כפי שהוסכם בקמפ דייוויד. הוא אינו מתנגד להקדמת הנסיגה הראשונה אם הדבר אפשרי מבחינה צבאית ומעשית. יש להבהיר למצרים שאין לצפות שחתימת חוזה השלום תביא לביטול מידי של הממשל הצבאי או לשחרור מחבלים. בגין מוסיף הערות למשלחת בעניין הזמנת הנשיא קרטר לבקר בישראל, הצעות השר מודעי לסעיפים בעניין  שיתוף פעולה עם מצרים בפיתוח שדות הנפט והגז בסיני והצעות השר שרון בקשר לקו הנסיגה הראשונה ובנייתה מחדש של ימית בין חאן יונס לרפיח.

45. שר החוץ משה דיין, וושינגטון לראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 15 באוקטובר 1978

ארכיון המדינה, חצ-6913/4

שיחת דיין ושר הביטחון עם אתרטון וסונדרס, עוזר המזכיר לענייני המזרח הקרוב, שעמד לצאת לירדן עם תשובות הממשל לשאלות הבהרה ששאל חוסיין. דברי דיין על התקדמות ועדת הניסוח שעבדה על טיוטת חוזה השלום ועל התנגדות ישראל לקשר (לינקאג') בין ההסכם הישראלי-מצרי והטיפול בשאלה הפלסטינית. ישראל גם מתנגדת להצעה המצרית לעיון מחדש בהסכם אחרי חמש שנים. דיין טען שתשובות ארצות הברית לחוסיין לא ישנו את המצב כי ממילא ירדן והפלסטינים לא יכנסו למשא ומתן לפני חתימת החוזה.

45א. שיחת טלפון בין שר החוץ משה דיין לראש הממשלה מנחם בגין, 15 באוקטובר 1978

ארכיון המדינה, חצ-6913/4

דיין מספר על הצעתו למצרים לחילופי מכתבים בין בגין וסאדאת המבטיחים את כוונת ישראל לבצע את הסעיפים בהסכמי קמפ דייוויד בעניין הפלסטיני. בגין מבקש לראות את הנוסח המוצע ולשקול. בקשת המצרים למחווה כלפיהם ולביקור משלחת מצרית ברצועת עזה. דיין נוטה להסכים לביקור אחרי חתימת חוזה השלום. לדעתו כדאי שאהרן ברק יצטרף לשיחות.

46. יהודה אבנר, יועץ ראש הממשלה, ירושלים, אל שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון: פגישה בין ראש הממשלה מנחם בגין ועוזר מזכיר המדינה הרולד סונדרס; ירושלים, 20 באוקטובר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4314/4

ראש הממשלה מבקש שארצות הברית תתחשב בבעיות הפנימיות של ממשלת ישראל ולא רק בבעיות סאדאת עם העולם הערבי. סונדרס מספר על עמדת ירדן וסעודיה ואפשרות כניסת ירדן למשא ומתן. בגין מנתח את התשובות לירדן שנמסרו לישראל וטוען שתשובות ארצות הברית אינן מתאימות למה שהוסכם בקמפ דייוויד. הן יעודדו את טענת מדינות ערב שמטרת ההסכם להביא להקמת מדינה פלסטינית. בגין מביע התנגדות נחרצת לעמדת ארצות הברית על ירושלים בתשובתה לירדן ועל כך שקבעה עמדות על שאלות שכלל לא נדונו עם ישראל. חששו  שהתשובות יעודדו את סאדאת להקשיח את עמדותיו.

46א. יוסף צ'חנובר, מנכ"ל משרד החוץ, ירושלים אל משה דיין, שר החוץ ועזר ויצמן, שר הביטחון, וושינגטון; 20 אוקטובר 1978

ארכיון המדינה, א-4174/1

עיקרי שיחת ראש הממשלה עם סונדרס בעברית.

47. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, וושינגטון אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 22 באוקטובר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4174/1 

מספר על המאמצים רבים שהקדיש למשא ומתן על חוזה השלום והעמדה קונסטרוקטיבית. של המשלחת הישראלית. הוסכם על טיוטה לחוזה והשרים ויצמן ודיין, החוזרים לירושלים להתייעצויות, ימליצו לממשלה לאמץ את המסמך. לדעתו מדובר בהסכם הוגן ומאוזן. קרטר ממליץ גם לאמץ את ההצעה שבגין וסאדאת יחליפו מכתבים על הקמת הממשל העצמי ביום חתימת חוזה השלום. הוא פנה לסאדאת אישית כדי לפתור כמה נקודות מחלוקת. תקוותו להצטרף לבגין וסאדאת בטקס חתימת החוזה.

47א. דברי משה דיין בישיבת ועדת חוץ ובטחון של הכנסת: ירושלים, 24 באוקטובר 1978

דיין מסכם את המשא ומתן על חוזה השלום ומסביר את בעיית הלינקאג' בין החוזה עם מצרים וההסכם על האוטונומיה ביהודה ושומרון ועזה, ואת בעיית ההתחייבויות הקודמות של מצרים למדינות ערב. הוא מנסה להרגיע את חששות חברי הוועדה נוכח הפרשנות האמריקנית של הסכם האוטונומיה. היועץ המשפטי מאיר רוזן מציג את הישגי ישראל בחוזה השלום.

48. שר הביטחון עזר ויצמן, וושינגטון, אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 29 באוקטובר 1978

ארכיון המדינה,  א-4314/9

פגישת דיין וויצמן עם שר המלחמה המצרי עלי ושר החוץ ראלי, ביזמת המצרים. ראלי הביע דאגה ליחסי ישראל-מצרים על רקע החלטת הממשלה על "עיבוי" ההתנחלויות ביהודה ושומרון וההכרזה על כוונה להעביר את משרדי הממשלה למזרח ירושלים. דיין הצדיק את הדברים שהיו תגובה לתשובות ארצות הברית לירדן ודבריה על ההתנחלויות וירושלים. בניגוד לסיני, אין ישראל מתכוונת לעזוב את יהודה ושומרון. ראלי הציג את טענות מצרים על בדידותה בעולם הערבי והחשש מקיצוץ הסיוע הסעודי. דיין חזר על נכונות ישראל להתחיל בדיונים על הכנת הבחירות לאוטונומיה, אך שלל את הרעיון של תפקיד מיוחד למצרים בעזה .

49. שר הביטחון עזר ויצמן, וושינגטון אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 30 באוקטובר 1978

ארכיון המדינה,  א-4314/9

ויצמן מבקש מראש הממשלה להביא לאישור הממשלה בהקדם את האפשרות לפנות את אל עריש ואזור החוף בצפון סיני בשלב ראשון כפי שהוצע על-ידי המשלחת הישראלית בוושינגטון. עמדתו ועמדת המטכ"ל היא שאין סיכון ביטחוני בצעד זה. הפינוי חשוב למצרים ונדון עמם פעמים רבות.

50. יהודה אבנר, יועץ ראש הממשלה, ניו יורק, אל יגאל ידין, סגן ראש הממשלה, ירושלים; 2 בנובמבר 1978  (באנגלית)

ארכיון המדינה, א- 4174/3 

רישום שיחת ראש הממשלה בגין עם מזכיר המדינה וואנס בניו יורק בהשתתפות חברי המשלחת הישראלית. בגין הסביר שבניגוד למצב בוועידת קמפ דייוויד, למשלחת הישראלית ואפילו לו עצמו אין סמכות לקבל החלטות בקשר למשא ומתן, אלא עליהם להביא את ההצעות למליאת הממשלה. הוא הציע שינויים בנוסח המכתב בעניין הקמת האוטונומיה והסתייג מקביעת תאריך מדויק לעריכת הבחירות, לאור התנגדות הפלסטינים להסכמים. הוא דרש להוציא סעיף המצטט מהסכמי קמפ דייוויד שהוכנס למבוא לפי בקשת המצרים בטענה שאין בו צורך. וואנס ענה שיש בו צורך, כי בלי סעיף זה המצרים לא יחתמו.

51. עזר ויצמן, שר הביטחון, וושינגטון, אל יגאל ידין, סגן ראש הממשלה, ירושלים; 8 בנובמבר 1978(הועבר גם לראש הממשלה, שביקר בקנדה).

ארכיון המדינה, א 4314/11 

דיווח שר הביטחון על שיחתו עם שר ההגנה המצרי.  ויצמן מסר לו את החלטת הממשלה לא לפרט את שלבי הנסיגה (כולל פינוי מוקדם של אל עריש) אלא לדחות את הדיונים עד לאחר חתימת חוזה השלום. ויצמן ביקש להעביר מסר לסאדאת שהדברים יסוכמו בינו לבין עלי בוועדה משותפת. לאחר שבדק את התגובה בקהיר אמר עלי, שהצעת ישראל תיצור רושם רע מאד אצל סאדאת וראשי הצבא במצרים. מצרים מציע לישראל הצעה נדיבה של שלום ונורמליזציה. נוכח תוצאות ועידת בגדד, ישראל חייבת לסייע למצרים.

 52. משה דיין, שר החוץ, וושינגטון אל ראש הממשלה, מנחם בגין, טורונטו, וסגן ראש הממשלה, יגאל ידין, ירושלים; 10 בנובמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4314/11

פגישה עם גאלי עם שובו מקהיר. גאלי סיפר על האווירה בעקבות ועידת בגדאד ועל תביעת ממשלת מצרים, כולל מוצטפא חליל ותוהאמי, להבטיח התקדמות בנושא הפלסטיני במקביל לביצוע ההסכם בין מצרים לישראל. הם מבקשים לקבוע לוח זמנים למשא ומתן על האוטונומיה במכתב המשותף. המשא ומתן יתחיל חודש אחרי החתימה ותוך 4-5 חודשים יהיו בחירות. כמו כן ייקבע תאריך לנסיגת הממשל הצבאי. דיין הסביר שישראל לא תנהל משא ומתן על האוטונומיה לפני החתימה על חוזה השלום. המצרים ביקשו צעדים חד צדדיים לקראת הבחירות  לאוטונומיה ומשלחת מצרית קבועה בעזה.

53. דיווח על פגישה בין ראש הממשלה לבין שרי החוץ, הביטחון והאנרגיה; טורונטו, 10 בנובמבר 1978

ארכיון המדינה, א 4314/11

דיין מסר לבגין על דרישותיה החדשות של מצרים בעניין המכתב המשותף ושלבי הנסיגה ועל התגובה האמריקנית, וסקר נושאים אחרים, כולל מכתבי הלווי האמריקנים לחוזה. בקשת מצרים למחוות לפלסטינים: ישראל תענה לחלק מהן אך דוחה את הרעיון של משלחת מצרית קבועה בעזה.  לדברי ויצמן 95% מן הנושאים הצבאיים סגורים. ההסכם הצבאי טוב וממילא הנסיגה תתבצע בשלבים. אם יופסקו השיחות, יתכן שלא יתחדשו. דיין וויצמן ביקשו הנחייה מבגין להישאר בוושינגטון לכמה ימים לסכם את המשא ומתן. מודעי דיווח על הדיונים בעניין הנפט. לדעת ברק האמריקנים לא יסכימו לנהל עתה משא ומתן על הסדר ביהודה ושומרון, וכוונת מכתב הלווי להבטיח שיחל תהליך זה. ברק ורוזן מצטרפים לדעה שההסכם המוצע הוא טוב לישראל. לדברי רוזן "הוא יותר לטובתנו מאשר לטובת המצרים". בגין מבקש לדחות את ההחלטה לישיבת הממשלה בהשתתפות כל השרים. דיין וויצמן מזהירים שאם ההסכם תידחה לא יוכלו לשוב לוושינגטון.

 54. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, וושינגטון אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 11 בנובמבר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4348/6 

פנייה אישית לראש הממשלה לאור הקשיים שהתעוררו במשא ומתן על הסכם השלום, המטילים ספק בהצלחתו. קורא לגמישות משני הצדדים ומבקש להימנע מהתנצחות פומבית וחזרה לנושאים שכבר סוכמו. יתרונות ההסכם גדולים לעין ערוך מחילוקי הדעות הקטנים שנותרו. קורא לו לאשר את טיוטת ההסכם.

55.  שיחת טלפון בין נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, וושינגטון וראש הממשלה מנחם בגין, טורונטו; 12 בנובמבר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א 4314/11

קרטר חוזר על קריאתו שישראל תסכים לקבל "פשרה סבירה". בגין טוען שהטיוטה לחוזה שקיבל היא סטייה ממה שהוסכם בקמפ דיוויד. למצרים אין זכות לחזור בה בעניין החלפת השגרירים על בסיס הבטחה מוויצמן שנעשתה ללא סמכות. במכתב המשותף ישראל לא תוכל לקבל את דרישת מצרים לתאריך מוגדר לקיום הבחירות,  לאור הקשיים המעשיים, כולל איומי אש"ף על הפלסטינים. הוא מבקש שארה"ב תשקול את בקשת הסיוע של ישראל ומתנגד לניסיון להציגה כסחיטה. קרטר מסביר שבעניין תאריך היעד לבחירות לאוטונומיה – מדובר בהבטחה שאכן ייערכו בחירות. לא ניתן להמשיך במצב שכל סיכום עם משלחת ישראל מועבר לממשלה לדיון נוסף ושינויים.

56. אריה נאור, מזכיר הממשלה, ירושלים, אל ראש הממשלה מנחם בגין, טורונטו; 12 בנובמבר 1978

ארכיון המדינה, חצ 6913/6 נסרק ברימון

בישיבת הממשלה ביקש השר בורג הבהרות בקשר להסכמות עם המצרים לקראת הדיון על טיוטת הסכם השלום. בורג מבקש למסור לבגין את "הרגשתו כי המצרים והאמריקנים רוצים לנהוג בנו כפי שנוהגים במונצחים". יש ניסיון חדש למסוכן לקשור בין לוח הזמנים של הנסיגה בסיני והקמת האוטונומיה.

57. שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 13 בנובמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4314/10

מצרף פרוטוקול הישיבה בין המזכיר ואנס וחברי המשלחת הישראלית, בהשתתפות דיניץ והשרים מודעי וארליך בשדה התעופה קנדי ב-12 בנובמבר 1978 בערב. ראש הממשלה ביקש לסכם את המשא ומתן. הוא חזר על בקשתו מן הנשיא שארצות הברית תשקול בחיוב את בקשת הסיוע של ישראל. ואנס סירב להתחייב בנושא. הוא עמד על כך שמבחינת ארצות הברית נוסח חוזה שלום סגור ואין לפתוח אותו מחדש. נערך דיון על טיוטה אמריקנית למכתב מהנשיא לבגין וסאדאת על האוטונומיה, שהוכנה בעזרת דיין ב-11 לדצמבר בלילה, האמורה להחליף את המכתב המשותף, ובה תאריך יעד של שנה. בגין סירב להביע דעה על המכתב והפנה אותו להחלטת הממשלה. דיין נתבקש להביע את דעתו על-ידי ואנס אך סירב כי היה ברור שבגין אינו מעוניין שיביע הסכמה לדעת ואנס. לאחר דיון בנושא הנפט דיין הציג שוב את ההצעה למכתב המשותף והבהיר שהסכם השלום עם מצרים יבוצע אחרי תשעה חודשים, לפני תאריך היעד להקמת האוטונומיה. בגין ביקש להביאו לממשלה, לצד דיון חוזר בהקדמת שלבי הנסיגה

58. שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון אל שר החוץ משה דיין, ירושלים; 14 בנובמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4314/10

שיחה בין סטיוארט אייזנשטאט ודיניץ בנושא בקשת ישראל לסיוע כלכלי מארצות הברית בקשר להסכם השלום. תגובתו הנזעמת של הנשיא, הרואה בתביעה ניסיון להתנות את קבלת הסכם השלום בסיוע כספי. הסברי דיניץ על עמדת ישראל.

59. דברי בגין במרכז חרות, תל אביב 19 בנובמבר 1978

מכון ז'בוטינסקי, ה-1/32/2/1

תגובת בגין להפגנות נגדו והאשמות בבגידה בארץ ישראל בשל תמיכתו באישור טיוטת הסכם השלום עם מצרים. כאשר הסיכוי לסיום מצב המלחמה עם מצרים עומד מול הוויתורים שישראל נדרשה להם, הוא בחר בשלום. הוא ויתר על הסתייגויות להסכם השלום כדי לא לשנות את הטיוטה. לדעתו הסכמי קמפ דיוויד מבטיחים את האינטרסים של ישראל ביהודה ושומרון וביטחון המדינה.

59א דברי עזר ויצמן בוועדת חוץ ובטחון של הכנסת, ירושלים, 20 בנובמבר 1978

ויצמן מדגיש שישראל הגיעה לחוזה השלום מעמדת כוח ולא כתוצאה מלחץ אמריקני. הוא מספר לחברי הוועדה פרטים על הנספח הצבאי לחוזה השלום ועל שיחותיו בוושינגטון עם חוסני מובארק והנשיא קרטר. לדעתו ישראל צריכה לגלות אמון במצרים ולתת סיכוי לשלום. תקופת המעבר מבטחת אותה מפני הפתעות.

60. א' ברזילי, שגרירות ישראל בפאריס, אל המרכז למחקר ותכנון מדיני, ירושלים; 20 בנובמבר 1978

ארכיון המדינה, א 8190/3

בראיון לכתבי התחנה השנייה של הטלוויזיה הצרפתית ב-18 בנובמבר 1978, סאדאת הסביר את עמדתה של מצרים בעניין הקשר בין חוזה השלום והקמת האוטונומיה. מצרים לא תחתום על שלום נפרד. למצרים יש יחס רגשי לרצועת עזה והיא מרגישה מחויבות כלפיה. לכן היא מציעה להתחיל שם את האוטונומיה. לאחר שהישראלים יתרגלו לאוטונומיה הם יפסיקו לחשוש מעצמאות פלסטינית.

 61. שיחת טלפון בין ראש הממשלה מנחם בגין והנשיא קרטר; ירושלים, 21 בנובמבר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4174/5

ראש הממשלה מודיע לנשיא על החלטת הממשלה לאשר את טיוטת הסכם השלום ולדחות את ההצעות האחרונות של מצרים. הוא מסביר את הסיבות להתנגדות הממשלה לקביעת לוח זמנים להקמת האוטונומיה, בעיקר התגברות ההתנגדות לתכנית ביהודה ושומרון, כולל התקפת על אוטובוס לידי יריחו. תופעה זו תקשה על ביצוע ההסכם, ולא ניתן לכפות אוטונומיה. בגין ביקש התחייבות מארצות הברית לסכם עניין הנפט וסיוע כלכלי. קרטר הבטיח לספר  לסאדאת על שיחתם. מצרים עומדת על קבלת ערבונות לביצוע ההסכם בגדה המערבית ובעזה. בעיית הנפט ניתנת לפתרון. על  דיין וויצמן לחזור לוושינגטון להמשך השיחות.

62.נשיא מצרים אנוואר סאדאת, קהיר, אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 30 בנובמבר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4174/5 

רגע האמת במשא ומתן לשלום מתקרב. מצביע על יתרונות ההצעה המצרית עבור ישראל, ובעיקר הסכמת מצרים לכינון יחסים נורמאליים ומלאים עמה. לדעתו בגין מנסה להתחמק מן החובות שקיבל על עצמו בקמפ דיוויד בעניין הקמת האוטונומיה.  אם ביצוע התכנית לא יתאפשר בשל התנגדות הפלסטינים, ישראל לא תחשב אחראית למצב. מתלונן שאינה פועלת כדי לעודד את הפלסטינים להשתתף בהקמת האוטונומיה. מבקש מבגין וחבריו לשקול מחדש את עמדתם ולחפש דרכים לשבירת הקיפאון.

63.שמחה דיניץ, שגריר ישראל בוושינגטון, אל משה דיין, ירושלים; 7 בדצמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4174/6 

לקראת סיום תפקידו בוושינגטון ויציאת מזכיר המדינה למזרח התיכון, דיניץ מוסר הערכות על עמדת האמריקנים ותגובתם להחלטות הממשלה ולמכתבו של בגין לסאדאת. הם מאוכזבים מהודעת ישראל שהיא רואה את המשא ומתן כגמור ודחיית הטיוטה האמריקנית למכתב המשותף. האמריקנים מוטרדים מסימנים שהמחנה הדורש לינקאג' ברור בין ההסכמים שוב מתחזק במצרים. ואנס נשלח לאזור כדי לגשר על הפערים. לדעת דיניץ, אם תאלץ ישראל להסכים לתאריך יעד להקמת האוטונומיה, יש לקבוע תאריך אחרי ביצוע הנסיגה וחילופי שגרירים, ולהדגיש שביצוע הסכם השלום לא יושפע מאי-הסכמה על האוטונומיה או קשיים מצד שלישי.

 64. פגישה בין חברי ועדת השרים לענייני ביטחון והמשלחת של מזכיר המדינה ואנס; 14 בדצמבר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4314/13

השרים הודיעו שישראל דוחה את הצעות מצרים בעניין סעיף VI וחילופי השגרירים. בעניין סעיף IV על עיון מחדש בחוזה ניתן להגיע להסכמה. ישראל מוכנה להיכנס למשא ומתן על מכתב משותף שאין בו תאריך יעד. ויצמן מציע שדיין ייסע עם ואנס לקהיר להמשך השיחות. בגין פוסל את הרעיון. שרון טוען שהממשלה מאבדת את תמיכת הציבור שאינו רואה בשלום נכס אלא סכנה. קשה לדעת מה יקרה אם ישראל לא תפעל לפי הציפיות של סאדאת. לדבריו יש שני מחנות בממשלה; מחנה אחד מעדיף לא לפרט את תכנית האוטונומיה ולהשאיר "ערפל" ומחנה אחר שהוא תומך בו רוצה לקבוע מה יהיה בעתיד. לדעתו הסכמה זו יותר חשובה משינויי נוסח. ואנס מסכים לדבריו אך מזהיר שגם בקהיר ההסכם מאבד תמיכה.

65.מחלקת הסברה, ירושלים, לנציגויות ישראל בחו"ל; 18 בדצמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4174/6

הסבר מתומצת למשבר הנוכחי בשיחות, המבוסס על תדריך שר החוץ למנהלי מחלקות במשרד החוץ. ארצות הברית תומכת בעמדות מצרים מפני שלהערכתה לא ניתן להשיג ויתורים גדולים מאלו מאיזשהו מנהיג ערבי. אולם טיוטת הסכם השלום היא המרב שישראל מוכנה לו. היא עדיין מוכנה לנהל משא ומתן על ה"מכתב המשותף".

66. חנן בר און, ציר ישראל בוושינגטון אל יוסף צ'חנובר, מנכ"ל משרד החוץ, ירושלים; 19 בדצמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4174/6

אד סנדרס, איש צוות הבית הלבן המקשר בינו לבין הקהילה היהודית, סיפר לבר און שקיבל זרם הולך וגובר של פניות מאישים ומקהילות יהודיות במחאה על עמדת הממשל המטילה את האשמה לכישלון שליחותו של ואנס על ישראל. סנדרס הפיץ לקט מדברים אלו לכל דרגי הבית הלבן ומחלקת המדינה, ונפגש עם הנשיא, מונדייל ובז'ז'ינסקי בניסיון לשכנעם לשנות את גישתו של הנשיא לקשיים במשא ומתן. לדבריו מוקד הבעייה בבית הלבן ולא במחלקת המדינה.

 קיפאון בשיחות וניסיונות להבא לפריצת דרך, דצמבר 1978-ינואר  1979

67. יצחק מינרבי, שגריר ישראל בבריסל, אל ראש הממשלה מנחם בגין, ירושלים; 24 בדצמבר 1978

ארכיון המדינה, א-4313/14 

בישיבה משותפת עם דיין ומזכיר המדינה ואנס חזר חליל על דברים שאמר לדיין בקשר לתפקידה של מצרים באזור והצורך לחזק את הסעיפים על האוטונומיה בחוזה. אולם כשדיין ביקש לחזק את המכתב המשותף, חליל גילה חוסר בקיאות בדיונים על המכתבים ואמר שעליו להתייעץ עם סאדאת. דיין וחליל דנו על בעיות שיכולות להתעורר בקשר להתחייבויות קודמות של מצרים למדינות ערב (סעיף VI (5)). חליל טען שאף מדינה ערבית לא תתקוף את ישראל אם יהיה לה הסכם עם מצרים.  גם אם מצרים מצדיקה את תביעות סוריה, היא לא תתמוך בה אם תצא למלחמה על הגולן. נערך דיון שלא לפרוטוקול על האפשרות של עריכת בחירות לאוטונומיה בעזה בלבד ועל הסדר דתי בירושלים כדי לספק את סעודיה.

68. סיכום שיחת טלפון בין שר החוץ משה דיין וראש הממשלה מנחם בגין, 10 בינואר 1979

ארכיון המדינה, חצ-6914/3

דיין ניסה לשכנע את בגין לצאת לארצות הברית כדי לפתור את הנושאים השנויים במחלוקת.

69. רישום שיחה בין ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין וסגן המזכיר אלפרד (רוי) אתרטון; ירושלים, 23 בינואר 1979 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4174/8

אתרטון מסכם את השיחות שניהל הצוות האמריקני בראשותו עם משלחת משפטנים ישראלים בניסיון למצוא פתרון לבעיית הפרשנות המצרית-האמריקנית לסעיפים IV  ו-VI בחוזה השלום. הם ניסחו טיוטה למכתב שישלח ואנס לשר החוץ דיין כדי להבהיר את הבעייה של סעיף VI (5) ולהגדיר איזו מקרים ייחשבו "תוקפנות" מצד ישראל ומצרים רשאית לפעול נגדה. ניסוח זה טרם אושר על-ידי המזכיר, אך אתרטון החליט לצאת למצרים כדי לדווח על השיחות. בגין הציג את החלטת הממשלה בעניין שינויים בסעיף IV. ישראל לא תסכים לכל הערה פרשנית בעניין סעיף VI (2).

69א. לשכת שר החוץ, ירושלים אל נציגויות ישראל בחו"ל; 26 בינואר 1979

ארכיון המדינה, א 4174/8 

סיכום בעברית של שיחות שניהלו עוזר מזכיר המדינה אתרטון וצוותו עם משלחת משפטנים ישראלים בניסיון למצוא פתרון לבעיית הפרשנות המצרית-האמריקנית לסעיפים  IV ו-VI בחוזה השלום. הצוותים ניסחו טיוטה למכתב שישלח ואנס לשר החוץ דיין כדי להבהיר את הבעייה של סעיף VI (5) ולהגדיר איזו מקרים ייחשבו "תוקפנות" מצד ישראל בהם תהיה מצרים רשאית לפעול נגדה. ניסוח זה טרם אושר על-ידי המזכי

המשא ומתן מתחדש, פברואר -מארס 1979

70. ישיבת סמנכ"לים (סעודיה), ירושלים; 5 בפברואר 1979

ארכיון המדינה, חצ 6914/5

התייעצות שר החוץ עם הסמנכ"לים ומומחי המרכז למחקר ותכנון מדיני על רקע המהפכה באיראן. לדברי דוד אפק, סעודיה שהיא מדינה עשירה עם צבא חלש, המאמינה שעליה לשמור על ה"סולידאריות הערבית" כדי לא להיחשף לחתרנות. יזמת סאדאת גרמה זעזוע, והסעודים חיכו לכישלונו ולשובו למחנה הערבי. בקמפ דייוויד הוא הסכים לשלום נפרד, שוב בלי להתייעץ עמם ובניגוד להבטחות שהבטיח. לדעת אפק, הסעודים הלכו לוועידת בגדאד מתוך שיקולים של ביטחון לאומי על רקע ערעור עמדת המערב באפריקה ובתימן וחתרנות עיראק ולוב במדינות המפרץ. בבגדד תקף הנסיך פהד את הסכמי קמפ דייוויד אך לא את המהלך המדיני. התקפות סאדאת על פהד החמירו את הקרע, וכרגע הקו הסעודי מתנגד לא רק לקמפ דייוויד אלא למשא ומתן כולו. אולם סעודיה תסכן את הקשר עם ארצות הברית. ישנם ביטויים קשים ביותר של אכזבה מן הממשל בעיתונות הסעודית. לדבריו מי שמדבר (כמו בז'ז'ינסקי) על ציר תל אביב-ירושלים- ריאד-קהיר "איננו יודע מה הוא סח". בהמשך נערך דיון על התדמית של סעודיה בארצות הברית. פנחס אליאב, סגן מנהל המרכז, טען שחלק ניכר מן ההקשחה האמריקנית בנושא הפלסטיני נובע מן ה"ההטפה" הסעודית. דיין טען שעמדת סעודיה חשובה בשל השפעתה על מצרים ולא בארצות הברית. אין להציג את העמדה שארצות הברית צריכה לבחור בין יחסיה עם ישראל ויחסיה עם מדינות ערב.  אם תזנח את הערבים, ברית המועצות תתפוס את מקומה.

 71. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, וושינגטון, אל ראש הממשלה, מנחם בגין, ירושלים; 6 בפברואר 1978 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א 4348/6

בעקבות ההתפתחויות באיראן היציבות במזרח התיכון בסכנה. התרומה הגדולה ביותר לחיזוקה תהיה סיום מוצלח של המשא ומתן בין ישראל ומצרים. על אף הקשיים לדעתו אפשר להגיע להסכם. הבעיות קשורות אחת בשנייה ויש לטפל בהן בעת ובעונה אחת. הוא מוכן להשתתף בפסגה נוספת אך לדעתו התנאים טרם הבשילו. מציע לחדש את המשא ומתן בדרג שרים בקמפ דיוויד, בהשתתפות חליל, דיין וואנס. חוזר על מחויבותו לביצוע הסכמי קמפ דיוויד. לדעתו גם סאדאת ובגין מחויבים לתהליך.

 72. אפרים עברון, שגריר ישראל בוושינגטון אל משה דיין, שר החוץ, ירושלים; 11 בפברואר 1979  

ארכיון המדינה, א-4174/8

לקראת הוועידה השנייה שתיערך בקמפ דיוויד בהשתתפות דיין, חליל וואנס, השגריר עברון מוסר את התרשמותו מעמדות ויעדי הממשל. המפולת באיראן והתקווה שמצרים תוכל למלא את החלל שנוצר מחזקות את נחישות הממשל להביא להסכם שלום בין מצרים וישראל. ישראל יכולה לנצל את המצב לטובתה, לאור התקרבות מועד הבחירות לנשיאות והבחירות המוקדמות. הנשיא זקוק להצלחה במדיניות החוץ. אם ייכשל יאשים את ישראל. הוא חושש שהממשלה רוצה לחזור בה מתכנית האוטונומיה, לאור ההתנגדות לתכנית בישראל. לדעתו של עברון "תוך עמידה על העניינים החיוניים לבטחוננו ולעתידנו עלינו לעשות כל מאמץ להשיג הסכם בהקדם. חתימת ההסכם תבסס ותרחיב את התמיכה של העם האמריקני בישראל, תגבש את כל הקהילה היהודית סביבנו ותשנה מהותית את מעמדנו בזירה הבינלאומית. "

73. שר החוץ משה דיין, קמפ דייוויד, אל משרד החוץ, ירושלים– לעיניו בלבד של ראש הממשלה מנחם בגין, 21 בפברואר 1979 

ארכיון המדינה, חצ-6915/2

דיווח על פגישתו בארבע עיניים עם מזכיר המדינה ואנס ערב השיחות עם המצרים בקמפ דייוויד. דיין הבהיר לו שבניגוד לראש ממשלת מצרים ח'ליל אין לו סמכות לסגור את פרטי החוזה אלא רק לשמוע ולהביא את הסוגיות הנדונות להחלטת ממשלה. השניים דנו אם כן באפשרות שמפגש פסגה בין ראשי המדינות יתקיים מיד בהמשך, על האפשרות שאירוע דומה למתרחש באיראן יקרה גם במצרים והשפעת האירועים באיראן על המצב במזרח התיכון בכלל, ועל  המשא ומתן בין ישראל למצרים בפרט. בקמפ דייוויד הדיונים יתמקדו בסוגיות אספקת הנפט, אוטונומיה, נסיגה ישראלית מוקדמת, חילופי שגרירים ועוד.

74. שר החוץ משה דיין ,קמפ דייוויד, אל משרד החוץ, ירושלים – לעיניו בלבד של ראש הממשלה מנחם בגין, 21 בפברואר 1979 

ארכיון המדינה, חצ-6915/2

דיווח על הפגישה הראשונה של שלושת ראשי המשלחות לשיחות  – ואנס, דיין וח'ליל – ללא עוזריהם. החשש הגדול מהתפשטות המהפכה האסלאמית ואזהרתו של ח'ליל מפני גל שישטוף את המזרח התיכון וישנה אותו לחלוטין. טענתו  שעל רקע זה שלום נפרד עם ישראל אינו בא בחשבון וחייבים לפתור תחילה את העניין הפלסטיני. הפגישה התנהלה באווירה מתוחה. ח'ליל טען שמכיוון שלדיין אין סמכות לסכם אולי כל השיחות אינן אלא "בזבוז זמן" והביע ספק אם ישראל אכן רוצה בשלום. דיין השיב שאמנם אין לו סמכות להחליט אך הוא יכול להמליץ בפני הממשלה, "ואם זהו בזבוז זמן אוכל לשוב הביתה, ויש טיסות בכל יום". חילוקי הדעות נמשכו בנושאים כגון החלת האוטונומיה ב"עזה תחילה", ייצוג הפלסטינים ועניין הנפט. ח'ליל הבהיר שסאדאת לא יבוא לשום המשך דיון. רק "כשהעניין יהיה גמור [הוא יבוא] לברך על המוגמר".

75. שר החוץ משה דיין, וושינגטון, אל משרד החוץ, ירושלים – לעיניו בלבד של ראש הממשלה מנחם בגין, 25 בפברואר 1979 

ארכיון המדינה, חצ-6915/2

דיווח של דיין על פגישת שלושת ראשי המשלחות עם הנשיא קרטר לסיכום שיחות קמפ דייוויד. קרטר חזר על ההכרח להגיע להסכם לנוכח ההתפתחויות במזרח התיכון ובעיקר המהפכה האיראנית. במענה לשאלותיו התגלו חילוקי דעות מהותיים בין דיין לח'ליל. ראש הממשלה המצרי טען שהייתה התקדמות וצריך למהר להגיע להסכם  "אבל מצרים איננה יכולה בשום פנים להיות מבודדת מיתר מדינות ערב". ואילו שר החוץ טען שמבחינתה של ישראל לא הייתה שום התקדמות, ובהשוואה לעבר אפילו חלה נסיגה בשאלות כגון הנורמליזציה והקשר שבין הסכם השלום לאוטונומיה. לדבריו המצרים חזרו בהם מסיכומים קודמים ו"מה שהייתה קודם עמדה ותביעה מצרית הפכה להיות כיום עמדה אמריקנית". שאלת ניסוח ההסכם כך שימנע ממצרים להצטרף למלחמה נגד ישראל.

76. ראש הממשלה מנחם בגין, וושינגטון, אל משרד החוץ, ירושלים– לעיניהם בלבד של סגן ראש הממשלה יגאל ידין, שר החוץ משה דיין ושר הביטחון עזר ויצמן, 2 במרס 1979 

ארכיון המדינה, א-4314/6

דיווח על פגישתו של ראש הממשלה עם הנשיא קרטר. הפגישה "התנהלה באווירה לבבית ביותר". בגין אמר שהמתרחש באיראן יכול לקרות גם במצרים, שסובלת מעוני מחריד ומאי-יציבות חברתית. הגורם היציב היחיד באזור הוא ישראל ולכן יש לחזקה. בגין דיבר על המחיר הכואב שמוכנה ישראל לשלם למען שלום, ועתה דורשים ממנה דרישות שאם ימולאו יהפוך השלום לחסר ערך.הוא הסביר לקרטר את קשיי ישראל בסוגיות כגון הקשר שבין הסכם השלום לבין הסדר כולל, עדיפות החוזה על כל חוזה אחר, חילופי השגרירים במסגרת הנורמליזציה. אם עניינים אלה לא ינוסחו לרוחה תוכל מצרים לבטל בכל רגע את חוזה השלום ולהצטרף למלחמה נגד ישראל. השניים סיכמו להמשיך ולחפש פתרון לסוגיות הבלתי פתורות

 77. ראש הממשלה מנחם בגין, וושינגטון, אל משרד החוץ, ירושלים – לעיניהם בלבד של סגן ראש הממשלה יגאל ידין, שר החוץ משה דיין ושר הביטחון עזר ויצמן; 4 במרס 1979 

ארכיון המדינה, א-4314/6

דיווח על שיחתו בארבע עיניים עם הנשיא. קרטר הודה שלמעשה הגיעו הדיונים למבוי סתום, שני הצדדים מחופרים בעמדותיהם והדבר עלול לדחוף את סאדאת למחנה הערבי הקיצוני. הוא שאל לדעתו של בגין איך להמשיך מכאן. בגין טען שזו תוצאת משגה של האמריקנים, שנתנו למצרים תחושה שהם תומכים בעמדתם. קרטר טען לעומתו שהכול נובע מהתבטאויות בעייתיות של שרים ישראלים. קרטר העלה את אפשרות חתימת חוזה בין ארצו לישראל והתנה למעשה את אספקת הנשק האמריקני בהשגת הסכם שלום. בהמשך סיכמו שלא להודיע על הפסקת תהליך השלום, והסכימו שישקלו את הדברים במשך כמה שבועות.

"עכשיו או לעולם לא": ביקור קרטר במצרים ושיחותיו בישראל

78. ישיבת סמנכ"לים במשרד החוץ לקראת ביקור נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר; ירושלים, 7 במארס 1979

ארכיון המדינה, חצ- 6915/4

שר החוץ מעריך את הגורמים הפוליטיים שהביאו את קרטר להחליט על נסיעתו למזרח התיכון. לא מדובר בהימור אלא בצורך מדיני – לייצב את המזרח התיכון אחרי נפילתו של  השאה. קרטר ירצה למסד את יחסי ארצות הברית עם מצרים, והסכם עם ישראל יקל עליו מאד. חשיבות ההסכם בין ישראל לארצות הברית שיצורף להסכם השלום.

נספח: תזכיר שיצורף כנספח להסכם בדבר הסכמה על מכירת נפט על ידי מצרים לישראל?

79. המרכז למחקר ותכנון מדיני, ירושלים, אל נציגויות ישראל בוושינגטון ובניו יורק; 7 במארס 1979 

ארכיון המדינה, א-4174/12

לפי דיווחי סוכנויות הידיעות מקהיר, לאחר פגישת סאדאת עם ראש הממשלה חליל וסגן הנשיא מובארק, אמר חליל שההצעות האמריקניות החדשות הן חיוביות ויש ללמוד אותן ביסודיות. הוא הביע אופטימיות בקשר לחתימה על הסכם השלום, אם ישראל תגלה יותר הבנה למצב באזור ולצורך בהסכם שלום כולל.

80. רישום שיחת שר החוץ משה דיין עם מזכיר המדינה סיירוס ואנס; ירושלים, 11 במארס 1979 

ארכיון המדינה, חצ-6868/7

ואנס מסר לדיין עותק של מזכר ההבנה בין ישראל לארצות הברית והראה לו את הנוסח האמריקני המוצע למכתב המשותף בקשר ליהודה ושומרון ועזה. דיין העיר שאם ישראל תקבל את התפיסה של "עזה תחילה", בכך תסיים מצרים את תפקידה בהקמת האוטונומיה. בעניין מזכר ההבנה, יש להבטיח שההתחייבויות שנתנה ארצות הברית לישראל ב-1975 יישארו על כנן. דיין הרגיע את ואנס בקשר לאישור חוזה השלום בכנסת.

81. פגישה בין נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ומשלחתו וראש ממשלת ישראל מנחם בגין ומישלחתו; ירושלים, 11 במארס 1979, בשעה 11:30 בבוקר (באנגלית) 

ארכיון המדינה, חצ- 6868/7

דיווח קרטר על שיחותיו עם סאדאת. הסברי בגין על התחייבותו לקיים דיון בממשלה על האוטונומיה ולהביא את הסכם השלום לכנסת לפני חתימתו. בקשת מצרים לשנות מילה אחת  בסעיף VI. דיון בנוסח האחרון של המכתב המשותף. התנגדות ישראל להצעת מצרים להקים את האוטונומיה בעזה תחילה ולשלוח קציני קישור מצרים לעזה.

82. פגישה בין נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ומשלחתו לבין מליאת ממשלת ישראל; ירושלים, 12 במארס 1979 (באנגלית) 

ארכיון המדינה, חצ-6868/7

תגובתו של קרטר להחלטות הממשלה, בהן קיבלה את השינוי האחרון בסעיף VI והסכימה לשקול שוב הנהגת שלבים בביצוע הנסיגה הראשונה מסיני. הממשלה חזרה על התנגדותה לנוכחות מצרית בעזה ודרשה שמצרים תתחייב למכור נפט לישראל. קרטר וואנס מסבירים שוב מדוע הדבר אינו מקובל על מצרים וקרטר דורש גמישות נוספת מצד ישראל.

83. ישיבת ממשלת ישראל; ירושלים, 12 במארס 1979

ארכיון המדינה, א-4273/1

לאחר שמתנגדים מימין ומשמאל הפריעו בעת נאומו בכנסת, בגין מביע את הרגשתו שהאמריקנים אינם מבינים איזו קרבנות כבר הקריבה ישראל למען השלום. לדעתו דרישות מצרים הן גחמה, ולמעשה אין מנהלים משא ומתן עם מצרים אלא עם קרטר בשמה. השרים מביעים חשש מכרסום נוסף בעמדת הממשלה. כמה שרים טוענים שניתן לגלות גמישות בעניין הנפט. אף על פי כן הם מחליטים שלא לשנות את החלטות הממשלה מן הלילה הקודם.

84. פגישת מזכיר המדינה סיירוס ואנס ומשלחתו עם ראש הממשלה מנחם בגין ומשלחתו; ירושלים, 12 במארס 1979 (באנגלית)

ארכיון המדינה, חצ-6868/7

בגין מציג את החלטות הממשלה. נוכח חששה של ישראל מהשתלטות מצרים על עזה, בז'ז'ינסקי מציע לשנות את נוסח ההצעה ולוותר על ביטוי "קציני קישור". דיין מבקש לחתום על הסכם השלום ולדון בבעיית עזה בשיחות האוטונומיה. הצעת ואנס לוותר על שני הנושאים שלא הוזכרו בקמפ דייוויד, הנפט ועזה, ולא לכלול אותם בהסכם השלום. ישראל עומדת על הכללת עניין הנפט.

"אלו הן החדשות הטובות ביותר ששמעתי בחיי": פתרון ברגע האחרון לקראת חתימה על ההסכם

 85. נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, קהיר, אל ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, ירושלים; 13 במארס 1979 (באנגלית)

ארכיון המדינה, א-4348/6

קרטר מוסר שלשמחתו השיחות עם סאדאת הוכתרו בהצלחה, והצדדים עומדים על סף הסכם. סאדאת הסכים לנוסח המכתב המשותף ללא אזכור עזה וקציני הקישור ולנוסח האחרון של סעיף VI. אם ממשלת ישראל תחזור להצעה לשלבי משנה בנסיגה, סאדאת  יתחייב להחלפת שגרירים חודש לאחר ביצוע השלב הראשון של הנסיגה. הוא הסכים גם להערה המוסכמת לחוזה בעניין הנפט והציע הקמת צינור נפט מאילת לשדה הנפט שיוחזר למצרים. קרטר מביע שוב את הערכתו למנהיגות של בגין ומצפה לראותו בוושינגטון.

 86. שיחת טלפון בין ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר; ירושלים, 14 במארס 1979 (באנגלית) 

ארכיון המדינה, א-4348/6

בגין מבשר לנשיא שהממשלה אישרה את הסיכומים לפתרון הבעיות בחוזה השלום. הוא מציע ששר הביטחון ייסע לארצות הברית כדי להיפגש עם נציג מצרי לסיכום שלבי הנסיגה. למודעי יש הצעה חדשה בעניין הנפט. בגין עצמו יגיע לארצות הברית לאחר הדיון בכנסת. הוא מצפה לאישור ההסכם ברוב גדול. קרטר מברך את בגין לרגל ההצלחה.

87. צבי רפיח, יועץ בשגרירות ישראל בוושינגטון אל מחלקת צפון אמריקה, ירושלים; 15 במארס 1979 

 ארכיון המדינה, א-4174/13

תדריך שנתן קרטר למנהיגי הקונגרס משתי המפלגות על שיחותיו בישראל ובמצרים. הנשיא חלק שבחים רבים לסאדאת, בגין ולדיין אך טען שהבדלי הגישה בין בגין לסאדאת הקשו מאד על המשא ומתן. סאדאת נזקק להסכם מהיר, ומצרים זקוקה לסיוע מסיבי, כולל סיוע צבאי. גם ישראל תקבל סכום גדול.

88. יוסף צ'חנובר, מנכ"ל משרד החוץ, ירושלים, אל נציגויות ישראל בעולם; 16 במארס 1979 (תעודה 57 בספר הדיגיטלי "עושים שלום")

ארכיון המדינה, א-4174/13

סיכום השלבים האחרונים של המשא ומתן עם מצרים והישגי ישראל: חילופי שגרירים, נפט, הפעלת האוטונומיה. הבקשה למחוות ישראליות כלפי הפלסטינים, סיכום ההסכמים עם ארצות הברית.

"מה שהשגנו עד כה איננו פחות מנס" –  סידורים אחרונים בוושינגטון וחתימה חגיגית על מדשאות הבית הלבן (26-23 במארס 1979)

89. יצחק זמיר, היועץ המשפטי לממשלה, אל מאיר רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ, ושינגטון, 24 במרס 1979 

ארכיון המדינה, א-4174/16

הצעות פשרה בשורה של דקדוקי ניסוח בהסכם השלום בין ישראל למצרים

90. שיחת טלפון בין ראש הממשלה מנחם בגין לנשיא מצרים אנואר סאדאת; ושינגטון, 25 במרס 1979 (אנגלית) 

ארכיון המדינה, א-4350/9

דיווח של בגין על כך שבישיבת המשלחת הישראלית אושרו הסיכומים ביניהם בעניין הקדמת מועדי תחילת אספקת הנפט והנסיגה הישראלית מאל-עריש.

91. פגישת משלחת ישראל בראשות ראש הממשלה מנחם בגין עם המשלחת האמריקנית בראשות מזכיר המדינה סירוס ואנס; ושינגטון, 25 במרס 1979 

ארכיון המדינה, חצ-6915/6

בגין דיווח על שיחתו עם סאדאת ועל הסיכומים שאליהם הגיעו  שני המנהיגים בענייני מועדי תחילת אספקת הנפט והנסיגה הישראלית. ואנס הבטיח שהנשיא קרטר יסכים שסאדאת יצהיר בנוכחותו על שלוש נקודות שביקשה ישראל כהשלמה לסיכום בעניין הנפט.

 92. חילופי מברקים בין ראש הממשלה מנחם בגין, ושינגטון, לבין שר החקלאות אריאל שרון, ירושלים; 26-25 במרס 1979 (

ארכיון המדינה, חצ-6915/6

הצעתו של שרון לדחות בהסכם השלום עם מצרים את הוצאת מפקדת הממשל הצבאי מעזה עד לאחר סיום המשא ומתן על האוטונומיה; תשובתו של בגין שלא ניתן לדחות מכיוון שכך הובטח לסאדאת, אך ניסוח הסעיף יאפשר לדחות את ההעברה בפועל למשך זמן ארוך.

93. פגישה בין נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר וראש ממשלת ישראל מנחם בגין, 26 במרס 1979 

ארכיון המדינה, א-4174/16

השתתפו גם ואנס ודיין. סיכום ההבנות שהושגו בימים האחרונים בין ישראל ומצרים. רעיונות ראשונים לגבי ניהול המשא ומתן על האוטונומיה לאוכלוסייה הפלסטינית. דברי בגין שלא יוכל לשנות נוסח הערת השוליים בעניין יהודה ושומרון, שהוגש לכנסת: אם ייאלץ לשנותו הוא יתפטר. נמצאה פשרה בעניין זה. דיווח של קרטר על דברי סאדאת בפגישה עמו שבעקבות שיחתו עם בגין נוצר אמון ביניהם. דברי קרטר ש"היום הוא יום היסטורי", שהושג בזכותם של בגין וסאדאת: "'מה שהשגנו עד כה איננו פחות מנס….ויד אלוהים הייתה במה שהושג עד כה". דיון בחילוקי  הדעות בין ישראל לאמריקנים בעניין ההתנחלויות ומעמד ירושלים.